E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויגש - תש"ס
רשימות
עוממות - כבויות
הרב משה מרקוביץ
ברוקלין נ.י.

בהגהות כ"ק אדמו"ר לתניא שער היחוד והאמונה פרק ו' (שי"ל ז"ע), על מ"ש "אין מלך בלא עם פי' עם מלשון עוממות", כותב "עוממות - כבויות. רש"י ד"ה גחלי, פסחים עה, ב".

ויש לעיין מדוע בחר לציין לרש"י זה, והרי במס' פסחים גופא כבר כתב זאת רש"י לעיל בפרק כל שעה, דף כז, א ד"ה גחלים עוממות: "כבויות, כדכתיב (יחזקאל לא) ארזים לא עממוהו ומתרגמינן כהה עמיא". ולכאורה מתאים יותר לציין לפירוש רש"י זה לא רק להיותו מוקדם, אלא משום שרש"י עוסק כאן יותר בבירור פירוש התיבה, ומביא ראי' לדבר, משא"כ בפרק כיצד צולין, בדף עה, ב, שרק מפרש "עוממות - כבויות".

ואולי יש לומר בדוחק, דבפרק כל שעה איירי בגמרא בפירוש לשון הברייתא "בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת", אי מיירי בגחלים עוממות או לוחשות, ואילו בפרק כיצד צולין קאי בפירוש לשון הפסוק "גחלי אש" אם הם גחלים עוממות או לוחשות, ולכן העדיף רבינו לציין למקום שקאי בפירוש הפסוק. ודוחק.

רשימות
הערה ברשימות חוברת קפב
הרב מנחם מענדל פעלער
שליח כ"ק אדמו"ר, טווין סיטיז, מיניסאטא

ברשימות חוברת קפב שי"ל ליום ההילולא - כ"ף מנחם אב באות ג כותב כ"ק אדמו"ר וזלה"ק [הפיענוחים בחצ"ר]: "ר' שלמה פריידעש הי' מסביר נפלא. הי' מנגד על [אדמו"ר] האמצעי. והלזה [(אדמו"ר האמצעי)] אמר: שמשלמה לא רצה צונעמען (עיין [ברשימותי] לעיל ווין. הכותב) עס זאל זיין די זאך פון דקות ההסברה", וראה בהערה 21: "לעת-עתה לא הגיעה לידינו רשימה זו".

ולכאו' מסתבר לומר שהכוונה הוא להרשימה שנדפס ברשימות חוברת קפה (שי"ל לש"פ וירא כ"ף מרחשון), דהנה ברשימה זו - קפב - מדבר לפני"כ על ר' הלל מפאריץ: "להצמח צדק נסע ה' פעמים במסירת נפש ביז ער האט דערפילט רבי", ובהמשך לזה כותב גם אודות ר' שלמה ש"הי' מנגד על [אדמו"ר] האמצעי". שזהו בהמשך לאותו ענין שהיה החסיד שלא קיבל ולעומתו היה חסיד שכן קיבל ועד - במס"נ - הנשיא החדש (וידועים הדברים אודות קבלת נשיאותו של אדמו"ר האמצעי או של ר' אהרן הלוי - עי' בספר "המשפיע", ועוד).

ובענין זה מציין כ"ק אדמו"ר להרשימה "לעיל ווין" (דהיינו שמציין מהרשימה דקיץ תרצה להרשימה דחורף תרצה, שנאמרו הדברים בווין) ומדובר על ענין מעין זה שקרה בנשיאות כ"ק אדמוהרש"ב נ"ע,

וזה לשון הרשימה שם (דחורף צ"ה ווין): "[בשנת ת]רס"ג (עשרים שנה לאחר הסתלקות אדמו"ר מהר"ש) ליל ב' דחג הסוכות, אמר רשב"ץ לאדנ"ע: ולמכור בנכסי אביו בן כ'. ולכן מדובר עתה ע"ד חי בעצם, [והוסיף הרשב"ץ:] איך גלייב אז דער טאטע האט עס אייך געזאגט [בתחילה הי' פארבריינגען, ורשב"ץ קידש על יין ישן, ואח"כ שתה א גלאז ראם, וישב תפוש ברעיונותיו. אמר על המשך ר"ה ([שבו נתבאר ענין] חי בעצם [וחי להחיות])... אז ער האט דערפילט רבי. אח"כ קראוהו אל הסעודה..." עכלה"ק שנוגע לענינינו.

