כתב הרמב"ם (הל' כלאים פ"י הל"ב): "כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים, ולא הותרו אלא בשעת עבודה שהוא מצות עשה כציצית".

והשיג עליו הראב"ד: "א"א טעה בזה שהרי אמרו ביוצא בפרק בא לו כהן גדול במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר. ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים אינו, דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים".

ומבאר כ"ק אדמו"ר (בלקו"ש חל"ו ע' 153 ואילך) דב' פלוגתות אלו [דהיינו: א) הא דהרמב"ם ס"ל דהותרה כלאים רק בשעת עבודה, משא"כ להראב"ד מותר כל זמן שנמצאים בביהמ"ק. ב) דהרמב"ם ס"ל שרק בהאבנט הי' בעי' של כלאים (משא"כ בחושן ואפוד). ולהראב"ד הי' גם בחושן ואפוד] תלויים זב"ז. ומבאר עפ"י דברי הרדב"ז דלהרמב"ם נעשו החושן ואפוד באופן שלא נאסרו משום כלאים, דהיינו מפני שלהרמב"ם האיסור דכלאים נדחית (או ניתרת) מפני המצות עשה דעבודת כהונה, ולכן: א) הרי"ז רק בשעת העבודה, ב) ובכל מקום שיכולים לתלות ההיתר בסיבה אחרת תולין; משא"כ להראב"ד מעיקרא לא נאמרה האיסור דכלאים בבגדי כהונה, ולכן: א) גם שלא בשעת העבודה אין איסור של כלאים, ב) מסתבר לרבות כלאים בבגדי כהונה. עיי"ש בארוכה, והביאור בזה ע"פ פנימיות הענינים.

והנה ביאור הנ"ל בהא דלא כתב הרמב"ם גם חושן ואפוד הוא עפ"י תי' הרדב"ז ד"אבנט הי' מרוקם צמר ורך הי', אבל חושן ואפוד ארוגים היו ואפשר שהיו קשים ואינם כלום".

ולכאו' קשה קצת לבאר הכי, דלפי"ז הרי צ"ל דהרמב"ם והראב"ד חולקים: או במציאות - היאך נעשתה החושן ואפוד, באם באופן שיש בהם כלאים או לא; או בדיני כלאים, באם יש איסור כלאים בדבר קשה בכה"ג.

והנה בכסף משנה כ' בשיטת הרמב"ם דאמרינן איסור כלאים בלבישת בגדי כהונה אף שקשים הם (גם האבנט), ולפ"ז הרי צ"ל דלשיטתו ישנו בעצם האיסור דכלאים גם בחושן ואפוד.

וביותר אינו מובן להרדב"ז, כמו שמציין כ"ק אדמו"ר בהע' 7 וזלה"ק: "וכבר שקו"ט במפרשים דביומא שם משמע דהאבנט קשה. וראה בעל המאור ור"ן לביצה יד, ב. השגות הראב"ד שם. ועוד. ואכ"מ.". ולכאו' כוונתו דע"פ המבואר התם בביצה מצינו בשיטת הראב"ד בדיוק להיפך מכמו שכ' הרדב"ז. דהנה כתבו בעל המאור והר"ן שם, וז"ל: "כאן באבנט כאן בשאר בגדים .. והאבנטים של כה"ג ושל כהן הדיוט היו קשין מפני שהיו חוגרים בהן מתניהם, אבל זה שאמרו במסכת ערכין דאשתרי כלאים לכהנים בבגדי כהונה, בחושן ואפוד של כה"ג והיה בהן כלאים והיו רכין ולא קשין לפי שהן עשויים ללבישה..". ולפי"ז פשוט דיש לאסור בחושן ואפוד יותר מאבנט. (וגם באבנט צריכים לדחוק דאסור בהעלאה, ורק התירו בהצעה, כמש"כ הכ"מ. וכן גם הר"ן בשיטת הרמב"ם).

