ברשימות חוברת כ"ז מבואר ענין מכת ברד, "דענין הגשמים הוא . . דוגמא לענין באתדל"ת דוקא אתדל"ע, גם שזהו מראה שאין הארץ מספקת בפ"ע. וזקוקה לגשם ושלג שירד מן השמים והולידה והצמיחה. אבל במצרים, שכל ענין דקדושה היה שם במיצר . . היה מקום לטעות, עד שאמרו לי יאורי, היינו איני צריך לעליונים, כי יש לי יאורי מספיק כ"צ . . וזהו ענין הברד שהראו להם שהכל תלוי בעליונים. ואם אינם מודים בזה שההשפעה מן השמים, הרי השפעה זו גופא תיהפך לברד, כמש"נ וימטר ד' ברד, בתחילה מטר ואח"כ ברד (יל"ש קפ"ו) ועל ידה ילקו.

והנה ע"י הנהגת האדם כדבעי, שפלות כמים . . אזי מים יורדים מלמעלה. אבל ע"י אני עשיתיני . . ענין ברד זה . ." ע"כ.

ולפי ביאור זה נמצא דמטר מצ"ע (בלי הברד) לא הי' ענינו עונש, ואדרבה היה בזה ענין חיובי וכדמוכח מהילקוט שהביא, דמבואר שם דהמטר הי' מצד הקב"ה "שאין הרעה דרה עם הקב"ה", "והרוח נכנסת בו ועושה אותו ברד". (וכהביאור בזה בהרשימה).

והנה בלקו"ש ח"ו ע' 46 ואילך מבואר באריכות פירש"י בסוף פר' וארא ד"ה לא נתך, שאף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ופי' ב' לא הוצק לארץ. ומבאר ההבדל בין ב' הפי', דלפי' הא' לא נתבטל המטר ורק נשאר באויר, (משא"כ הברד הוכרח ליבטל מציאותו, עיי"ש הע' 13) ולפי' הב' נתבטל מציאות המטר.

ומבאר שם בפנימיות הענינים שזה תלוי בב' אופנים בפעולת התשובה, אופן א' שתשובה אינו עוקר החטא לגמרי, ורק מסלק חטא בנוגע לפועל,

היינו שעצם החטא ובמילא עצם העונש נשארו, רק שלפועל לא מגיע לו הענוש, והיינו פי' הא' שהמטר נשאר, רק שלא הגיע לארץ. ואופן הב' שתשובה מבטל החטא ~ ובדרך ממילא העונש ~ לגמרי, והיינו פי' הב' ברש"י שהמטר נתבטל, עיי"ש בארוכה.

ומבואר מזה דהמטר מצ"ע הי' ג"כ חלק מהעונש וזהו השקו"ט שם, בנוגע להמטר אם נתבטל או לא, אף שכבר נתבטל הברד, כדכתיב "ויחדלו הקולות והברד", והיינו דלא כהבאור בהרשימה.

ולכאו' נראה שהם מדרשות חלוקות. דמהילקוט הנ"ל (המובא ברשימה) מוכח שהי' ענין חיובי וטוב, ובכמה מדרשים משמע איפכא, (ועי' במדרש הגדול ומשנת ר"א פי"ט בפירוש הפסוק ומטר לא נתך דמשמע מהם עוד יותר, דמטר לא נתך קאי על הברד). וכ"ה לפי פשש"מ שהמטר הי' חלק ממכת ברד, והיינו עונש.

וזהו שבהשיחה דמפרש פירש"י, פשש"מ, הוי מטר חלק מהעונש וזהו השקו"ט ומטר לא נתך באופן ביטול העונש, ובהרשימה דקאי בשי' הילקוט דהמטר בפ"ע הי' ענין טוב, צריך לפרש הא דמטר לא נתך ארצה באופן אחר, והיינו לא ביטול העונש, אלא אדרבה שלא היה להם התועלת של המטר, והיינו דנוסף לזה שנתבטל המכה "ויחדלו הקולות והברד" היה עוד ענין שלא קיבלו התועלת של המטר.

והטעם לזה היה אפשר לבאר לכאו' מכיון שתשובתו של פרעה (באמירתו "ד' הצדיק" גו') לא הי' בשלימות וכדכתיב "ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' אלקים" אבל עיין בהשיחה הנ"ל הערה 50 שאי"ז טעם מספיק.

ואולי יש לבאר זה ע"פ המדרש על הפסוק (עיין בתו"ש על הפסוק) ומטר לא נתך "בעבור שאמר פרעה ורב מהיות קולות וברד, לא שאל על המטר, וכן חזר לו משה הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד, והשם פסק גם את המטר, דכתיב ומטר לא נתך ארצה, חרה למשה, ואמר לו השם אל תשתומם, שאני עשיתי זה למען שתי אותותי", ע"כ. ולכאורה תמוה למה באמת לא שאל פרעה גם על המטר? (ודוחק לומר שזה הי' בכדי לנסות אם זה מאת הקב"ה, דזה אינו מרומז, ומה נשתנה מכה זו משאר המכות שדוקא כאן בא לנסות?) ולמה חרה למשה?

וע"פ הביאור בהרשימה יובן דכיון שפרעה הודה "ד' הצדיק" דצריך לעליונים היפך "לי יאורי" הרי הסכים להשפעה שלמעלה, שזהו ענין הגשם, וכנ"ל בהרשימה דע"י שפלות "אזי מים יורדים מלמעלה", וזהו שפרעה "לא שאל על המטר" שזה גופא היה הלקח וההוראה ממכת ברד, שמודה על ענין הגשם ולכן פסיקת המטר הוי סתירת לתוכן ולקח מכת ברד, ולכן חרה למשה שפרעה יאמר "משה בדאי הוא", (עיין בתו"ש שם) שזהו הוכחה שמכה זו לא היתה מאת ד', עד שהשיב לו ד' שזה גופא הי' כוונתו, כדי שיאמר "משה בדאי הוא, ולפיכך ויוסף לחטוא" וכנ"ל "למען שתי אותותי".