שליח בישיבת אור אלחנן חב"ד ל.א.
בלקו"ש חי"ד פר' ואתחנן מבאר הרבי את החילוק בין האיסורים דרבנן במלאכות הוצאה וקשירה. דבמלאכת הוצאה חייב מה"ת רק כשעושה עקירה והנחה, ומדרבנן אסור גם בעקירה לבד או הנחה לבד, ואפי' לצורך מצוה אסור. משא"כ במלאכת קושר שמה"ת חייב רק בקשר של קיימא, ומדרבנן אסור גם בקשר שאינו של קיימא, אבל לצורך מצוה מותר לעשות קשר שאינו של קיימא.
ומבאר שזה מפני שיש חילוק בטעם האיסורים: שכשעושה עקירה לבד או הנחה לבד הוא עושה חצי המלאכה, ולכן יש גזירה כשהוא עושה חצי מלאכה שמא יבוא לעשות "מלאכה שלימה בשבת", ואסור גם לצורך מצוה. משא"כ בקשר שאינו של קיימא שאין זה אפי' חצי מלאכה, והוא אסור רק מפני שדומה למלאכה דאורייתא, ולכן מפני שאין כאן גזירה מותר לקושרו לצורך מצוה.
והביאור בזה שאינו אפי' חצי מלאכה, מבאר הרבי: "בהסברת הטעם שהתורה אסרה דווקא קשר של קיימא, י"ל: מלאכת הקשירה תוכנה - חיבור ואיחוד של שני דברים (חוטים וכיו"ב) ואין הקשר ראוי להקרא בשם חיבור ואיחוד אמיתי אלא באופן שנעשה ע"מ "שישאר כן לעולם". והיינו שהדעת שיהי' קשר של קיימא הוא תנאי במלאכת הקשירה. ולכן אם התכוון לכתחלה לקושרם רק לאיזה זמן ולהתירם אח"כ, הרי גם בזמן שהם קשורים יחדיו, אי"ז חיבור אמיתי ואינו בגדר קשירה שאסרה התורה".
ועל המילים "בהסברת הטעם שהתורה אסרה דוקא קשר של קיימא", כתב בהע' 28 וז"ל: "הטעם ע"ז הוא לפי שהקשרים שקשרו במשכן היו "קשרי קיימא" (שו"ע אדה"ז ר"ס שיז) - אבל ההסברה ע"ז גופא י"ל כבפנים".
והפי' בזה בפשטות הוא, שהטעם לזה שהתורה אסרה דוקא קשר של קיימא הוא מפני שהל"ט מלאכות נלמדות מעשיית המשכן ובהמשכן היה הקשר של קיימא, אבל צריכים להבין זה גופא שלמדנו מהמשכן גם הפרט שהקשר צריך להיות של קיימא. דלכאורה המלאכה היא הקשירה, ורק שבמשכן היה קשר שהיה נשאר לעולם (של קיימא), אבל לכאורה צריכים לאסור קשירה גם אם אינה ע"מ שישאר כן לעולם (אינו של קיימא) דהקשירה היא המלאכה, וע"ז כותב הרבי "י"ל כבפנים", דהיינו שזה שהקשר צריך להיות "ע"מ שישאר כן לעולם" הוא מפני ש"הוא תנאי במלאכת הקשירה" וכו', כנ"ל.
אבל לכאורה אינו מובן, ובהקדים: מס' שבת עד, ב איתא "קשירה במשכן היכא הואי? אמר רבא שכן קושרים ביתדות אהלים. ההוא קושר על מנת להתיר הוא! ("וכי האי גוונא פטרינן ליה לקמן דתנן כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו" - רש"י) . . אלא אמר רבא ואיתימא רבי עילאי שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין ("שכל רשתות עשוית קשרים קשרים והן קשרי קיימא..." - רש"י).
נמצא, שבמשכן היו גם קשרים שלא של קיימא. וא"כ לכאורה אי אפשר לומר שהטעם לזה שהתורה אסרה דווקא קשר של קיימא הוא מפני שכן מצינו במשכן, דבמשכן מצינו גם קשר שאינו של קיימא. וא"כ לכאורה צ"ל שהביאור שבפנים השיחה אינו (רק) "ההסברה" ע"ז שלמדנו מהקשר שבמשכן גם הפרט שצריך להיות של קיימא, אלא הוא הוא הטעם שהתורה אסרה דווקא קשר של קיימא אף שמצינו במשכן גם קשר שאינו של קיימא.
וא"כ לכאורה בהע' 28 הול"ל להיפך, שאין לומר שהטעם שהתורה אסרה דווקא קשר של קיימא הוא מפני שכן היה במשכן, שהרי במשכן היה גם קשר שאינו של קיימא, ומוכרחים לומר דהביאור שבפנים השיחה הוא הטעם לזה שהתורה אסרה דווקא קשר של קיימא.
וכן הוא בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' קפ) וז"ל: "דהנה הא דבעינן קשר של קיימא ואם דעתו להתירו פטור, ולכאורה מאי שנא מכל המלאכות דאם הוציא על מנת לחזור ולהכניס או כותב על מנת למחוק חייב . . ואין לומר משום דבמשכן הי' קשר של קיימא, דהא אשכחן נמי במשכן שהי' שלא של קיימא כיתדות אוהלים דמפורש בגמ' (עד, ב) דקושר על מנת להתיר הוא" (ועיי"ש שמתרץ כעין הביאור שבפנים השיחה).
ואבקש מהקוראים להעיר בזה.
Download PDF