תירוץ הרבי בסתירת הבבלי והירושלמי

ברשימות (חוברת ס"ד) הקשה הרבי מהא דקיימ"ל (חולין נח,א) "כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש" ואינו חי אף ו' חדשים, דא"כ איך ניצולו ונתקיימו במשך זמן המבול שהי' יותר מי"ב חודש? וז"ל (עם הפיענוחים): "כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חודש" (חולין נח, א ואינו חי אף ו' חדשים (ירושלמי שבת פ"א ה"ג, דב"ר פ"ה, ב) וא"כ קשה הא המבול הי' שנה וי"א יום (בראשית ז, יא. ח,יג-י) ואיך ניצולו ונתקיימו במשך זמן זה יותר מי"ב חודש כל אותם בעלי חיים שאין בהם עצם שהיו בתיבה? והנה בסנהדרין (קח, ב) תנא "למשפחותיהם יצאו מן התיבה למשפחותם ולא הם" והעיר שם על הגליון "ויתכן לפרש וכו' ע"פ האמור בחולין (נח, א) כל ברי' שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חודש וכו'", (וכן תירץ בחי' יעב"ץ שם, ועי' בהגהת מהר"צ חיות שם).

והוא לפירוש הש"ס בחולין (לולי הירושלמי והמדרש) די"ב חודש אינו חי, דעפ"ז אתי שפיר דאותם בעלי חיים שאין בהם עצם נכנסו מעוברים לתיבה, וילדו בתיבה ומתו, ויצאו מהתיבה ילדיהן ולא הן, אבל לפי הנ"ל דגם ו' חדשים אינו חי והש"ס בחולין "אינו מתקיים" דוקא קאמר, היינו שהש"ס בחולין מדבר אודות משך זמן קיום הגוף לאחר מיתה, ולכן אומר י"ב חודש, ואילו בנוגע למשך זמן החיים גם הש"ס דחולין ס"ל שאינו אלא ו' חדשים, וא"כ אף אם נאמר שנכנסו מעוברים וילדו בתיבה, הרי כיון שאינם חיים ו' חדשים, עכצ"ל שגם ילדיהן מתו בתיבה, והדרא קושיא לדוכתא, איך נתקיימו וחיו כל זמן משך המבול? ואין לומר דילדיהן שנולדו בתיבה גם נתעברו בתיבה וילדו שם דהא לא שמשו בתיבה אלא ג' סנהדרין קח,ב עכ"ל.

תירוץ הגר"י פיק באופן אחר ודעת החת"ס

ויש להעיר במ"ש לתרץ הסתירה מהגמ' חולין דקאמר שאינו מתקיים יב"ח, ובירושלמי קאמר ו' חדשים, ותירץ שהש"ס איירי לענין קיום גוף הבריה, דאחר יב"ח גם גוף המת הוה כעפרא, משא"כ הירושלמי וכו' איירי לענין מיתה שזהו ו' חדשים, (וכפי שצויין בהערה 1 מהפר"ח), הנה בס' שאילת שלום להגר"י פיק (סי' פ"ט) תירץ הסתירה באופן אחר, דהירושלמי איירי בבריה שאין בו תרתי גידין ועצמות וכלשון הירושלמי שם, שבריה זו מת עד ו' חדשים, משא"כ הגמ' חולין איירי בבריה שחסר לו רק חד שאין בו עצם, אבל יש לו גידין לכן יכול לחיות עד יב"ח, וכן תירץ בס' אור הישר חולין שם (בד"ה כל), ואף שלשון הגמ' הוא אינו מתקיים, הרי מצינו לשון זה גם לגבי "חיות", וכהך דגיטין כח,א, נותן לה בחזקת שהוא קיים, וביומא נה,ב: השולח חטאתו ממדינת הים - מקריבין אותה, בחזקת שהוא קיים, ובסוכה כג,ב: בת ישראל שנשאת לכהן, והלך בעלה למדינת הים - אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, וא"כ גם הכא כוונת הגמ' הוא לענין חיות, ובפשטות נראה שכן סב"ל להגליון והיעב"ץ ולפי"ז שפיר תירצו דהוולדות נתקיימו.

אבל בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ע"ז חולק ע"ז, וסב"ל דלשון "קיום" הוא קיומו של הענין שאנו עסוקים בו, ובאם עסוקים באדם חי, [כהך דגיטין וכו'] הלשון קיום הוא שעדיין חי, וכשאנו אומרים כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים יב"ח, [ולא אמר כל בעל חי שאין בו עצם אינם מתקיים יב"ח"] ע"כ צריך לומר דנעשה כעפרא, דאם אינו כעפרא הרי בריותו עדיין קיים כי מת נמי בריה אקרי, וכיון שלשון הגמ' הוא כל בריה כו' אינו מתקיים, מוכח בהדיא שאינו מתקיים כלל, ובמילא לא קשה מעיקרא שהוא סתירה להירושלמי, כיון דהירושלמי איירי לענין מיתה והבבלי לגבי קיום[1], וזהו דעת הרבי בהרשימה, ועי' גם בחי' חת"ס חולין סד,ב, שכ"כ, ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' מ"ז.

