"כאן צוה ה' את הברכה"
בענין השם של ספר התניא
להלן נציין הערות על קונטרס הרשימות "מראי מקומות הגהות והערות קצרות לסש"ב" על התניא:
בתחילתו בע' ג, בענין השם של התניא, מביא כמה אופנים וזלה"ק:
"לקו"א ~ [כן הוא נקרא] בהקדמת המחבר. הסכמת בני אדה"ז. הקדמת הסידור. הערה לתיקון חצות [בסידור]. אגה"ת ד' י' יא'. אגה"ק. . ביאוה"ז.
"אולי נק' בשמות אחרים אף שבהקדמה נק' לקו"א, להבחין מלק"א להה"מ.
"תניא ~ תו"א משפטים ד"ה שש שנים יעבוד, בהג"ה שם. ביאור ד"ה ולא תשבית בלקו"ת. ברוב המקומות בתו"א. בהסכמות דפוס זאלקווי תקנ"ט. בונה ירושלים.
"סש"ב ~ לקו"ת ריש ביאור ד"ה כה תברכו בתחילתו. ביאור ולא תשבית. ברוב המקומות בלקו"ת. בדף השער [של התניא] מדפוס הראשון ואילך"
עכלה"ק בהרשימות. [וראה גם באו"א קצת במדור "לקוטי פירושים" הנדפס בקונטרס הרשימות שם ~ מה"הערות" שנדפסו בסו"ס התניא].
ב) והנה שורות אלו, אינם מ"מ גרידא בענין השמות השונים לתניא, כ"א גם יש בהם חידושים גדולים בענין הזה.
כי הנה ידוע החילוק היסודי בין התו"א ללקו"ת, שהתו"א נדפס כעשר שנים לפני הלקו"ת (תקצ"ז). ורובו הוא לשון המהרי"ל אחיו של רבינו הזקן, כלשונו שכתב הדרושים אחרי שמיעתם מאדה"ז, ורק במקומות מסויימים תיקן אדמו"ר הצ"צ או הוסיף הגה"ה זעיר שם זעיר שם.
אבל הלקו"ת שנדפס בשנת תר"ח, עשר שנים אחרי התו"א, רובו הוא בעיבוד ע"י אדהצ"צ שתיקן והגיה והוסיף וגם שינה את הסגנון, עד שיש מייחסים את ספר הלקו"ת להצ"צ (כי הלקו"ת הוא ערוך בסגנון ספרי אוה"ת).
וראה זה חדש ברשימה הנ"ל: על השם "תניא" הוא מציין בתוך הדברים: "ברוב המקומות בתו"א". ועל השם "סש"ב" הוא מציין: "ברוב המקומות בלקו"ת".
הלא לפנינו, דיש חילוק באופן קריאת שם התניא, ע"י המהרי"ל (או הצ"צ בשנים הקודמות) שקראו "תניא". וע"י הצ"צ אח"כ בלקו"ת שקראו "סש"ב".
ג) ויש להביא ג"כ דוגמא מאלפת לענין זה מלקו"ת נשא כד, ב. וז"ל בלקו"ת:
"ועמ"ש בת"א בד"ה וישב יעקב וז"ל והנה בזמן שבהמ"ק הי קיים היה נמשך בחינה זו רעותא דליבא מגילוי אור א"ס ב"ה בהיכל קדה"ק כו' כמ"ש בסש"ב להיות בטל רצונו לרצונו ית' וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ כו' עכ"ל והיינו כי חפץ זהו התענוג כו'". ע"כ בלקו"ת.
הרי שבלקו"ת מצטט לשון התו"א, רק שבתו"א הלשון הוא "כמ"ש בתניא". וכאן בלקו"ת שינה ותיקן "סש"ב" במקום תניא. [ועד"ז הוא במ""א בגוכי"ק הצ"צ של הלקו"ת שמחק כמ"פ תיבת "תניא" ורשם במקום זה "סש"ב"].
ד) ובזה נתברר, שבשנות כתיבת הלקו"ת (בהשנים אחרי ת"ר), קראו הצ"צ "סש"ב". ולפני"ז בשנות כתיבת התו"א (אחרי תק"צ) הי' השם "תניא".
ובאמת יש לברר גם לפני"ז (אחרי תק"פ, לפני ובהתחלת נשיאות כ"ק אדהצ"צ), והוא בדרמ"צ שנכתב בתקופה מוקדמת. שברוב המקומות מובא שם התניא בשם "לק"א". ורק במקום אחד מצאנו שם (בדף יז,ב) שהצ"צ מביאו בשם "תניא". [ולפעמים גם: סש"ב].
ולפי"ז לכאורה ג' תקופות אצל הצ"צ באופן ציונו לתניא: מתחילה בשם "לק"א", אח"כ בשם "תניא" (אבל זהו בעיקר ע"י המהרי"ל כנ"ל), ואח"כ בלקו"ת בשם "סש"ב". וצריך בירור מקיף יותר בענין זה בספרי אדהצ"צ.
ה) והטעם לשינוי השמות בזה. והעיקר מדוע לא ציינו אל התניא בהשם שבהקדמת המחבר בעצמו (וכן באגה"ת ואגה"ק אשר כ"ז הוא לשון אדה"ז בעצמו): "לקוטי אמרים". הרי גם ע"ז בא הביאור בהקונטרס שם, (כמובא לעיל בתחילת דברינו), וזלה"ק: "אולי נק' בשמות אחרים אף שבהקדמה נק' לקו"א, להבחין מלק"א להה"מ".
הרי מבואר טעם קריאתו בהציונים בשם "תניא" או "סש"ב", ולא "לק"א", בכדי להבחין מלק"א להה"מ. [ואפשר גם שברבות השנים ככל שנתפרסם ונדפס יותר ספרו של הה"מ וגם ספרים המציינים אליו, נעשה יותר צורך להבחין את התניא בא' משמותיו האחרים].
ו) מה שלא נתבאר עדיין, הוא טעם ששינה הצ"צ (מתקופת התו"א לתקופת הלקו"ת) מהשם "תניא" להשם "סש"ב", ותיקן "סש"ב" במקום "תניא". ולכאורה פלאי.
ואין לומר שגם על שם "תניא" צריך להבחין מס' "תניא" הראשון על פסקים ומנהגים (שאחר שנתפרסם ס' התניא של אדה"ז החלו להדפיסו בשם "תניא רבתי", וכבר כתבו מזה). אבל אי"ז מסתבר. כי תניא ההוא הוא ס' מסוג אחר על הלכה ומנהגים, וכשמציינים ל"תניא" בספרי חסידות הרי גם לומדים שאינם מהחסידים לא יחליפו את התניא הזה עם התניא הראשון של הפסקים ומנהגים.
[ואגב כנראה אדהצ"צ לא הקפיד לקרות שמות ספרים בשמות חדשים דוקא, ולדוגמא השם שנתן למאמרי אדה"ז "תורה אור", אף שכבר נדפס הרבה לפני"ז ס' בשם תורה אור (ג"כ דרשות על ס' בראשית ושמות) מרר' שמואל בר"י הכהן, ווינצי' ש"ס. אף שאפשר ס' זה לא הי' לפני הצ"צ אבל ודאי ידע על קיומו כמוכח ממק"א ואכמ"ל].
אולם גם בזה אפשר מצאנו תירוץ בהשורות אחדות "מועט המחזיק את המרובה" של רשימות הנ"ל. כי הוא מציין שם (כמובא לעיל בתחילת דברינו( בשם "סש"ב": "שער מדפוס הא' ואילך".
וז"ל שער התניא: "ספר לקוטי אמרים, חלק ראשון, הנקרא בשם ספר של בינונים". ומבואר באגרות הקודש (נדפס ג"כ בהקונטרס שם במדור "לקוטי פירושים") שלשון שער התניא הוא מאדה"ז. ומדגיש ג"כ בלשונו הקדוש בהרשימות כאן שלשון זה בהשער הוא כבר מדפוס הראשון.
