בלקו"ש חט"ו פרשת חיי שרה (ה) ע' 184-185 מביא ב' אופנים לבאר הנס של פך השמן, האם הי' נס בכמות השמן, שהפך נתמלא כבתחלה או שמצאו הנרות מלאים (כהסברות בב"י), או שהי' נס באיכות השמן, ששמן שהי' צריך לדלוק יום אחד דלק ח' ימים, ע"י שחילקם לח' חלקים או שבכל לילה נחסר רק חלק שמינית מהשמן.

ומבאר שם הקושי שבכל צד, ומביא (באות ג) הקושיא על הסברא שהי' נס מצד איכות השמן, מהדין (מנחות פט, א) "תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר כו' ושיערו חכמים חצי לוג", נוסף על הענין שכלי שרת צ"ל מלא (כמובן מהדין (זבחים פח, א) ש"כלי שרת ... אין מקדשין אלא מלאין"), והרי ע"פ הנ"ל נמצא, שמיום שני ואילך לא קיימו ה"תן לה מדתה" (והנרות לא היו מלאים ה"שיעור שלם הצריך לדבר"). עכת"ד שם (בתרגום מאידיש).

ובפשטות מקשה כאן ב' קושיות, קושיא א' מהדין של תן לה מדתה, וקושיא שני' מהדין שכלי שרת אין מקדשים אלא מלאים, שלכן גם הנרות צ"ל מלאים.

ויש להעיר:

דהנה באג"ק כ"ק אדמו"ר זי"ע ח"א אגרת נ (ע' עט) כתב "וכבר הקשו המפרשים על התירוץ שחלקו השמן ביום א' לח' חלקים, ויש עוד להוסיף קושיא מהא דזבחים (פח, א) כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין אבל אם חסר השעור אין מקדשין".

ובאגרת פא (ע' קלה1) "מש"כ אני במכתבי בתי' הב"י דחלקו השמן שבפך לח' חלקים דצ"ע מהא דזבחים (פח, א) דכלי שרת אין מקדשין אלא מלאין, וא"כ לא היו נרות המנורה מלאין, שוב ראיתי שטעות הוא בידי כי השמן למנורה נתקדש לא ע"י נרות המנורה כ"א ע"י מדת חצי לוג שהי' במקדש וכדאי' במנחות (פה2, ב), ועכצ"ל כן כי גם בכל יום לא היו נרות המנורה מלאים כי היו מחזיקים יותר מחצי לוג כדמוכח שם (פט, א) דאמר מלמעלה למטה שיערו", ועיי"ש עוד בזה.

וא"כ הרי צ"ע הקושיא בלקו"ש שם, כיון שאין דין שנרות המנורה צ"ל מלאים, וכדמוכיח במכתב הנ"ל?

ואולי אפשר לומר, שיוסבר ע"פ דיוק הלשון (והסגנון) בלקו"ש שם "נוסף על הענין שכלי שרת צ"ל מלא (כמובן מהדין (זבחים פח, א) ש"כלי שרת ... אין מקדשין אלא מלאין")" - היינו שיש בזה "ענין" המובן מהדין "כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין", אבל לא שהדין "אין מקדשין אלא מלאין" קאי על מנורה.

דהנה בזבחים פח, א איתא: "אמר שמואל כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין", וברש"י: "אין מקדשין אלא מלאים - כלומר שיהא בהן שיעור השלם הצריך לדבר ... אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי". "תניא נמי הכי מלאים (רש"י: שניהם מלאים סלת) אין מלאים אלא שלמים", וברש"י "אלא שלמים - שיהיו עשרונים ולוגין שלימים לאפוקי שיעור חסר דלא מקדשי".

ואולי יש לדייק מדברי רש"י אלו, ובפרט ממש"כ ש"אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי", שיש בזה ב' דינים, שביסודו של דבר יש דין כללי שצריך להיות בכלי "שיעור השלם הצריך לדבר", שהוא שיעור הראוי לכלי, ואם אינו שיעור שלם אינו ראוי להיות בכלי כלל. וגם נמצא לפ"ז, שאין הפי' "מלאים" כפשוטו, אלא הפי' "מלאים" שהשיעור צריך להיות מלא - היינו בשלימותו (וכהמשך הגמרא "אין מלאים אלא שלמים")3. ומזה נסתעף עוד דין שאם נתנו בכלי וחסר משיעור זה אין הכלי מקדשין (כיון שאינו ראוי לכלי). אבל אפי' אם אין צריך לקידוש כלי (כגון בנדו"ד שכבר קדוש השמן במדת חצי לוג) מ"מ כיון ששיעור שמן הצריך למנורה הוא חצי לוג (כמובן מהדין "תן לה מדתה כו' חצי לוג"), לכן צריכים הנרות להיות מלאים עם השיעור הצריך לאותו דבר - חצי לוג.