והיינו אותו ענין ובאותו "אויסשפראך": "ער האט דערפילט רבי", לאחר כמה שנים, וכו'*.

ולא באתי אלא להעיר ובדרך אפשר.


*) ועדיין יש לעיין שהרי הציון "לעיל רשימותי" מובא בתוך דיבורו לגבי ר' שלמה פריידעש ש"משלמה לא רצה צונעמען...", ומוכח לכאורה שאינו שייך לענין "דערפילט רבי". המערכת.

רשימות
"אף הן היו באותו הנס"
הרב מרדכי פרקש
שליח כ"ק אדמו"ר, בעלוויו, וושינגטון

ברשימות חוברת קמט מעיר רבינו בהא דבחנוכה ופורים אמרינן שנשים חייבות "שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א; מגילה ד, א), ושם בתוד"ה 'שאף' כתב "דלשון שאף משמע שהן טפלות".

ומקשה רבינו דלענין מגילה כתב בהגה"מ דנשים פטורות מקריאתה לכמה פוסקים ורק חייבים בשמיעה, ולכאורה פשוט דאין כחילוק זה בנר חנוכה, וכמו שאמר בשבת (שם) בפשיטות "אשה ודאי מדליקה" והוא גם להוציא אחרים וכו' עיי"ש.

וממשיך: "עוד יש לחלק בין חנוכה ופורים (וכן משמע קצת מחילוק לשון רש"י) - דבפורים רק טפלות בנס וכפירש"י, משא"כ בחנוכה פרטים בנס רק בהן, כמו דגזרו על בנותיהן, וכדפירש רש"י ויד חנוכה ג, א".

מבואר קושית רבינו, שהרי בדין נר חנוכה שוים אנשים ונשים, ועוד זאת שלנשים יש שייכות מיוחדת להנס, ואעפ"כ נאמר הלשון ש"אף הן כו'" שהן טפלות כנ"ל. ומתרץ שם שהא דגם בחנוכה אמר "אף הן כו'" הוא משיגרת לישני' לגבי פורים. עיי"ש.

ולכאו' אולי יש להעיר בזה, דהנה בפסחים קח, א: "ואמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס".

ובתוס' שם ד"ה 'שאף' כתבו: "ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, אף על גב דארבעה כוסות דרבנן - כעין דאורייתא תיקון".

היינו דבמצות ד' כוסות אף שהיא מצוה דרבנן, בכל זאת אי לאו האי טעמא "דאף הן היו באותו הנס" היו הנשים פטורות, וסיבת חיובם הוא טעם זה.

לפי"ז אוי"ל דטפילות הנשים לאנשים הוא בגדר חיובם: אצל האנשים החיוב הוא ככל חיוב מדרבנן שחייבים לקיימם, ואצל נשים בעצם פטורים ממצות דרבנן שהזמן גרמא, ובכ"ז היות שאף הן היו באותו הנס גם הם נטפלו למצוה זו אף שבעצם הם פטורים.

ממילא מובן דלשון זה "אף הן" שהם טפלות הוא הן בחנוכה והן בפורים כי מצד גדר חיובם הנשים בכל מ"ע אלו שהז"ג, טפלות לאנשים, ואף שלמעשה יש בחנוכה יותר סיבה לכללם במצוה מבפורים וכנ"ל*.

הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בהדלקת נר חנוכה בבית אמו

ברשימות חוברת קעא כותב: אדנ"ע "הי' מדליק נר חנוכה בבית אמו נ"ע כל הח' ימים. אלא שבעש"ק לא הי' מחכה שם החצי שעה, אלא חוזר מיד לביתו. אבל במוצש"ק מתעכב שם החצי שעה".

בשנה שעברה דנו בזה בקובץ דנן וראשית אסכם הנכתב שם: בגליון תשסד עמ' 8 הקשה הת' פ. י. ראז: וצ"ע הרי אין להניח ביתו ולהדליק במ"א כמבואר בט"ז סי' תרעז סק"ב", [וציין לעי' בס' נטעי גבריאל - חנוכה פי"א הע' ט וקובץ אור ישראל גל' ו' עמ' מא].

בגליון תשסו עמ' 20 כתב ידידי הרב ב. צ. ח. אסטער להעיר מסה"ש תרצ"ו-ה'ש"ת עמ' 218 דשם מביא מנהג כ"ק מוהרש"ב בחנוכה "אשר הי' אוכל סעודה אחרי הדה"נ בבית אמו", והיינו שקבע שם ביתו. ומסיים: ויש לברר אם אכל שם גם בעש"ק [לפני הדה"נ].

ובגליון תשסח עמ' 18 מעיר ידידי הרב יוסף יצחק קעלער משיחת שבת חנוכה תש"ו אות ב: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק פלעגט צינדן די חנוכה ליכט אין הויז פון זיין מוטער, כבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה, און אויך פרייטאג ערב ש"ק פלעגט ער דארט צינדן די חנוכה ליכט, הגם ער האט ניט געגעסן און געשלאפן דארט", היינו שלא אכל שם בעש"ק.

אבל באמת י"ל בפשטות, דהרי במדליק בביתו מדליק מנורה אחת עבור כל המשפחה, ראה בערוה"ש סי' תרעא ס"ט שעתה בזמנינו הוחזר המנהג כדברי תוס' שהמהדרין מן המהדרין אינם נוהגים כמהדרין שמדליקין נר לכל אחד מבני הבית.

והנה זה פשוט שבביתו של מוהרש"ב נ"ע ג"כ הדליקו עבור זוגתו הרבנית ובזה יצא י"ח ע"ד "מדליקין עלי בגו ביתאי" (שבת נג, א), רק הי' חסר ענין המהדרין שכ"א ידליק. אבל כנ"ל גם באם הי' מדליק בביתו הי' מדליק רק מנורה אחת, וזה נפעל בהדלקת (עבור) הרבנית. הרי שוב לא הפסיד מאומה בהדלקתו בבית אמו הרבנית, שאז בירך ג"כ כל הברכות, וכן לא הפסיד ברכת "שעשה ניסים" שמפסיד מי שאינו נוכח בהדלקה (וראה ג"כ ב"י סי' תרע"ז בשם תה"ד וברמ"א ומג"א פסקו כוותי' ועי' גם בדגול מרבבה שם).


*) ולהעיר עוד בזה ממש"כ בשו"ת עולת שמואל סי' קה (אין הספר תח"י והעתקתיו כפי הנרשם בנטעי גבריאל חנוכה פ"ז הע' ב) "דאשה אינה צריכה להדליק בעצמה, דגזירה דחנוכה לא היה לגופם כ"א להעביר הדת, ולאנשים היתה הגזירה כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל ועל הנשים היתה הגזירה שתבעל לטפסר תחלה, ומדין תורה רק אנשים מחוייבין למסור נפש על קידוש השם, אבל הנשים פטורות דקרקע עולם היא, ומש"ה בפסח היו אנשים ונשים שווים בנס, דקושי השיעבוד היה בשתיהן, וכן בנס פורים דעל כולם הי' הגזירה להשמיד וכו', אבל בנס חנוכה לא היה שוה לשניהם, ומש"ה בנר חנוכה אינם בכלל מהדרין והויין רק טפילות לאנשים" עיי"ש. וראה עוד באריכות בענין זה בטורי אבן מגילה שם.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות