בלקו"ש חלק טו (ע' 459 ואילך, ס"א קושיא ב) הקשה בפירוש השני שברש"י [ויחי נ, ה] שמפרש "אשר כריתי לי": "ומדרשו עוד מתיישב על לשון כמו אשר קניתי וכו'", דלמה אומר שזהו "מדרשו", הלא מצינו בפסוקים שתיבת "כירה" מתפרש בפשטות בלשון קנין: "אין פ' דברים - "מים תכרו מאתם בכסף גו'", וואס רש"י איז דאס מפרש "תכרו, לשון מקח כו'"; און אזוי אויך אין הושע "ואכרה לי בחמשה עשר כסף", וואס רש"י פארטייטשט, אז דאס איז "לשון סחורה כו'".

"נאכמער תמי': אין די ביידע ערטער הנ"ל וואו רש"י איז עס מפרש (וויבאלד ער זאגט ניט אז דאס איז לויט מדרשו), בריינגט ער א ראי' דוקא פון אונדזער פסוק [אשר כריתי לי], וואו ער זאגט אז דאס איז מדרשו!" עכל"ק.

ובסעי' ב קושיא ד הקשה על הוכחת רש"י בזה: "אר"ע כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה", "פארוואס בריינגט רש"י א ראי' פון דעם וואס "אר"ע כשהלכתי כו'" - און ניט פון בפירושע פסוקים (כנ"ל סעיף א קושיא ב) ווי אין דעם ערשטן פירוש?" עכל"ק.

ולכאו' יל"ע טובא בקושיא האחרונה, שהרי רש"י בדברים והושע הנ"ל מביא אותו ההוכחה שמביא כאן: "שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה" (עכ"ל רש"י), א"כ לכאו' אין זה "בפירושע פסוקים", דאל"כ לא הי' צריך לההוכחה - שמביא גם כאן - "שכן בכרכי הים כו'". [ועי' הערה 47 שנשאר ב"וצע"ק מדוע כ' שם [בדברים] (ובהושע) "כרכי הים"". אבל לפועל שכן מביא ההוכחה שמביא כאן, אינו מובן לכאו' הקושיא] וצ"ע.

ובנוגע לקושיא הראשונה, לכאו' י"ל דגם רש"י בדברים והושע נקט דהוי "מדרשו" (הגם שלא כתב כך בהדיא), דאל"כ למה הי' צריך להביא ראי' מפסוק דילן, ומכרכי הים וכו' אם זה הוי פשוטו? - ומה שלא כתב בהדיא "מדרשו" י"ל (ע"ד שכתב בשוה"ג ד להערה 44 לענין אחר עש"ה) "שלאחר שכבר הביא בפרשתנו "אר"ע כו'" כתב שם בקיצור "שכן כו'"". - ועוד י"ל דכיון שלגבי פירוש הא' כתב רש"י בהדיא "כפשוטו" (עי' הערה 27 הביאור בזה), לכן הי' צריך להשמר ולשלול שלא יחשבו שגם פי' הב' הוא לפי פשוטו, ומשו"ה כתב בהדיא "מדרשו", משא"כ בדברים ובהושע אין שם לפני זה שיכתוב בהדיא "כפשוטו", [ולפי"ז אולי יל"ע דבד"כ (כמו "טוטפות" וכו' שבקושיא הג' בסעיף א) אפילו שלא כ' בהדיא שזהו לפי מדרשו, אפ"ה יחשב למדרש ולא לפשוטו ויל"ע]. ולפי"ז לכאו' אינו מובן הקושיא, כיון דגם בדברים והושע י"ל דהוי "מדרשו" כנ"ל. (ולפי"ז הי' יומתק מ"ש בהערה 42).

ולפי"ז לכאו' הי' מיושב ה"צע"ק" שבהערה 47 ד"מדוע כ' שם (ובהושע) "כרכי הים"." - כיון שגם שם זה הי' ההוכחה להפירוש שאינו כפשוטו, כמו שרש"י כתב כאן. - (אבל מאידך יהי' קשה קושיא הג' שבסעיף א, אם לא שנאמר שגם בכל אלו שהביא שם ג"כ הכוונה למדרשו (אבל זה כנראה א"א לומר), וצ"ע בכ"ז.

ב. בסעיף ד קושיא ב מבאר הקושי שבפירוש הראשון של רש"י שהוא מלשון חפירה: "פארוואס "כריתי" - יעקב אליין - און ניט דורך זיינע עבדים וכו'? חאטש בדוחק קען מען זאגן אז "כריתי" - מיינט (אויך) דורך עבדיו" עכל"ק וע"ש הערה 39.

ויש להעיר שבאם ננקוט שהכוונה הוא לחפירת עבדיו שוב הדרא לדוכתי' הקושיות שבסעיף ב קושיא ב: דלמה לא מביא פסוק קודם שבפ' תולדות (ועי' הערה 34), ולמה גם הביא "כי יכרה (גם) איש" וגם לא הביא בור.

ג. שם בהקושיא הג' כ' דהקושי שבפי' הא' הוא גם "אין לשון הכתוב: לויט דעם פירוש איז דער ווארט "לי" לכאו' איבעריק - עס האט געקענט שטיין "אשר כריתי" און מ'וואלט אליין פארשטאנען אז עס איז געווען "לי" - "בשבילי"?" עכל"ק.

ויל"ע שהרי לכאו' י"ל, ד"כריתי" יכול להיות שאמנם הוא חפר בעצמו את הבור, אבל יתכן לסיבה אחרת, ורק אח"כ נמלך שיהי' לקבורה, ולכן מוסיף תיבת "לי" שאמנם מעיקרא בשעת החפירה הי' הכוונה אך ורק לקבר, ועי' סוף השיחה: "אז ער האט עס אליין אויסגעגראבען - לי, צוליב דעם צוועק".

ד. להעיר שבשיחה לא נתבאר למה רש"י כאן מביא בעל המימרא -ר"ע- (וגם) משא"כ בדברים ובהושע לא הזכיר את שמו?