[והיינו שאין הפי' שיש דין מיוחד בקידוש ע"י כלי שחלות הקדושה הוא דוקא אם הוא מלא, ואם אינו מלא לא חל קדושת הכלי, אבל אם אינו נוגע לדין קידוש לא איכפת לנו בשיעור הדבר הניתן בהכלי; אלא הפי' שיש דין כללי שבכלי צריך להיות שיעור השלם שצריך להיות בכלי זה, ואם חסר זה, הרי חסר דין "שלימות" זו. ומזה מסתעף שאין כלי מקדשו, כיון שהשיעור בהכלי "אינו ראוי' לכלי", דהיינו שיש שיעור הראוי לכלי - שיעור שלם, ובאם חסר מהשיעור א"א להכלי לקדשו כיון שאינו שיעור הראוי לכלי4].

ונמצא שזה שהנרות היו צריכים להיות מלאים אין פירושו שהיו צריכים להיות מלאים כפשוטו, שזה ודאי אינו - כמו שמוכיח באגרת הנ"ל, אלא הפי' שהי' צריכים להיות "מלאים" עם השיעור הצריך לאותו דבר, שהוא חצי לוג (והיינו מצד דין כללי שכלי צריך להיות עם שיעור הראוי). וזהו שהקשה בלקו"ש שם שכיון שהיו פחותים מלוג הרי לא היו "מלאים" פי' שלא הי' בהם השיעור הצריך לאותו דבר.

[ועד"ז צריכים לפרש הפי' בהע' 25 שם "הרי עכ"פ יש בזה (וכן שיהיו הנרות מלאין) הידור" - שאין פירושו "מלאים" כפשוטו, אלא מלאים ב"בשיעור שלם הצריך לאותו דבר"].

אלא שעפ"ז קשה לאידך גיסא, למה חזר כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרות שם מקושייתו מהדין שצ"ל מלאים (ובסגנון חריף ונדיר "טעות הוא בידי"!), כיון שסו"ס הרי יש הלכה ו"ענין" שצ"ל בהנרות השיעור הצריך לאותו דבר וא"כ אכתי תקשה קושיא הנ"ל על תי' הב"י שחלקו הפך לח' חלקים? ואולי אפשר לומר (ע"פ הנ"ל), שבהמכתב שקאי על דין קידוש שע"י המנורה, הנה לגבי זה כתב שאינו קושיא כיון שכבר נתקדש במדה של חצי לוג, משא"כ בהשיחה, שמקשה מצד "ענין המובן מהדין של אין מקדשין אלא מלאים", והכוונה להמובן מדברי רש"י הנ"ל שיש ענין שיהא מלא בשיעור שלם הצריך לאותו דבר (אפי' אם אין צריך לקידוש כלי), הנה שפיר הקשה שגם בהמנורה חסר "ענין" זה (ובהמכתב לא נחית לבאר (ולהקשות) מעוד דין של מלאים שאינו שייך לקידוש השמן).

[וקצת ראי' שזוהי הכוונה בהשיחה בקושייתו מדין מלאים, מלשון ההנחה (בלתי מוגה - בתרגום מאידיש) זאת חנוכה תשל"ה (שהוא יסוד שיחה זו): "הכלל הוא שכלי שרת שמקדשים צריכים להיות מלאים. כאן אין השמן צריך להיות קידוש ביום שני, כיון שכבר נתקדש ביום ראשון, אבל מובן מהדין שאין מקדשים אלא מלאים שהענין של מלא בכלי שרת הוא ענין של שבח ועילוי ומעלה, שדוקא אז כלי שרת מקדשים.

"ובדוגמא להדין אצל קידוש שאחד מהענינים של קידוש הוא שצ"ל על כוס מלא, ואפי' יש רביעית או כמה רביעיות בכוס גדול אינו כדבעי, כיון שצ"ל על כוס מלא.

"ועד"ז בנוגע מנורה: אם נאמר שנתחלק השמן לח' חלקים, או שנחסר בכל לילה רק חלק שמינית ונשאר ז' חלקים, נמצא שאחר לילה הראשונה לא הי' הענין של כלי שרת מלאים, שנרות המנורה יהי' מלאים שמן, משא"כ לתי' זה (היינו שהי' ב' הפכים כו') הרי מחר בבוקר ראו שהי' מלאים".

