בהמשך להנ"ל כותב רבנו: "ובכ"ז ל"ק וע"פ הגהת מהרנ"ש בפע"ח שם, ומפורש יותר בע"ח ש' הכללים פ"ב וז"ל: "ומה שאנו קוראין אל היד ~ בערך הזרוע ~ פרק עליון אע"פ שנראה תחתון הטעם הוא בסוד עליות הידים אל הראש כשמגביהין אותם" עכ"ל.

ובשוה"ג כשמגביהין אותם: ואז דוקא נקרא הפרק הסמוך לכף היד פרק העליון, אבל לולי זאת, ה"ה אמנם פרק התחתון.

ובאמת לא (ביארו כל צרכם דלא) תירצו האיך ע"פ הע"ח מובן למה הפרק הסמוך לכה"י נק' תחתון ולא עליון; דמ"ש ש(רק) כשמגביהין הידים נק' הפרק הסמוך לכה"י העליון ~ הלא אפי' כשמגביהין הידים הפרק הסמוך לכה"י אינו עליון כ"א הפרק שעליו הצפרנים. וכן כשמשפילין את הידים שעליו אמרו "לולי זאת היה אמנם פרק התחתון" שוב הולך על הפרק שעליו הצפרנים שנק' תחתון, ופרק הסמוך לכה"י הוא עליון, והדרא קושיא לדוכתא.

ולפענ"ד, מ"ש בע"ח "מה שאנו קוראין אל היד ~ בערך הזרוע ~ פרק עליון אע"פ שנראה תחתון הטעם הוא בסוד עליות הידים אל הראש כשמגביהין אותם", הכונה בזה הוא, דכמו שבערך הזרוע הטעם שהיד (אצבעות ~ שהטעם שנק' יד ע"ש י"ד עצמות שעד פיסת היד) נק' עליון לגבי הזרוע משום שמגביהין הידים כו' כמו"כ באצבעות גופא הפרק שעליו הצפרניים נק' עליון לגבי הפרק הסמוך לכה"י. דלפי"ז הפרק שעליו הצפרנים נק' עליון והפרק הסמוך לכה"י נק' תחתון, ופשוט.

ובסוף ד"ה בס' אות חיים כתבו כעין הנ"ל.