במכתב הנדפס בלקו"ש חי"ב ע' 152, דן רבינו בענין ברכת הדרך בנוסע באוירון, ומסיים: "ברובא דרובא צ"ל הולך בדרך עד שמגיע לאוירון (וכן בהגיעו למחוז חפצו) - אלא שלולא הנסיעה באוירון, כ"א הי' חוזר לביתו ממקום נסיעת האוירון, דבר רגיל הוא כו', משא"כ כשנוסע אח"כ באיזה אופן שיהי', יש לברך על הדרך עד להאוירון, ואכ"מ".

ולכאורה יש לעיין, מהי הכוונה ב"דבר רגיל הוא", דמה בכך שהוא דבר רגיל, וכי תפילת הדרך תלוי' בכך שהוא דבר בלתי רגיל. דלכאורה אם שדה התעופה הוא בתוך העיר אין חיוב דתפילת הדרך על הדרך עד האוירון, ואם לאו, יש חיוב תפילת הדרך, ואין זה תלוי ב"רגילות". ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.