ברשימות חוברת כ"ח (י"ל לפ' בא) ע' 8 כ' כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "ומדי דברי בהל' תפלין, אעיר משו"ת הרמב"ם שכ' דהקשירה על האצבע תהי' אחר הברכה ואז תהי' קשירה תמה ~ דא"כ צ"ל אסור להפסיק עד אחרי קשירה זו, ולא ראיתי נזהרין בזה. ואולי הוא מפני שבהוצ' מקיצי נרדמים (ע' שנז') יש נ"א בהוספה אחר מלת תמה: "ואין הקשר על האצבע מוכרח". ובכ"ז צ"ע".

ושם בע' 10: "בענין הקש"ת, הצ"ע הוא ~ דכיון, דלפ"ד הרמב"ם בשו"ת, הכריכה על האצהא"מ היא סיום קשירת תש"י [אולי טעמי' דבלאה"כ מתרפה וניתרת כל הקשירה] ~ לו יהא שבדיעבד כשר גם בל"ז ~ הרי לכו"ע עכ"פ אסור להפסיק עד גמר כל המצוה, וכמו בתקיעות [בדיקת חמץ]".

ולהעיר דבקצות השלחן (להרא"ח נאה) ס"ח סי"א אכן כתב שלא להפסיק ("אחר שהניח תש"ר יכרוך [מעומד] ג' כריכות על אצבע האמצעי . . ובסוף הכריכות יקשור [ואחר שהניח תש"ר מותר להפסיק, ומ"מ נכון שלא להפסיק בשיחת חולין עד גמר כל ההנחה דהיינו אחר שיכרוך הג' כריכות על האצבע ויקשור]").

ובבדי השלחן שם סקמ"ב כ': "ומש"כ אדמו"ר ז"ל שבסוף הכריכות יקשור, כן הוא ברמב"ם ובשו"ע סי' כ"ז על שיעור אורך רצועה ש"י כדי שתקיף את הזרוע כו' על אצבעו ג' כריכות ויקשור, ונראה מזה שקשירה זו היא מכלל מצות וקשרתם שבה מסתיימת קשירת התפילין שלא יתרופפו, ומפני זה כתבנו בפנים שנכון שלא להפסיק בדברי חולין עד גמר הקשירה האחרונה . ."

ובהערות בסוף הספר תמך יסודותיו על תשובת פאר הדור להרמב"ם (אחר הדפסה מצאתי סמך גדול לזה) ומביא כל לשון התשובה של הרמב"ם שם ומסיים: "הרי מפורש דקשירה תמה לא הוי עד שקושר לבסוף אחר כריכות האצבע. וממילה דהקשירה מכלל מצות הלבישה היא. ובכל מצוה אין נכון להפסיק עד גמר עשייתה, וכ"ש כאן שלא השלים מצות קשירת התש"י עד גמר הקשירה שלבסוף . ."

[להלן שם הביא: "בס' דגלי הידיה והמצוה על תהלים בהל' תפילין שכבר העיר בזה וז"ל קבלה מכמה צדיקים וגאונים שהיו מזרזים לעשות קשירה על כף היד בהמותר רצועה שכורך סביב כף היד אחר ג' כריכות מהאצבע ואמרו שזה הקשירה הלל"מ ואנשי מעשה עושים זה הקשירה שעל כף היד כתבנית יו"ד מקשר תש"י והצדיקים המזהירים בהקשירה אמרו שהקשירה מבואר בשו"ע סי' כ"ז סעי' ח' כו' (כמ"ש בבדה"ש הנ"ל) ומביא ג"כ תשובות פה"ד להרמב"ם הנ"ל . ." ובהוצאות החדשות דקצות השלחן ישנו עוד אריכות בזה שכתב להעיר על דברי אשכבתא דרבי].

והיינו דס"ל להלכה על יסוד דברי הרמב"ם הנ"ל דהקשירה שלאחר ג' הכריכות על האצבע הוי בכלל מצות וקשרתם, וע"כ נכון שלא להפסיק כו'.

אבל להעיר, דהוא כתב דאחר שהניח תש"ר מותר להפסיק (ורק מ"מ נכון שלא להפסיק בשיחת חולין".

ואילו בהמכתב כתב כ"ק אדמו"ר שע"פ דברי הרמב"ם בשו"ת שם "אסור להפסיק עד אחרי קשירה זו", (לא רק הנכון שלא להפסיק בשיחת חולין). וגם להנ"א (בהוצאת מקיצי נרדמים) "ואין הקשר על האצבע מוכרח" כ' שם ע' 10 "לו יהא שבדיעבד כשר גם בל"ז, הרי לכו"ע אסור להפסיק עד גמר כל המצוה".

ולכאורה מוכח הוא דהרי לפי פי' הרמב"ם בשו"ת "אז יהי' קשירה תמה" הרי"ז גמר המצוה, וכמוש"כ גם הרא"ח נאה שם בעצמו וגם האריך שם להביא ראי' מדברי אדה"ז בסידור שאומרים הנרות הללו אחר שהדליק הנרות (היינו כל הנרות לא רק נר הראשון).

ועוד להעיר שמלשון כ"ק אדמו"ר בהמכתב משמע דעצם הכריכה על האצבע הוא סיום קשירת תש"י, וכן מורה לשון הרמב"ם בתשובה שם "הקשירה על האצבע תהי' אחר הברכה ואז יהי' קשירה תמה", ואילו בקצות השלחן שם, מדבר בהקשירה על כף היד שלאחר הכריכה ג' פעמים על האצבע, וכפי שהאריך שם גם בהערות בסוף הספר, וכן מוכח לכאורה מלשון הרמב"ם ביד שם פ"ג הי"ב "ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור".

ואולי אין לדייק כ"כ מדברי הרמב"ם בספר היד דחייב לקשור אחר הג' כריכות והוא בכלל מצות וקשרתם, כיון שהרמב"ם כתב זה לא בפ"ד מהל' תפילין כשמבאר דין הנחת תפילין, אלא בפ"ג שם, שמדבר כיצד עושין הרצועות, ושיעור אורך הרצועה.

[וגם נראה דעצם הכריכה על האצבעות הרי"ז כעין קשירה שגורם שלא תתפורר, גם מבלי הקשירה על כף היד].

ואולי "ויקשור" אינו ענין בפ"ע אלא פי' מש"כ לפנ"ז הכריכות שעל האצבע, ודוחק. ועצ"ע, ואני אמרתי בחפזי.