בזמן המבול לא שימשו המזלות

ומתרץ בהרשימה הקושיא דכיון דזה תלוי בסיבוב המזלות וקידוש החדשים, וראי' לזה מהא דפסקינן (פמ"ג יו"ד ספ"ד סקכ"ד) דאם נתעברה השנה מתקיימת הברי' גם בחודש העבור, (כמו בבתולין שאינן חוזרין לאחר ג' שנים, ואם עיברו השנה בתוליה חוזרין כדרשת רז"ל על הפסוק לא-ל גומר עלי)[2] א"כ כיון דבשנת המבול לא שמשו המזלות, ועד שגם לא נכנס במספר שני עולם לכמה דברים, לא נחשב גם לענין זה זמן חייהם וקיום גופם של בע"ח שאין בהם עצם, וא"ש הא שנתקיימו וחיו כל משך זמן המבול עיי"ש.

ויש להעיר דבס' תפארת יהונתן (להגר"י אייבשיץ) פ' נח הקשה דאיך הקריב נח קרבן מעופות, הלא מעופות אינם כשרים להקריב רק תורים ובני יונה, וכיון שהיו שנה תמימה בתיבה ועבר הזמן שהגבילו חז"ל כשר בתורים פסול בבני יונה זה עד שנה וזה יותר (עי' חולין כב,א) א"כ היו פסולין? ותירץ דכיון שלא שמשו המזלות במילא נחשב כאילו הם רכים בימים והוכשרו לקרבן, ובס' פרדס יוסף פ' נח (ח,יט) הביא דבריו, ותירץ עפי"ז קושיא הנ"ל מכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים עד יב"ח דא"כ איך נתקיימו בימי המבול? ומתרץ כנ"ל דכיון שלא שמשו המזלות היו יכולים להתקיים, וזהו כתירוץ הרבי.

אלא דבס' הנ"ל בע' ז' בהסכמת הרה"ג שלמה יהודא לייב הכהן אב"ד מזגיערש (ובדפוס חדש שם בשוה"ג) העיר לו ע"ז שתירוצו של התפארת יונתן שייך רק על קושייתו מעופות, אבל לא בנוגע לבריה שאין לו עצם, דנודע מספרי התכונה שיש שני חשבונות, חשבון המחזורות שמתחיל משנה אחת קודם בריאת העולם, וחשבון היצירה של אדם הראשון שהולך ונמשך מיצירת אדה"ר ולא משנת של תהו, וחשבון מחזור ויצירה הם שני מספרים, ואמנם שנת המבול לא יחשב בחשבון יצירה, וכמבואר בס' עתים לבינה וז"ל: מבואר במדרש שלא שמשו המזלות בעת המבול ולכן לא מנו לנח את השנה הזאת במספר שנותיו אבל בחשבון המחזור אם נחשוב שנה של תהו שלא הי' ולא נברא א"כ כ"ש שצריך לחשוב שנה של מבול כי מ"מ סבבו בלכתן כל אלו המזלות והשמש והירח כשאר הימים, ומה שלא שמשו הכוונה על הפעולה שלא השפיעו מטובת לטובת העולם ובגלל זה לא עלה לנח לחשבון שנותיו ואין הכוונה שעמדו כל המזלות בסיבבן ממש, שא"כ לא הי' לנח לחיות עם כל אשר אתו בתיבה אפילו רגע א', כי סיבוב המזלות נחשבים בכלל כדם האדם באדם, וח"ו אם יעמדו מסיבובם אף רגע אחד כו' ובגמ' ר"ה רק נמצא שרק ב' כוכבים עש וכימה לקח הקב"ה ממקומם ועי"כ ירד המבול וכו', כי א"א להיות לכולם קיום אם לא יסובבו המזלות, ולזאת לחשבון המחזור נחשב שנת המבול, אבל לחשבון היצירה וחיי נח לא נחשב מחמת שלא השפיעו טובם עכ"ל, ולפי"ז תירוצו של התפארת יונתן עולה רק לתרץ הקושיא מתורים ובני יונה, אבל הא דאין בו עצם אינו חי יב"ח לא מתורץ כלל, דוכי משום שלא השפיעו טובם בעולם ורשומם לא הי' ניכר בעולם הבריאה יתחזק ויחלוף התולעה שאין בו עצם בריה חלושה את חייו וכחו לחיות יב"ח? היינו דהא דלא שמשו המזלות הפי' רק שלא השפיעו בעולם ולכן לגבי חשבון היצירה אמרינן דאין שנת המבול עולה, וא"כ י"ל לגבי עופות דנחשב שלא עבר עליהם שנה, אבל בנוגע בריה שאין בו עצם שהיא בריה חלושה מה נוגע שלא שמשו המזלות כו' הרי לפועל אינו יכול להתקיים? עיי"ש עוד.

