בהמשך למ"ש הר' שמואל שיחי' זאייאנץ בגליון של שבת ר"ח מנחם אב בנוגע לשמירת השומרים בביהמ"ק במשנתו של הרבי, שנראה לפענ"ד ליישב בד"א קושיית הלח"מ על הרמב"ם, בפ"ח מהל' ביהב"ח הלכה ו', עפ"י המבואר בהשיחה שם בחי' וביאורים להל' ביהב"ח בגדר מצוות שמירת המקדש וכדלהלן.

דהנה כ"ק אדמו"ר מבאר ששמירת השומרים לפי שיטת הרמב"ם היא מדיני כבוד הביהמ"ק ופרט בעצם ביהמ"ק, "אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרים".

ומוסיף שהכבוד נפעל עי"ז שאינם מסיחים דעתם מביהמ"ק תמיד ובמילא ענין זה נפעל ביום ביתר שאת (בלי שומרים) ע"י עבודת הכהנים, עבודת התמיד וכו' ובלילה ע"י שמירת כהנים ולויים.

והקשה הלח"מ שבהלכה ו' כ' הרמב"ם לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה... וישנים על הארץ כדרך כל שומרי חצירות המלכים, שלא ישנו על המיטות

ובהלכה כ' ומעמידים ממונה... ואיש הר הבית הי' נקרא והי' מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה... וכל משמר שאינו עומד לו ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות הי' לשרוף את כסותו.

והקושיא בולטת שבהלכה ו' כתב ששינת השומרים בביהמ"ק היא הנהגה של לכתחילה "ישנים על הארץ כדרך כל שומרי חצירות המלכים שלא ישנו על המיטות", ובהל"י מאריך הרמב"ם בעונש שמגיע כש"ניכר שהשומר ישן אז נענש, חובטו במקלו ורשות הי' לו לשרוף את כסותו", כלומר ששינת השומרים בביהמ"ק מושללת בתכלית.

ועפ"י ביאורו של כ"ק אדמו"ר י"ל שהקושיא מעיקרא ליתא שמכיון שגדר שמירת השומרים הוא שלילת היסח הדעת מהביהמ"ק, מובן שיש בזה "כמה שיעורין ומדריגות" (לשון כ"ק אדמו"ר בהשיחה ס"ח) והכהנים ע"י עבודתם שוללים את היסח הדעת במעלה העליונה ולמטה מזה יש שמירת כהנים בלילה, ושמירת הלויים היא שלילת היסח הדעת במדרי' שלמטה משמירת הכהנים, (עיי"ש בהשיחה)

ולפי"ז י"ל שבהל"ו כשהרמב"ם מבאר סדר שינת השומרים בביהמ"ק ר"ל בזה, שאי"ז סתירה למילוי תפקידם בתור שומרים, לפעול ע"י שמירתם שיהא הביהמ"ק "פלטרין שיש עליו שומרים", שהרי כך הוא הסדר אצל "כל שומרי חצירות המלכים" שישנים באופן כזה, אלא כמובן שזה נחשב לשמירה וכבוד במדריגה פחותה משומר העומד על המשמר והוא ער לגמרי.

והוסיף ביאור בזה, שמפני שאי"ז שינה רגילה אז אינו אלא כמנמנם, ולא נחשב לשינה, או אפי' את"ל שזו בגדר של שינת עראי הנה מצינו בהל' תפילין סי' מ"ד ס"א שפסק אדמוה"ז "ואין בשינה משום היסח הדעת ... וכשישן הוא שוכח כל הבלי העולם" (ועי' בהשיחה שמדמה היסח הדעת דתפילין לכאן). ועד"ז בסי' קע"ח ס"ח בנוגע להפסק באמצע הסעודה כתב אדמוה"ז "ואצ"ל מי שישן שינת עראי במקום סעודתו שאין חשיב הפסק... אבל שינת קבע הוא סילוק והיסח הדעת יותר" עכ"ל.

משא"כ בהל"י אומר הרמב"ם שאע"פ שהלך לישון באופן המותר לכתחילה, אבל אם לא נתעורר בשעת העברת הממונה אז ניכר שהוא ישן, כלומר שינה רגילה, ושינה גמורה שיש בזה משום היסח הדעת, ולא רק שזה נחשב להפסק ואינו מוסיף בכבוד הבית ע"י הוייתו שמה, אלא אדרבא בגלל שניכר שהוא ישן אז י"ל שזהו ההיפך מכבוד הבית ולכן מגיע לו העונש המבואר שם.