בלקו"ש ח"כ פ' לך (עמ' 45) מביא כ"ק אדמו"ר זי"ע מ"ש רש"י עה"פ (לך טו, א) "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד". "אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג ואמר קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו הקב"ה אל תירא אברהם..ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד". ומקשה ע"ז דהרי עבודת אברהם היתה לשמה, ולא כדי לקבל שכר, כמבואר ברמב"ם (הל' תשובה פ"י ה"ב), ואיך אפ"ל שדאג אברהם שלא יהי' לו שכר?

וממשיך וז"ל (בתרגום מאידית): "לכאו' הי' אפשר לתרץ: אע"פ שעבודת אברהם היתה כל כולה לשמה, ולא חשב בזה אודות שכר על העבודה (גם לא אודות שכר של עוה"ב) - אעפ"כ, באם הי' יודע שאין לו שכר, הי' זה סימן בשבילו שעבודתו אינה כדבעי לגמרי.

..ולכן בראותו שהקב"ה נותן לו שכר בעוה"ז, הי' אברהם ירא שייחסר אצלו בה"סוף הטובה לבוא בגללה", שזהו סימן של חסרון בעבודתו". עכ"ל.

(אלא שממשיך דדוחק גדול לומר כן, כי אינו מתאים עם לשון הפסוק, עיי"ש).

ולכאורה צע"ק - כי זה שהעדר קבלת שכר מורה על חסרון בהעבודה, ה"ז בפשטות רק אם אינו מקבל השכר בלי שום סיבה צדדית, שאז רואים שמשהו לא בסדר בעבודתו, שאל"כ מדוע אינו מקבל שכר, אבל אם ישנה סיבה צדדית מדוע נלקח השכר ממנו, לכאורה אי"ז שום ראי' שיש חסרון בעבודתו, שהרי על העבודה כשלעצמה הוקבע לו שכר, אלא שנלקח ממנו, מטעם צדדי. וא"כ זה שחשב אברהם שע"י הנס שנעשה לו בזה שהרג את המלכים כבר קיבל שכר על כל צדקותיו, אין מזה שום ראי' על חסרון בעבודתו, שהרי רק משום סיבה צדדית לגמרי קיבל שכרו בעוה"ז ואבד שכרו בעוה"ב.

ולכאורה כ"ה גם בנוגע מארז"ל (שבת לב, א): "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס, ואף אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו". שאין מזה ראי' שעבודתו אינה כדבעי, שהרי רק מטעם הנס נחסר מזכיותיו, ולא מטעם חסרון בעבודתו, ועד שעשו לו הנס היו לו זכיות שבאו מעבודתו, אלא שאח"כ מנכים מזכיותיו.

ובמילא צלה"ב תוכן פי' זה? וי"ל שהכוונה בזה היא שמה שארז"ל "אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו", ה"ז רק בדרך כלל, אבל מי שעומד בדרגא נעלית ביותר, גם אם עושין לו נס, אין מנכין לו מזכיותיו, כי בפשטות הטעם מדוע מנכין לו מזכיותיו הוא לפי שהקב"ה הוצרך לעשות דבר יוצא מן הכלל בשבילו, לשנות סדר הרגיל של הנהגת הקב"ה בעולם, וצריכים זכות מיוחד לזה, ולכן כשעשה הקב"ה לו נס ה"ז מטעם הזכיות שיש לו, וא"כ כבר קיבל השכר על זכיותיו.

אבל מי שדרגתו היא כזה שאין העולם והטבע תופס מקום אצלו, הרי שאינו מוגבל להגבלות הטבע, ולגביו כשעושה הקב"ה דבר שלמעלה מן הטבע, אי"ז שינוי סדר הרגיל לגבי', א"כ אין הנס גורם ניכוי בזכיותיו.

וכידוע שהטעם מדוע נענש יוסף הצדיק ע"ז שביקש משר המשקים להזכירו לפני פרעה - אף שכן צ"ל הסדר שהרי אין סומכין על הנס, וצריכים לעשות הכל בדרכי הטבע, וא"כ כשהי' דרך ע"פ טבע ליוסף לצאת מבית האסורים, הי' צריך לנצל דרך זה - ה"ז לפי שמצד דרגת יוסף לא הי' צריך לסמוך על דרך הטבע, כי למי שדרגתו היא נעלית מאד, טבע ולמעלה מן הטבע שוים, וכמבואר הענין בכ"מ.

וזוהי הכוונה בלקו"ש הנ"ל שאברהם חשב שמזה גופא שלדעתו נחסר מזכיותיו ע"י שנעשה לו נס, ה"ז ראי' שאין הוא במדריגה הנעלית בעבודת ה' שטבע ולמעלה מן הטבע שוים אצלו, וע"ז א"ל הקב"ה "שכרך הרבה מאד" שלא נחסר כלום מזכיותיו, כי באמת הי' הוא במדריגה הנעלית הנ"ל (אלא שמבאר בהשיחה שמטעם אחר אי"ז הפי' בפסוק).

אבל צ"ע אם פי' זה נכון כי יל"ע אם זוהי אכן מדריגת אברהם (וכידוע החילוק בין מדריגת יוסף לגבי מדריגת האבות) - אבל לאידך בכל דרגא גופא ישנם כמה מדריגות. וצ"ע.