ודוקא הראב"ד כ' שם "גם זה היפך, שאין הקושיא אלא מפני שחוטן כפול מאוד ואדרבה חושן ואפוד הם כפולים יותר ויותר משל אבנט". והיינו דרק הראב"ד אחז בשיטת הרדב"ז דחשן ואפוד קשים הם, ומ"מ כ' לאוסרן נמי משום "שלא הותרו קשין אלא בהצעה", וא"כ לא מחוור לתרץ הרמב"ם בשיטה זו.

ואכן מצינו בהרדב"ז תי' נוסף, וכן בהכ"מ, שלפיהם גם בבגדי כה"ג הי' כלאים, ומ"מ לא הזכירו הרמב"ם. (משום דכה"ג כ"ז שרוצה הי' יכול לעבוד, ומשו"ה פטור מאיסור כלאים גם שלא בשעת עבודה. [וצ"ע איך אפשר להתאימו עם שיטת הרמב"ם המבואר בהשיחה דאיסור כלאים נדחית מפני מצות עשה של עבודה. וראה ע"פ פנימיות הענינים בהמשך השיחה ובהע' 64. ולהעיר גם מהא דכתב הרדב"ז "ולא תסמוך על מה שכתבתי הכא עד שתעמוד על מה שכתבתי בהלכות כלי המקדש", שלפנינו ליתא]. או דלא נקט כה"ג משום שאינו לובש אלא מימים ימימה). ולפי תירוצים אלו בפשטות לא מצינו קשר בין ב' הפלוגתות (אם יש להזכיר גם חושן ואפוד, ובאם הותרה כלאים בבגדי כהונה גם שלא בשעת העבודה).

אבל לכאו' יש לבאר באופן אחר הא דהרמב"ם לא הזכיר בכאן חושן ואפוד, דגם לפי"ז נמצא דלשיטתי' קאי. דהנה מבאר כ"ק אדמו"ר בהמשך השיחה דישנו חילוק יסודי בין האבנט לשאר הבגדים, שבכל א' מהם הי' תפקיד מיוחד, משא"כ האבנט הי' מיוחד רק לצורך העבודה. ואף דכוונתו לבאר למה להרמב"ם הי' כלאים רק בהאבנט, מיוסד על תי' הרדב"ז הנ"ל, לכאו' יש לבאר עפ"ז גם אם אין נוקטים בשיטה זו.

דהנה בלקו"ש חכ"א (ע' 185 ואילך) מבאר בפרטיות יותר התפקיד המיוחד של הבגדים, ובפרט בנוגע לג' הבגדים דחושן ואפוד ומעיל. שמכיון שבכל א' מהם יש ענין מיוחד (באפוד - "ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון", בחושן - "לזכרון לפני ה' תמיד", ובמעיל - "ונשמע קולו בבואו אל הקודש") הרי בעצם לבישתן כבר נפעל ענין זה, גם בלי העבודה בהם.

וזלה"ק: "..דער ענין ומכוון פון די בגדים איז פארבונדן מיט דער כניסה בלבד - מיט דעם אליין וואס אהרן קומט לפני ה' אין אט די בגדים טוט זיף אויף א פעולה .. משא"כ בא די שאר הבגדים .. אין זיי פאר זיך איז ניטא קיין ענין מיוחד, און ענינם איז נאר בכדי דער כהן זאל קענען טאן די עבודה". עכלה"ק בנוגע לעניננו.

ועפי"ז לכאו' יש לבאר בפשטות הא דהרמב"ם לא הזכיר החושן והאפוד, שהרי מכיון דבעצם לבישתם כבר נפעל פעולתם, י"ל דלעולם מקרי בשעת העבודה, ולכן הרי בכל זמן שלובשם אין בעי' של כלאים; משא"כ בהאבנט, מכיון שענינו הוא רק לצורך עבודה, והלבישה עצמה הוא רק כהכשר להעבודה, הרי אם ילבשנו שלא בשעת העבודה לא נדחית האיסור דכלאים, ולכן אסורה.