ומבואר מזה, שהגם שלא הי' צריך הכלי להיות מלא אחר שנתקדש כבר בלילה הראשון, אבל מ"מ יש צורך ומעלה שיהי' מלאים, וכמובן מהדוגמא מכוס של קידוש, שיש דין שיהא מלא, הגם שיכולים לעשות קידוש גם על כוס שאינו מלא כל זמן שיש רביעית, אלא שצריך מלא מצד דין כוס של ברכה (כמבואר בפוסקים). וכן בנדו"ד שיש דין של מלא אפי' אם אינו נוגע לדין קידוש השמן, וכנ"ל].

אבל עדיין צ"ע הפי' הנכון במכתב הנ"ל, שהרי לפי הנ"ל אין הפי' "מלאים" כפשוטו, אלא פירושו מלאים בשיעור, ובמכתב הנ"ל משמע שרוצה להוכיח ב' דברים, א) שלא קידשו השמן במנורה אלא לפנ"ז במדת חצי לוג, ב) שבלא"ה לא הי' המנורה מלא כפשוטו כמו שהאריך בכו"כ ראיות. והנה הגם שהי' קידוש השמן לפני הנתינה במנורה במדת החצי לוג, אבל סו"ס הלא יש ענין כללי (בכלי שרת) שיהא מלא בשיעור הראוי, וא"כ עדיין הי' יכול להקשות שאין בו שיעור מלא (כיון שיש בו פחות מחצי לוג)? וא"כ ממ"נ צ"ב, אם הקושיא שם הי' מדין קידוש, הרי מספיק להוכיח שהקידוש הי' לפנ"ז (במדת חצי לוג), ומאי נ"מ אם בכלל הי' מלא או לא, ואם הקושיא הי' ממה שמ"מ הי' צ"ל מלאים (אפי' לולא דין קידוש), הרי בזה שמוכיח שלא הי' מלא כפשוטו אינו מספיק לתרץ הקושיא, שהרי סו"ס צריך להיות מלא בשיעור הראוי5?

ולכאו' צ"ל, שבמכתב לומד שיטה אחר בכ"ז, שס"ל שדין מלא הוא דין בקידוש וגם שפירוש מלא הוא כפשוטו - שהכלי צ"ל מלא, ולכן הוכיח שלא הי' דין קידוש במנורה (שהי' לפני זה במדת חצי לוג), וגם שבלא"ה לא הי' המנורה מלא וממילא שא"א לדון במנורה מדין קידוש.

אבל לכאו' צ"ע מרש"י הנ"ל, שמשמע שדין קידוש תלוי (לא במלא כפשוטו, אלא) בשיעור שלם הראוי לאותו דבר6. וצריך בירור.

- שו"ר במקראי קודש (להרצפ"פ) לחנוכה סי' ד שהביא קושיא שלכאו' חסר בקידוש ע"י המדה של חצי לוג, כיון שחסר מהשיעור, ומביא בשם הר"מ זעמבא לתרץ ע"פ רש"י הנ"ל שהטעם שאינו מקדש משום שצריך שיעור הראוי' ואם אינו שיעור הראוי' אינו מקדש, ולכן לשיטת הב"י שמתרץ שחלקו הפך לח' חלקים, וע"כ ס"ל שאם דולק מקצת הלילה ג"כ מקיים מצוה, וא"כ נמצא ששיעור הראוי' הוא פחות מחצי לוג וממילא נתקדש בהכלי ע"ש, וראה ג"כ בחי' הגרמ"ז סי' יח7 מה שהאריך עוד לפלפל בזה8.

ולפ"ז הרי נמצא שלא הי' חסרון של מלאים כלל (כיון שגם קצת (ואפי' משהו) נחשב שיעור הראוי' למצוה), וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ביאור הקושיא בלקו"ש.

וי"ל, שהגם שכל רגע הוא מצוה, וא"כ אפי' במשהו מקיימים מצוה הדלקת המנורה, אבל הרי סו"ס יש הלכה שצריך המנורה להיות דלוק כל הלילה (הגם שמקיימים מצוה גם בפחות), שלכן דוקא חצי לוג הוא "מדתה", וממילא הרי מצד חיוב זה שצריך להדליק כל הלילה, י"ל שיש עדיין "ענין" הנ"ל שיהי' מלאים - שיעור הצריך (לכתחלה) לאותו דבר. וממילא הגם שלענין קידוש השמן מועיל המדה של חצי לוג אפי' אינו מלא (ואפי' הוא פחות מחצי לוג) כמ"ש הגר"מ זעמבא שם, משום שסו"ס מקיימים המצוה אפי' בפחות, אבל מ"מ חסר בדין מלא - "שיעור שלם הצריך לאותו דבר" (כלשון רש"י), וענין (שלימות) זה הרי עדיין חסר.

