בלקו"ש חכ"ט בשיחה לחה"ס מבאר כ"ק אדמו"ר שלדעת הרוגוצ'ובי אין שינה בסוכה חלק ממצוות סוכה אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה. משא"כ לדעת אדה"ז השינה היא חלק ממצוות סוכה, עיי"ש.

ולכאו' יש להוכיח כשיטת אדה"ז מדברי הראשונים (בעה"מ שלהי פסחים ועוד) שמבארים הטעם דאף שילפי' מהדדי סוכה ומצה שבלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, מ"מ אאכילת מצה כל שבעה ודאי אין מברכים משא"כ בסוכה מברכים גם כל שבעה. והטעם "לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהא ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות משא"כ בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה".

ולפי"ז מוכח כשיטת אדה"ז ששינה בסוכה היא חלק ממצוות סוכה, ועד שמכוחה חיוב הברכה כל שבעה.

אמנם לפי"ז יל"ע למסקנת השיחה שם שיתכן מצב של קיום מצוות סוכה בשלמות גם מבלי לישן בסוכה, וזהו לכאו' היפך הנ"ל ששינה בסוכה היא הכרח, ולכן מברכים כל שבעה. [איברא דהאחרונים (ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חובה מצווה ורשות) ביארו טעם אחר לשינוי בין סוכה למצה ובשיחה צויין לאחד מהם (הערה 17), ועכ"פ יש להתאים המבואר בשיחה עם דברי הראשונים].

אלא שבהתבוננות נוספת לק"מ, שהרי הביאור שם בשיחה הוא שבאם מקיימים באו"א החיוב ד"תשבו כעין תדורו" אז אין חסרון כשאין ישנים בסוכה. אך אם לא יקיים מצוות סוכה באו"א כלל, הרי שוב מחוייב הוא שלא לישון מחוץ לסוכה, וק"ל.