ומעתה נפלה כל התמי', כי פשוט שהצ"צ יקרא לס' התניא בהשם אשר נקבע לו ע"י אדה"ז בעצמו "הנקרא בשם ספר של בינונים", יותר מאשר השם "תניא" שלא נזכר לא בהשער ולא בהקדמת המחבר כו'. [והצ"צ דייק מאד בלשון אדה"ז כמבואר בכ"מ. וראה ג"כ באוה"ת ויקרא כרך ב' ע' תשו: "יובן בהקדים עוד משל אחד כמו חכם הבקי באיזה מסכת כגון מס' יבמות (חייב אדם לומר בלשון רבו שהזכיר מסכת זו( כו'". ע"כ. הלא מכיון שאדה"ז הזכיר בהמשל מס' יבמות דייק הצ"צ ג"כ להזכיר מסכתא זו. ועאכו"כ בנדו"ד שם ס' התניא].
ויש לציין כי גם שם הס' הזה של הרשימות על תניא הוא "מראי מקומות, הגהות והערות קצרות, לספר של בינונים". שקוראו ג"כ "סש"ב", ולא "תניא".
ז) באמת בדיוק לשונו הקדוש, בענין השם "סש"ב" ~ שהוא בה"שער מדפוס הא' ואילך". יש בו בפשטות כוונה אחרת. כי בהכתבי יד של התניא שנד' ב"לקוטי אמרים ~ מהדו"ק" ע' ט, נמצא לשון השער בשינויים אחדים: קיצור לקוטי אמרים מלוקט מפי סופרים כו'. וליתא שם התיבות "הנקרא ספר של בינונים". ולכן כותב כאן שלשון זה הוא רק מדפוס הא' ואילך.
ח) בהשקפ"ר יש לעיין קצת, במ"ש על השם: תניא ~ שהוא "בהסכמת דפוס זאלקווי תקנ"ט". [שהוא דפוס השני של התניא. הראשון הי' בסלאוויטא תקנ"ז]. שמציין רק להסכמות, ובאמת בדפוס ההוא בזאלקווי נדפס גם בדף השער שם הספר באותיות גדולות "תניא" (ורק באותיות קטנות יותר נרשם אח"כ: והוא ספר ליקוטי אמרים, חלק ראשון הנקרא בשם ספר של בינונים]. ומ"מ מציין כאן להסכמות ולא לדף השער.
ואולי זה קשור עם מ"ש במ"א שאין לסמוך כ"כ על המדפיסים דזאלקווי, בפרט שהיו רחוקים ממקום משכנו של אדה"ז. ובמילא אינו מסתמך עליהם.
ט) בעניני שמות התניא, יש להעיר דא"ג בענין השם "חינוך קטן" (בתחילת שעהיחוה"א: "ליקוטי אמרים חלק שני, הנקרא בשם חינוך קטן"). מהו פי' שם זה ומהיכן לקוח ביטוי זה.
בנוסף להנ"ל, יש להעיר ג"כ בהערת המו"ל בהקונטרס שם:
י) הבאנו לעיל הלשון בהרשימות על "סש"ב": ~ לקו"ת ריש ביאור ד"ה כה תברכו בתחלתו. בי' ולא תשבית. ברוב המקומות בלקו"ת.
ולכאורה מדוע מייחד הציון ללקו"ת ד"ה כה תברכו, הלא בסמוך מציין שכ"ה "ברוב המקומות בלקו"ת", וגם הרבה לפני לקו"ת נשא ד"ה כה תברכו?
וביארו בהערת המו"ל (הע' 22): כי בלקו"ת כה תברכו "מתחיל הענין בביאור מ"ש בתניא ("הנה ענין ויקרא האדם שמות לכאורה אינו מובן לפמ"ש בסש"ב ח"ב וכו'"), משא"כ "ברוב המקומות בלקו"ת" שבא באמצע הענין כמראה-מקום וכיו"ב". ע"כ.