והרה"ג הנ"ל לא ראה דלהלן בתפארת יהונתן שם (על הפסוק ויבואו) תירץ הגר"י אייבשיץ בהדיא גם הקושיא מכל בריה שאין בה עצם וכו' ע"פ זה שלא שמשו המזלות עיי"ש, וכפי שתירץ הרבי, ולא כדבריו.

ולפי מה שהביא הרבי בתירוצו ראי' מהא דפסקינן לגבי חודש העיבור שאז חי הברי' י"ג חדשים, הרי מוכח מזה בהדיא שחיותו וקיומו באמת תלוי לפי סבוב המזלות כו' כפי שהם פועלים בעולם וכמו בבתולי' חוזרין, ובמילא לא קשה קושייתו.

ועיי"ש עוד בפרדס יוסף (חלק' ב' ע' תי"ט, ובדפוס החדש בשוה"ג) שהמחבר ביאר דבריו עפ"י מ"ש בס' יראים דהא דטרפה אינו חי יב"ח, ה"ז משום שהוא היקף שנה שכל שינוי האוירים שבשנה יעברו בו קור וחום קיץ וחורף, וטרפה שחיותה חלושה מאד לא יכיל שינויים שבאויר בהמשך השנה, וא"כ בימי המבול שלא שמשו המזלות ולא הי' שינוי בהאויר שפיר יכלו לחיות, וזהו מ"ש בדרכי תשובה סי' פ"ד ס"ק ק"א שאותן בריות שיש להם כנפים אף שאין להם עצם יכולים לחיות, כי

יעופו קודם שיבוא אויר המזיק להם למדינה אשר שם אויר טוב עיי"ש, ולכאורה זהו גם הביאור בתירוצו של הרבי, דע"י שלא שמשו המזלות היו יכולות להתקיים[3].

ועי' עוד שם ח"ב ע' כ"א בהסכמת האדמו"ר מאסטראווצע שהביא ראי' לתירוץ זה מהא דאיתא בע"ז ו,א, דילפינן דמחוסר אבר אסור לב"נ מקרא דכל החי, ומקשה בגמ' ודילמא למעוטי טריפה אבל מחוסר אבר כשר, ותמה בברכת הזבח (זבחים קטז,א) דלמ"ד דטרפה אינה חי' יותר מי"ב חדשים למה לי קרא למעוטי טריפה שלא יכנסו לתיבה, הלא הכניסה הוא לצורך קיום העולם, ובטרפה הרי קודם יציאתם כבר ימותו עיי"ש, אבל לפי הנ"ל ניחא דכיון שלש שמשו המזלות לא הי' להם יב"ח, וכמו בבריה שאין בו עצם, ובכרתי ופלתי סי' נ"ז ס"ק ז' ד"ה לשהויי הקשה ג"כ קושיא זו ותירץ באופן אחר דיב"ח דטרפה היינו שס"ה ימים במילא היו יכולים לחיות עכ"פ ביום האחרון עיי"ש.

---

[1]עיי"ש) עוד דבהא שהוכיח הגר"י פיק כדבריו מהא דאמרינן דוד מלך ישראל חי וקים כיון דחי מכ"ש דקיים? תירץ החת"ס דחי קאי אדוד שלא מת, וקיים קאי על מלכותו שאין מלכותו בטלה עיי"ש.

[2]ועי' שדי חמד ח"ג (כלל צה) שהביא אריכות הפוסקים בענין זה אם הוא י"ב חודש או י"ג חודש, ועי' גם בדרכי תשובה שם ס"ק ג'.

[3]ועי') עוד שם ח"ב ע' ת"א במלואים והערות לפ' בראשית מ"ש עוד בזה, והעיר המחבר על מ"ש דאם לא שמשו כלל המזלות לא הי' לנח לחיות אפילו שעה אחת, דמהו הקושיא שהרי הי' מעשה נסים ואין ראי' ממעשה בנסים עיי"ש, אלא דאי נימא כן לא קשה כלל מבריה שאין בה עצם כיון שכל קיומם הי' בדרך נס.