בלקו"ש חכ"א פ' תצוה (א) סעי' ה' מבאר בנוגע למשה רבינו, שהמסירת נפש שלו על ישראל קודם למסירת נפש שלו על תורה, דצדיקים דומים לבוראם וכן הוא אצל הקב"ה שישראל קדמו לתורה והקשר עם ישראל הוא למעלה מהקשר עם התורה, ומביא דוגמא לזה מהבית יוסף שמקודם אמר לו המגיד שיזכה למסירת נפש על קידוש ה' אלא דמצד סיבה נענש ולא זכה לזה, אעפ"י שאם הי' אצלו הענין דקידוש ה' לא הי' מחבר השו"ע שממנו תצא הוראה לכל ישראל, הרי מוכח מזה דלגבי קידוש ה' הרי זה ענין של עונש, ומבאר משום שהענין דקידוש ה' הוא מפני שהוא יהודי ושיהי' מציאות אחת עם ה' שזהו למעלה מענין התורה, ולכן מצינו ענין המסי"נ אפילו בקל שבקלים שנפרד ר"ל מן התורה, כיון דענין זה הוא למעלה מן התורה עיי"ש.

מצות קידוש ה' בקטנים

ועי' רמב"ם ריש פ"ה מהל' יסודי התורה שכתב: "כל בית ישראל מצווין על קידוש ה' וכו'", וכבר שקו"ט הרבה באחרונים מה כוונתו לרבות במ"ש "כל בית ישראל", ועי' בנימוקי מהרא"י שם שכתב וז"ל: כל בית ישראל פי' אפילו קטנים כדמשמע במדרש איכה גבי מעשה דאשה ושבעה בניה גבי הקטן שבכולם שמסר א"ע לקדה"ש עכ"ל, ועי' גם בקובץ ופר"ח שם, ועי' גם בהגהמי"י הל' ברכות פ"ה בשם ר"ת דנוקדשתי בתוך בנ"י אפילו קטנים במשמע, ובס' אלה המצות לר' משה חגיז (מצוה רנ"ו) כתב דאנשים נשים וטף מחוייבים למסור נפשם על קידוש ה'.

ועי' גם בס' אור גדול סי' א' דר"ל שמרבה נשים, וראה בשו"ת אמרי כהן סי' ל"ד בארוכה, ועי' בקובץ מורי' שבט תשמ"ח (קפ"א-קפ"ב) מ"ש בזה הגרי"ח לאו הי"ד, ובנו הרב שליט"א, ובדעת זקנים מבעל התוס' פ' נח (ט,ה) עה"פ ואך את דמכם, ובס' אמת ליעקב (בראשית כז,מ) דייק ג"כ דכוונת הרמב"ם לקטנים, כיון שכתיב "ונקדשתי" בלשון נפעל ולא בלשון ציווי, כי העיקר הוא שיתקדש שמו ואין נפק"מ מי הוא הפועל שכן יהי', וכ"כ שם בפ' אמור (כב, לב) ומביא ראי' ד"בית ישראל" הכוונה גם לקטנים כמ"ש יברך את בית ישראל הקטנים עם הגדולים וכו', ובס' דברי אפרים (קונטרס מעמק הבכא שאלה ה') הביא ראי' בשם הגרא"צ פראמער ז"ל מחולין מז,ב שהוא גם בקטן, וכ"כ בדרכי תשובה יו"ד סי' קנ"ז ס"ק כ"ה, ועי' בס' שבט מיהודא ע' תפ"ג ועוד ואכמ"ל.

ובתוך דברים הנ"ל הוסיפו דלפי שיטת הרמב"ם בהל' ד' שכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו, נמצא דהראי' מחנה ושבעה בניה וכו' ה"ז ראי' חזקה יותר, דאי נימא דאין הקטנים בכלל מצוה זו הרי אסור להם ליהרג ואיך נתנה חנה הוראות לקטנים שימסרו נפשם.

