באגרת התשובה פ"ח נזכר הלשון "נושא עוון ופשע ונקה" ללא תיבת וחטאה. הרבי (ברשימותיו "מ"מ, הגהות והערות קצרות" על אגה"ת, קה"ת תשס"א. ולפני-כן נדפס בלקוטי שיחות ח"ד עמ' 1058 הערה 14, 'תורת מנחם – התוועדויות' (א) תש"י עמ' 142) מציין לפסוק דפ' תשא (לד,ז), ומבאר השמטת תיבת "וחטאה", כי לתיקון פגם ד'חטאה' (שוגג), אין מוכרח הגילוי די"ג מידות הרחמים. ומה שבהפסוק הזכיר תיבת וחטאה, י"ל, שהוא מצד סוף הפסוק: "ונקה לא ינקה"... שגם על חטאה אינו מנקה לשאינם שבים, וגם על שוגג צריך תשובה".

ולא הבנתי:

א. בפסוק דפ' שלח (יד,יח) נזכר כך "נושא עוון ופשע ונקה" בלא תיבת "וחטאה". וברמב"ן וחזקוני שם: "ולא הזכיר וחטאה בעבור שאלו מזידים ופושעים". ולפי ביאור הרבי בנושא, היה עדיף לציין לפסוק זה (ואם צריך – להוסיף ביאור מדוע בפ' תשא כן נזכר "וחטאה").

ב. בגמרא יומא (לו,ב), לדעת רבנן, שאלו עה"פ דפ' תשא, מדוע הסדר בפסוק הוא "עוון ופשע" (=מזיד, החמורים) ורק לאחר-מכן "וחטאה" (=שוגג, הקל)? והשיבו: "אמר משה לפני הקב"ה: בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה, עשה להם זדונות כשגגות", ופירש"י "והכי קאמר: נושא עוון ופשע כחטאת – שוגג". הרי לכאורה: (א) יש סיבה אחרת להזכרת תיבת "וחטאה" בפ' תשא. (ב) מפורש שגם השוגג צריך לי"ג מדות הרחמים, ולא כהביאור דלעיל.