ונמצא לפ"ז חידוש, שיש גדר מלא שנצרך לענין קידוש, ולגבי שמן המנורה יתכן זה אפי' במשהו, ויש עוד דין נוסף של מלא שצ"ל "שיעור שלם הצריך לאותו דבר".

אלא שצ"ע אם הדברים נכונים, שהרי דברי רש"י הנ"ל (שצ"ל "שיעור שלם") קאי על דין "אין מקדשין אלא מלאים", ומשמע שגם לענין קידוש צריך שיעור שלם הצריך לאותו דבר. וגם דברי המכתב עדיין צריכים בירור.

וצ"ע בכ"ז.

נס חנוכה - כליון ואי כליון [גליון]

ומענין לענין, יש להעיר במש"כ בגליון הקודם (גליון תשפו) הת' ש.ז.ק. במש"כ כ"ק אדמו"ר זי"ע בהשיחה לתרץ קושיית הב"י ע"י הביאור שהנס חנוכה הי' באופן של כליון ואי כליון בבת אחת וכו', ומביא "הקושיא הידוע" בהשיחה שסו"ס "הדרא קושיא לדוכתא" למה הי' הנס ח' ימים כיון שביום ח' הי' השמן יכול להדליק באופן טבעי, וע"ש מה שמתרץ.

ולכאו' קושיתו - על הביאור בשיחה - מעיקרא ליתא, שהרי בשיחה זו לא בא לתרץ קושיית הב"י, אלא לבאר גדרו של הנס חנוכה, שצריכים לבארו אפי' לולא קושיית הב"י למה חוגגים ח' ימים (להבין גדרו ומהותו של הנס וכו'). אלא שמביא כמה מביאורי הב"י (שכתב לתרץ קושייתו) כיון שמהם מובן חילוקי הסברות בגדרו של הנס.

וכד דייקת, הרי לא הביא בכל השיחה קושיית הב"י, רק מביא הביאורים והתירוצים על קושייתו, כדי להסביר גדרו של הנס. אבל בשיחה זו קושיית הב"י מאן דכר שמי'. וזהו ג"כ מה שלא הביא קושיית הפר"ח על הסברות שהי' הנס בכמות השמן (שלפ"ז קשה מה הי' הנס בלילה האחרונה ע"ש), שלגבי הנדון בשיחה זו אינו קושיא כלל, כיון שאין הנדון למה יש ח' ימים אלא הנדון מהו גדרו ומהותו של הנס, ומביא רק הקושיות על ההגדרה של הנס (שמן של נס וכו').

ולתרץ למה חנוכה הוא ח' ימים ולא ז', הרי שערי תירוצים לא ננעלו, אבל אין הכרח שביאור כ"ק אדמו"ר זי"ע יתרץ קושיא זו.

1) נדפס ג"כ בלקו"ש חלק ל' ע' 303.

2) לכאו' צ"ל: פח

3) וראה רש"י מנחות ח. "אין מלאים - שהיו מלאים ממש המזרקים סלת אלא מלאים כל העשרונות שקדשו בתוכו שלמים היו".

וראה קרית ספר פ"ג מהל' פסולי המוקדשים "ואין מקדשין אלא מלאים שיהא בו שיעור שלם הצריך כו' אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן דאינו ראוי לכלי".

4) ויומתק לפ"ז תיבת "כלומר" ברש"י, שאין הפי' (כפשטות הדברים) שהוא דין מיוחד הנוגע רק לדין קידוש כלי, אלא שהוא מסתעף מהדין כללי שצ"ל שיעור שלם הראוי לאותו דבר.

5) ובפרט, שבאגרת הראשון (אגרת נ') לשונו "כלי שרת אין מקדשין אלא מלאין אבל אם חסר השעור אין מקדשין", הרי שדייק בלשונו ש"אם חסר השעור" אין מקדשין, היינו שנחית כאן שעיקר פירושו של "מלא" הוא מלא בשעור, וא"כ אינו מובן מה דוחה זה במכתב שלאחר זה מהא דהמנורה החזיק יותר מחצי לוג, הרי סו"ס צ"ל שיעור חצי לוג?

6) וגם מלשונו במכתב הראשון לא משמע כן כנ"ל (הע' שלפנ"ז).

7) ונדפס ג"כ בסוף כמה הוצאות של הספר תוצאות חיים.

8) וראה בשלמי שמחה (להגר"ש עלבערג ז"ל) ח"ג סי' כ.