[וראה בלקו"ש חל"ו שם בהע' 12 ד"בכמה מפרשים כ' שכוונת הרמב"ם ב"שהיא מצות עשה" אינה לגוף העבודה, אלא למ"ע דלבישת בגדים לצורך עבודה". אלא שלפ"ז עדיין קשה מאי שנא חושן ואפוד מאבנט. ולפי הנ"ל אתי שפיר גם בזה, דבאבנט מכיון שלבישתו הוא רק לצורך עבודה, הרי אין בזה שום מ"ע כ"א בשעת העבודה עצמה, ובלאו הכי אסורה. משא"כ בחושן ואפוד דהלבישה היא מ"ע בכל זמן, ולא שייך בהו כלל איסור כלאים].

משא"כ הראב"ד ס"ל, כמבואר לעיל מהשיחה, דאיסור כלאים לא נאמרה מלכתחילה בנוגע לבגדי כהונה, וא"כ הרי אין מקום לחלק בין האבנט להחושן ואפוד.

ואולי י"ל דבזה מתורץ נמי קושיית הכסף משנה על הראב"ד, דכתב "ומ"ש עוד ומאי דקאמר נמי מפני האבנט שהוא כלאים אינו, דאטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים עכ"ל. איני יודע איך כתב בלשון הזה דאטו משום דהוי חושן כלאים אבנט אינו כלאים, והכי הול"ל אטו ליכא כלאים אלא אבנט, הא חושן ואפוד נמי איכא בהו כלאים".

ולפי הנ"ל י"ל דכוונת הראב"ד ב"אטו חושן ואפוד מי לית בהו כלאים", הוא דאם לא הזכיר הרמב"ם חושן ואפוד צ"ל דלא חשיב בהו איסור כלאים גם שלא בשעת עבודה, וכנ"ל, וא"כ ס"ל להראב"ד דגם באבנט "אינו", שהרי לשיטתו אין שום סיבה לחלק ביניהם, דהיתר כולם הוא מאותה סיבה, וא"כ אם לא מזכירים חושן ואפוד, זה גופא מוכיח שגם באבנט לית בי' משום כלאים.

[ומחוור ביותר לפי ביאור כ"ק אדמו"ר בפנימיות הענינים בהמשך השיחה, דלהרמב"ם גודל הגילוי אלקות שבעבודה היא שמבטלת האיסור דכלאים, וא"כ י"ל באפוד וחושן דכל זמן שלובשם ישנו גילוי זה אין שייך איסור כלאים כלל, אבל באבנט שייך האיסור אם לובשו שלא בשעת עבודה, משא"כ להראב"ד קדושת המקדש היא שמבטלת את הגדר דכלאים, וא"כ הרי כמו שלא הזכיר הרמב"ם כלום בנוגע לחושן ואפוד, הרי הכי נמי אין שייך האיסור מצד האבנט, עיי"ש].

אבל עדיין יש לעיין, דלפי המבואר בהשיחה ע"פ תי' הא' בהרדב"ז, וכן לפי המבואר לעיל גם בלאו הכי, הא דהזכיר הרמב"ם רק אבנט ולא חושן ואפוד הוא לפי שיטתו דבגדי כהונה הותרו רק בשעת עבודה. אבל מצינו דהתוס' (במנחות מא, ב ד"ה תכלת, ובחולין קי, ב ד"ה טלית) הביאו דברי ר"ת "דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרו", כהראב"ד, (ומבאר הא ד"בלא עידן לא אישתרי" דקאי על בגדים שאינם מיוחדים לעבודה כלל), ומ"מ בערכין (ג, ב ד"ה כהנים) ביארו הא דכהנים אישתרי להו כלאים כרש"י "דאבנט של כלאים הי'", ולא הזכירו חושן ואפוד.

[ואולי י"ל דהם אחזו בשיטת הראב"ד בביצה שהובאה לעיל, דחושן ואפוד לית בהו כלאים כלל. ואכ"מ].