בלקו"ש חכ"ו (פ' זכור-פורים) מבאר כ"ק אדמו"ר בארוכה איך שמגילת אסתר שונה משאר ספרי הנביאים וכתובים, והוא ע"פ הגמרא (מגילה ז, א) שדורש הפסוק "כתוב זאת זכרון בספר" (שנאמר לגבי כתיבת פ' עמלק) ד"כתוב זאת" קאי על פ' עמלק שבתורה, "זכרון" - בנביאים, "בספר" - במגילה. ונקודת הענין: דשאר הנביאים וכתובים אין נוגע כ"כ הכתיבה, והעיקר הוא ה"זכרון" שבאה ע"י הכתיבה, משא"כ במגילה דהעיקר הוא שיהי' "בספר" היינו גדר דכתיבה (כחמשה חומשי תורה).

ומבאר ענין זה ע"פ דברי הראגאצובי, דדבר הכתוב בתורה "הוי דבר נמשך ופועל תמיד", והיינו דלא (רק) שצריכים לקיים הציווים תמיד (שזהו כהגדר דזכרון כנ"ל) אלא שהציווי עצמו נמשכת תמיד. וזהו הגדר דנצחיות המגילה, שלא רק שתמיד יהא קיים הדברים שנאמרו ונכתבו במגילה, אלא דהדברים נאמרים ונכתבים בתמידיות, עיי"ש באריכות איך שמבאר עפ"ז כו"כ ענינים.

ואולי יש לבאר עפ"ז עוד דבר בענין כתיבת המגילה; דהנה בגמ' ב"ב (טו,ב) דאנשי כנה"ג כתבו המגילה, ופרש"י דהטעם לזה שכתבוהו הם, הוא משום דאין נבואה נכתבת אלא בא"י, ולכן לא כתבוהו עד שחזרו אנשי כנה"ג לא"י. והק' ע"ז הגרי"ז הלוי (על הרמב"ם הל' מגילה) דהלא בסדר הדורות (וכן הוא ברש"י עצמו על סוף המגילה) שאסתר כתבה לשנה אחרת?

ומבאר בזה ע"פ מה שחידש, והאריך שם, דבכתיבת המגילה יש ב' דינים: א. כתיבה עבור המצווה בקריאתה, ב. כתיבה כחלק מהכתבי קודש. והא דאסתר כתבה היתה כשירה רק לענין הא', משא"כ בכדי שיהי' בה גם קדושת "כתבי קודש" לזה היו צריכים שיכתבוהו אנשי כנה"ג בא"י.

ומבאר עפ"ז גם מה שהרמב"ם לא הביא כמה דינים המוזכרים לגבי כתיבת המגילה ("וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא וכו", ועוד), דהוא משום דדינים אלו נאמרו רק לענין שהמגילה יהיה לו דין כתבי קודש, אבל לצאת מצות קריאת המגילה אין צריכים לזה, ועיי"ש באריכות.

אמנם כבר הקשו עליו (עיין במועדים וזמנים ח"ב סי' קע"ו, ועוד) דבירושלמי מבואר דדינים אלו שבכתיבת המגילה כן הוו לעיכובא, גם לענין לצאת קריאת המגילה. ולכן יותר מסתבר לומר דאע"פ שכשאסתר כתבה המגילה אכן לא היתה לה דין דכתבי קודש, ורק דין כתיבה עבור הקריאה, מ"מ אחר שכבר כתבוהו אנשי כנה"ג ונעשה חלק מהכתבי קודש, אז א"א לקיים גם מצות קריאתה בלי שתהא כתובה בכשרות עם כל הדינים הנוגעים להכתבי קודש (והאריכו בזה רבים, וקיצרתי מאוד).

והנה אף שמצד הראיות (הנ"ל, ומה שמביאים עוד), נראה דכן הוא הפשט, אמנם בסברא לכאו' צ"ע; דבאם המגילה שכתבה אסתר היתה כשירה לענין הקריאה בה, א"כ מדוע נשתנה הדין אחר שכתבוהו גם כחלק מהכתבי קודש, (דאז פסולה מגילה כזו). והאם היתה אז תקנה חדשה בקריאת המגילה יתירה על התקנה הראשונה שע"י אסתר? (ובסגנון אחר: מדוע א"א לצאת היום במגילה כזו שיצאו בה בימי אסתר קודם הכתיבה דאנשי כנה"ג)?

וע"פ היסוד שהבאנו לעיל מלקו"ש אולי אפשר לבארו כך: דהתקנה שע"י אסתר לא היתה לכתוב המגילה אז, ולקרות תמיד המגילה שנכתבה אז, אלא (כנ"ל) שתמיד יהא נכתב ונקרא, וכנ"ל בגדר "ספר" מהראגאצובי.

וא"כ מובן דתמיד צריך קריאת המגילה להיות באופן דהמגילה נכתבת בזמן ההוא. ומובן א"כ דבשעה שקבעו המגילה להיות כא' מכתבי הקודש, אז בד"מ הרי חיוב קריאתה הוא באופן היותו אז, דהוא עם כל דיני כתבי קודש. ומבואר שלא היו צריכים לתקנה חדשה אז, אלא דהוא תוצאה בדרך ממילא מהתקנה שהיתה ע"י אסתר.