בלקו"ש חכ"ו פ' משפטים ג' מבאר בארוכה ענין הגירות בזמן הזה דאף דלא שייך הבאת קרבן [כפי שהי' בזמן הבית] מ"מ ה"ז גירות בשלימותה, ובהערה 8 מביא בזה הגמ' כריתות ט,א: "אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ראב"י "וכי יגור אתכם גר.. לדורותיכם וגו'" ומביא לשון הנמ"י ביבמות מז,א, (ד"ה ת"ר) והריטב"א שם (מו, סע"ב): "אבל בזמן הזה אינה מעכבת דהא לדורותיכם כתיב ויודע הקב"ה שאין לנו הרצאת דמים" ומפרש שהלימוד ד"לדורותיכם" הוא - ש"בזמן הזה אינה מעכבת" משא"כ בזמן הבית - כל השלשה דברים הם לעיכובא, וע"י מילה וטבילה לא נעשה גר כלל (ומציין שם לרע"ב כריתות רפ"ב, שטמ"ק שם ח,ב ד"ה גר שכ"כ), וממשיך דברמב"ם הל' מחוסרי כפורים (פ"א ה"ב) - לפי הצפע"נ - שגם בזמן הבית הקרבן מעכבו להיות גר גמור וכו' רק בנוגע לאכול בקדשים, אבל לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר, וכמבואר בפנים שם בארוכה.

היוצא מזה שישנם ב' שיטות בדין גירות בזמן הבית כשלא הביא קרבנו דלפי הריטב"א וכו' אין זה גרות כלל ופוסל אשה בביאתו, משא"כ לדעת הרמב"ם לכל מילי ה"ה ישראל גמור וחסר בגירותו לענין אכילת קדשים בלבד.

והנה בריש ב"ק הקשו התוס' למה תנן ארבע אבות נזיקין ולא קתני הן כדמצינו בשאר מקומות עיי"ש, ובחי' הרשב"א שם כתב וז"ל: והדין נותן [דכאן לא כתב "הן"] דכל היכא דקתני הן משמע דוקא הן מכלל דליכא אחריני, אבל הני איכא אחריני דר' אושעיא ודר' חייא (לקמן ד, ב), והיינו דדייקינן עלה בגמ' לתנא דידן מנינא מכלל דאיכא דר' אושעיא, דר' אושעיא נמי מכלל דאיכא דר' חייא וכו' ומאי קשיא ליה מנינא מכלל דאיכא אחריני וכי מנינא דד' שומרין וד' ראשי שנים מי איכא אחריני? אלא מדלא קתני הן דייק מכלל דאיכא אחריני, ואע"ג דלעתים נקט להו דוקא אע"ג דלא קתני הן כד' מחוסרי כפרה עכ"ל.

ובשטמ"ק כתב ע"ז בגליון התוס' דבארבעה מחוסרי כפרה נמי איכא גר שנתגייר כדתנן התם אלא דלא איירי ביה ת"ק, היינו דהרשב"א כתב דבד' מחוסרי כפרה ליכא אחרינא ולפי מש"כ לעיל הי' שם צ"ל "הן" כיון דליכא אחרינא, ובגליון התוס' כתב דגם שם איכא אחרינא בגר שלא הביא קרבנו, ועי' גם חי' החת"ס שם שכן כתב וכתב שמהתימא דנעלמה ממנו סוגיא דריש כריתות שיש גם גר מחוסר כפרה אלא דלא תנא ליה עיי"ש, ולפי"ז צ"ע למה לא כתב כן הרשב"א?

ולפי הנ"ל יש לתרץ דזה תלוי בב' שיטות הנ"ל, דאי נימא כהנמ"י וכו' שהקרבן פועל עצם הגירות, דלא רק דבלי הקרבן אסור לו לאכול בקדשים, אלא שגם פוסל אשה בביאתו וכו', א"כ י"ל שהוא סוג קרבן בפ"ע שאינו שייך להארבעה מחוסרי כפרה כיון ששם הקרבן מעכב רק לאכילת קדשים בלבד, אבל אי נימא כדעת הרמב"ם שלכל דבר הוא ישראל גמור, וחסר בגירותו רק לענין אכילת קדשים בלבד, שפיר זה דומה להארבעה מחוסרי כפרה דג"כ מעוכבים לענין אכילת קדשים בלבד, אלא דמ"מ אין התנא חושבו ביחד עם הארבעה כמבואר בגמ' שם ח,ב: "כי קתני מדעם דמישרי למיכל בקדשים, גר כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל" שהרמב"ם יפרש דכיון שהטעם שאינו יכול לאכול קדשים הוא משום חסרון בהגרות שלו לגבי קדשים, לא כשאר הארבעה מחוסרי כפרה לכן לא קתני לה.

ולפי"ז י"ל שהרשב"א סב"ל כדעת הריטב"א והנמ"י ולכן לא רצה לומר דלא קתני שם הן כיון שיש עוד אחד - קרבן הגר, דכיון דקרבן זה פועל עצם הגירות לגבי כל דבר אין זה שייך כלל להד' מחוסרי כפרה ולא שייך לומר שבשביל קרבן זה לא קתני הן, אבל התוס' ישנים סב"ל כדעת הרמב"ם דקרבן הגר פועל רק לענין קדשים בלבד, במילא ה"ז שייך להני ד', ושפיר שייך לומר דלא תני הן משום קרבן הגר, ועי' בשו"ת אבני נזר שצויין שם בהערה 28.