אבל לכאורה יש לדחות זה, שהרי מבואר בלקו"ש חל"ה וישב חנוכה סעי' ד', דגם הרמב"ם סב"ל כהנמ"י (סנהדרין פרק בן סורר) דאם הדור פרוץ בכך והוא אדם גדול רשאי למסור נפשו אפילו על מצוה קלה עיי"ש, ועיי"ש בנמ"י בהמשך דבריו דאם הוא בשעת השמד והשעה צריכה לכך הרי זה מותר לכל אדם עיי"ש, ולפי"ז י"ל דשם בחנה ושבעה בניה שאני דגם הרמב"ם מודה דאז ליכא איסור.

למה שאני מצות קדה"ש בקטנים

אלא דלכאורה הדבר צריך ביאור, דכיון שקטנים פטורים מכל התורה כולה א"כ למה מצווין הם על מצות קידוש ה'? ובפרט אי נימא כאופן הא' בלקו"ש ח"ד ע' 1249 דאין התומ"צ שייכים אליהם כי לגדולים דוקא ניתנו ודאי צריך ביאור דמאי שנא מצוה זו?

ולפי המבואר בהשיחה א"ש מאד, כי הענין דמסירת נפש על קידוש ה' הו"ע שלמעלה מן התורה, וזה קשור עם נקודת היהדות שמוסר נפשו מפני שהוא יהודי כנ"ל, ובענין זה מבואר בכ"מ דנקודת היהדות הוא בשוה בכאו"א מישראל מהגדול שבגדולים עד קטנים שבקטנים ואפילו טף, כי זה אינו קשור עם הבנה והשגה אלא עם עצם הנפש שבכל ישראל (ראה לקו"ש חי"ט חגה"ס ג' סעי' י' וברשימות חוברת קט"ז סעי' י"ג ועוד), ולכן גם אי נימא כאופן הא' הנ"ל דאין התומ"צ שייכים אליהם שאני הכא שהו"ע שלמעלה מן התורה.

יהרג ואל יעבור בג' עבירות

ויש להוסיף בזה עוד, דידוע שיטת הר"ן (סנהדרין עד,א, בד"ה הנאת עצמן) שכתב וז"ל: ודעת רבותינו דלא שרינן להנאת עצמן אלא בשאר עבירות אבל בג' עבירות חמורות לא, דהני לאו משום חילול ה' הוא דאסירי, דהא אפילו בצנעא ואפילו שלא בשעת השמד דליכא חילול ה' יהרג, דמשום חומר עצמן הוא ומשום הכי אסירי בכל ענין ואפילו להנאת עצמן עכ"ל, וכן סב"ל להרמב"ן שם במלחמות ה' ועוד, והיינו דסב"ל דהדין דיהרג ואל יעבור בג' העבירות הוא משום חומר העבירות עצמן ולא משום מצות קידוש ה' שלכן החיוב הוא אפילו בצנעא, ולכן חייב אפילו כשהוא להנאת עצמן, משא"כ החיוב שבכל התורה משום קידוש ה' ~ ונקדשתי, הוא רק כשהוא בפרהסיא וכו' ושם להנאת עצמן מותר, (וראה גם בספר המאמרים תש"ט הערה 123 שעד"ז כתב הרבי לגבי בני נח שישנם ב' ענינים במסי"נ: א) מה שהוא פרט במצות ע"ז ג"ע וכו'. ב) מה שהוא מצוה בפ"ע למסור נפשו על קדה"ש עיי"ש, וראה גם לקו"ש ח"ט ע' 12 הערה 63 בענין זה).

אבל בשיטת הרמב"ם משמע דגם בג' העבירות ה"ז משום מצות קידוש ה', שהרי מתחיל פרק ה' כנ"ל דכל בית ישראל מצווין על קידוש ה' וכו', וממשיך לפרש "כיצד" ומביא הדין דבכל התורה כולה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים דבאלו יהרג ואל יעבור עיי"ש, הרי משמע שכל דינים אלו גם בג' עבירות החמורות ה"ז משום מצות קידוש ה', וראה בהערות וביאורים גליון ש"מ בענין זה בארוכה.