ובאמת זה קשה להבנה, דהלא כאן המכוון הוא רק איך קוראים לס' התניא, וכשם שאין משנה לענין זה אם הציטוט מהתניא הוא רק שורה אחת או שורות הרבה, כן אין משנה אם התניא הובא כאן רק באמצע הענין או שמתחיל הענין בביאור מ"ש בתניא. כי אין זה משנה לקריאת שם הספר. [וגם כי קשה להניח שמישהו בהערת המו"ל בדק כל המקומות שנזכר בהם התניא בלקו"ת, ומצא שרק בלקו"ת נשא יש ביאור שמתחיל עם מ"ש בתניא].
ואולי עדיף לבאר, כי באמת בלקו"ת כה תברכו יש חידוש שאינו "ברוב המקומות בלקו"ת". כי שם מביא את התניא ח"ב שהוא שעהיחוה"א, בשם "סש"ב ח"ב", אף שבפשטות "ספר של בינונים" הוא רק החלק הראשון, ומ"מ קורא גם לחלק השני בשם "סש"ב ח"ב". ואף שגם זה יש במקומות אחרים בלקו"ת. אבל אינו ב"רוב המקומות בלקו"ת" שמביא בסמוך ששם הוא ברובו על חלק הראשון של התניא שקוראו "סש"ב".
ולכן ציין את לקו"ת כה תברכו בתחילה בפ"ע, כי כשמעיינים בפנים רואים את החידוש שבדבר שגם השעהיחוה"א נק' סש"ב ח"ב.
עוד קטע ברשימות שם, אחר הנ"ל. וז"ל:
"שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש שאדה"ז התחיל לכתוב ג"כ ספר של צדיקים ונשרף (ביחד עם כמה סימנים מהשו"ע(. כמדומה שסיפר לי בנוסחא זו: הזקן משפאלע בא אל אדה"ז ~ לעירו. איני זוכר אם לליאדי, או ליאזנא ~ ואמר לו: "התחלתם לכתוב סש"צ, און די וועלט קען עס ניט פארטראגען. ונתעורר קטרוג למעלה ופסקו שישרף, ואני אעלה באותו להב השמימה". וכן הי', שבזמן השריפה נסתלק הזקן משפאלע". ע"כ.
בענין זה יש לציין לעוד שני מקומות:
א) בשיחת ש"פ מקץ תשכ"ב, ז"ל: "ע"פ הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, אז דער אלטער רבי האט געשריבן א ספר של צדיקים. און דער ספר איז עלה בלהב השמימה, אין דער זעלבער צייט וואס דער שפאלער זיידע איז נסתלק געווארן. (דעם קישור הענינים פון הסתלקות השפאלער זיידע מיט דעם שריפת הספר ~ האב איך ניט געהערט, אבער איך האב געהערט די ביידע ענינים בחדא מחתא, ומשע אז ס'איז פארבונדן)". ע"כ. ועיי"ש שעפי"ז מבאר ענינים בתניא. [וכמדומה שבס' המפתחות להשיחות תש"י-תשכ"ד הובא עוד מקומות שנזכר ענין זה בהשיחות].
ב) בספר "כתבי הרח"א ביחאווסקי" ע' קכח, ז"ל: ע"פ הקדמה ששמעתי מרבנן קשישאי ומהם גם הרה"ח ר' מרדכי יואל [דוכמאן] זצ"ל, שאדמו" הזקן חיבר גם ספר שנקרא ספרן של צדיקים, כי התניא ולקו"א הוא ספר של בינונים. והזכירו רבינו בתניא פכ"ח "אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה כנודע כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כ"א משל אחרים כו'" ע"ש. וכל ספר התולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט (ועוד ספרים של תלמידי הבעש"ט( עוסקים בהעלאות המדות. והכל שייך לספר של צדיקים שחיבר רבינו ובודאי יש נשמות שהם שייכים לעבודה זו. אבל לנו הזהיר אדמו"ר שלא נטעה בזה. ע"כ.
Download PDF