בלקוטי שיחות ח"כ שיחה ב' לפ' חיי שרה, מביא את לשון הזהר "בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא" שבעבודת בעל תשובה. ומביא הרבי את קושיית אביו בלקוטי לוי יצחק דלכאורה סדר הזמנים הללו אינו מן הקצר אל הארוך וגם לא להיפך. ומבאר בלקוטי לוי"צ דבשעתא חדא קאי על מלכות, ביומא חדא על ז"א וברגעא חדא על בינה. ומסביר בשיחה שם בארוכה, שבאותו עולם המדות הרי ז"א הוא "ארוך" יותר ממלכות, שמשמעו שהוא אור מסוג גבוה יותר, אבל בעולם נעלה מזה, עולם המוחין, הרי בינה היא באופן "קצר" לגבי המדות, משום שהאור שם הוא בבחינת רמז בלבד.

והנה בסעיף ו' שם מבאר את גירסת הרמ"ק שמוסיף "בזימנא חדא" לפני ברגעא חדא, דקאי על ספירת החכמה שלמעלה מספירת הבינה, ולכן שיעורו "זמן" סתם שהוא פחות אפילו משיעור רגע.

והעירני חכם אחד, דלכאורה על פי הביאור דלעיל (בעולם המדות), שבאותו "עולם" מדריגה נעלית יותר היא "ארוכה" יותר, שלכן ז"א הוא יום הארוך יותר ממלכות שהיא שעה, הי' צ"ל כן גם בחכמה ובינה, שחכמה צ"ל משך זמן "ארוך" יותר מבינה ולא קצר יותר.

ואולי יש לישב זה ע"פ הידוע, דאף שלפעמים בינה וחכמה נחשבים שניהם חלק מ"עולם המוחין", הרי לפעמים מבואר שהחכמה היא שלא בערך למעלה מן הבינה, עד שאי אפשר לומר שהם באותו "עולם המוחין". שהרי גילוי אור אין סוף הוא דוקא בחכמה, כמבואר בתניא פל"ה בהגהה, ונמצא שמבחינה זו יש ריחוק הערך בין חכמה לשאר הספירות יותר אפילו מריחוק הערך שבין מוחין למדות. ואולי לזה הכוונה בהשיחה שם. ועצ"ע.