והנה לפי ביאור הנ"ל י"ל דנפק"מ בנוגע לקטנים, כי כל מה שנתבאר לעיל דגם קטנים נכללים במצוה זו ה"ז רק בנוגע למצות קידוש ה' שהוא למעלה מהתורה וכו', ונמצא דאי נימא כדעת הר"ן דבג' עבירות יהרג רק משום חומרות אותם העבירות עצמן, ולא משום מצות קידוש ה' נמצא דבזה אין קטנים בכלל, כיון שלא נצטוו על ג' עבירות אלו, אבל אי נימא דגם בג' עבירות יהרג משום קידוש ה' נמצא דגם קטנים נכללים בזה.

אלא דלפי מה שנתבאר בהערות וביאורים שם בביאור שיטת הרמב"ם, דסב"ל דמצות קידוש ה' הוא פרט בכל מצוה ומצוה שעל ידם מקדשים שמו ית', ובג' עבירות החמורים, הנה החומרא שבהם עצמם פועל שבזה יש הציווי דקידוש ה' אפילו בצנעא, משא"כ בשאר עבירות שאינם חמורים כ"כ חל ה"ונקדשתי" רק כשהוא בפרהסיא עיי"ש בארוכה, (וראי' לזה דאי לא נימא כן בשיטת הרמב"ם קשה, דכיון דגם בג' העבירות יהרג משום קידוש ה' וזהו אפילו בצנעא, א"כ מאי שנא משאר עבירות שהחיוב דקידוש ה' הוא רק בפרהסיא, ועכצ"ל שהחומרא שבהם עצמן פועל שהקידוש ה' הוא אפילו בצנעא), א"כ י"ל גם לפי שיטת הרמב"ם, דכיון דבקטנים לא שייך כלל החומרא בג' עבירות אלו מצ"ע שהרי לא נצטוו עליהם נמצא דבקידוש ה' זה אינם נכללים, ורק כשהקידוש ה' אינו מצד חומר העבירה מצ"ע אלא מצד הב"פרהסיא" וכו' רק בזה הם נכללים, ויל"ע.

ועי' בשיחת קודש כי תשא תשמ"ה (ס"ו) שביאר הענין דמסי"נ של פורים דאפילו טף שאינם חייבים במסי"נ כשם שאינם חייבים בשאר מצוות התורה, מ"מ מסרו נפשם על אחדותו ית' עיי"ש, ולכאורה זהו לא כהנ"ל.

ואולי אפ"ל הפירוש בזה, דסו"ס לא שייך איזה ציווי וחיוב לקטנים (בלשון הגמ' פסחים קטז,א "חיובא לדרדקי"?) אבל מ"מ גם הם נכללים במצוה זו כי זהו רצון ה' שגם הם ימסרו נפשם כנ"ל, כיון שהוא למעלה מן התורה, וכ"כ בעבודת מלך שם, וכפי שהובא לעיל דלכן כתוב "ונקדשתי" בלשון "נפעל" ולא בלשון ציווי, כיון דבקטנים לא שייך ציווי, ואין זה דומה למ"ש הרמב"ם כשהדין הוא יעבור ואל יהרג ונהרג ה"ה מתחייב בנפשו ששם רצון ה' הוא שלא יהרג משא"כ הכא, ונפק"מ לגבי גדולים שמסייעים להם ליהרג על קידוש ה', וראה הערות וביאורים גליון פ', וגליון רע"ו, ועפ"ז יש לפרש גם מ"ש בס' אלה המצוות כנ"ל דגם טף מחוייבים, די"ל דכוונתו דבפועל הם מחוייבים כיון שכן הוא רצון ה' אף דלא שייך להם ציווי.