בלקו"ש ח"כ פר' מקץ א', מביא הרבי על הפסוק (מא, נ,) "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" את דברי רש"י בגמ' מס' תענית (יא, א): "מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון". ושואל שם תוס', שהרי יוכבד נולדה בין החומות, ואותו עת רעב הי', ואיך אפשר לומר ש'לוי' עבר על איסור.

ומתרץ שם, שזה לא איסור ממש, אלא מידת חסידות, ולוי (ויצחק - שכתוב בו (תולדות כו, ח,) "וירא והנה יצחק מצחק" - "שראהו משמש מטתו" (רש"י שם) ואז הי' שנת רעב) לא נזהרו במידת חסידות זאת. והרבי מביא עוד כמה תירוצים. ומקשה על רש"י שהי' לו להבהיר הקושיא הזו.

בשיחה הב' לפרשת מקץ, מביא הרבי מדרש על הפסוק (מקץ מג, טז,) "וטבוח טבח והכן" שיוסף שמר את השבת קודם שניתנה. ואין הפירוש שרק הוא שמר לאפוקי שאר השבטים, שהרי חז"ל אומרים שהאבות קיימו כל מצוות התורה אע"פ שלא נצטוו, וכתוב באברהם (וירא יח, יט,), "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו", וא"כ, בוודאי גם יעקב צווה את בניו, והם קיימו את כל התורה. וכמו"כ מביא הרבי עוד מדרש עה"פ (איוב מא, ג,) "מי הקדימני ואשלם", שמדבר ביוסף שהקדים ושמר את השבת עד שלא ניתנה. ומשמע שיש עילוי מיוחד ביוסף שדווקא אצלו כתוב ששמר את השבת, וצ"ל במה מתבטא העילוי אצל יוסף על שאר אחיו.

ולהעיר, שבדרשות החתם סופר לחנוכה עמוד ס"ה, מתרץ שתי הקושיות הנ"ל ע"ד הדרש ב'חדא מחתא'. וזהו תוכן דבריו, "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" וגו', אמרו שהוא ר"ת השב"ת, היינו שלא שימש מיטתו אלא בשבת.

ומביא מש"כ בתוס' בתענית יא, א הא דילפינן מהכא, דאסור לאדם לשמש מטתו בשנות רעבון, וא"כ איך נולדה יוכבד בין החומות. ומביא תי' התוס', ואומר, זה דוחק. אבל י"ל עפ"י משחז"ל במדב"ר פי"ד אות ב' שיוסף שמר את השבת כו', והקשו הא כל האבות שמרו כל התורה, ויש שתירצו שהאבות שמרו רק לחומרא ומדת חסידות, ונהגו בעצמן חומרות ב"נ וחומורת בנ"י (וראה בלקו"ש ח"ה עמ' 143 ואילך ע"ד הפשט, שהאבות הי' להם דין של בני נח: "ווארום דאס וואס די אבות האבן געהיט תרי"ג מצוות, איז בלויז געווען א חומרא וואס זיי אליין האבן אויף זיך מקבל געווען"). משא"כ ביוסף, הוא החליט מעצמו דין ישראל ושמר שבת (ונחשב אצלו כשמירת שבת ע"פ דין ישראל (וראה בשיחה הב' שם)), אע"ג דכתיב "יומם ולילה לא ישבותו".

והנה ידוע דלגבי הנודר להתענות בי"ט מחלק הש"ך (בשו"ע יו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א) עפ"י דעת הגאונים, דבי"ט דאורייתא חל הנדר. וביו"ט דמגילת תענית ודרבנן, חמיר טפי ולא חל. והנה מצוות 'עונה' הוא מעונג שבת, וגבי לוי ששבת שלו הי' רק כעין מצוה דרבנן. (ומתאים לביאור הרבי בשיחה ב' שם סעי' ו', (שהחילוק בין השבטים ויוסף, הוא, האם זה הי' מצד הגברא או החפצא (ע"ד דאורייתא, ורבנן)) לא חל עליו מנהגי החסידות לפרוש בשנת רעבון משמוש בשבת. משא"כ יוסף, ששמר השבת מן התורה ממש חל עליו הנדר דפרישה בשנת הרעב ולא שימש. ומשו"ה רמז הכא בטרם תבוא שנת הרעב. אותיות השב"ת בר"ת.

כמובן שזהו רק ע"ד הדרש, אבל בפשוטו של מקרא, זה שלוי ויצחק שמשו מיטתן ויוסף לא, לא מתורץ, אלא ע"י ביאורו של הרבי.