בגליון תשפד העיר הרב יל"ש במ"ש בלקו"ש ח"ל בהערה (ע' 37 הע' 19 ובשוה"ג), דלא ניחא לי' לרש"י לפרש "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" כפי' הרמב"ן שבניית המזבח היתה ע"ז שנראה אליו ה', "כי לא מצינו שבכל פעם שנגלה ה' לאברהם בנה מזבח - ראה לדוגמא ריש (וסוף) פרשתנו". ופי' הנ"ל הכוונה: דהו"ל להתורה לפרש כן בפעם הראשונה בריש פרשתנו.

ועפ"ז נשאר בצ"ע, דלכ' בריש פרשתנו דלא כתיב בו "וירא", אפ"ל דבאמת אין התגלות זו ראויה לבניית מזבח, ורק היכן דבההתגלות כתיב "וירא" בנה מזבח, וא"כ ה"פעם הראשונה" הוא פסוק דידן, ופסוק זה מגלה שפיר שכל פעם שנגלה אליו ה' שכתוב בו "וירא", בנה מזבח.

ולא הבנתי מש"כ, דלכ' אי אפשר לומר דמגלה התורה כאן שבנה אברהם מזבח כל פעם שנראה אליו ה', שהרי כאן יש מקום לטעות שבניית המזבח לא היתה על הגילוי אלא על הבשורה, ואם התורה רוצה לגלות לנו זה, הול"ל למיכתב כן באופן שאין לטעות שבניית המזבח הוא על ענין אחר.

ואולי יש לומר יתירה מזה: דאי אפשר בכלל לחלק בין הגילוי המיוחד ד"וירא" להבשורה שנאמרה בו, דהיינו הך. דזה גופא שבכמה גילוים כתיב בו "וירא" ובכמה גילוים לא כתיב בו "וירא" כבריש פרשת לך לך, הוא, כי בגילוי שהיה בו ענין מיוחד, הי' הגילוי עצמו נעלה יותר. ולכן הא גופא שבנה מזבח רק בהגילוי שנאמר בו "וירא", מוכיח שבנית המזבח היתה על הבשורה, דהיינו הך.

וזוהי כוונת ההערה, דלא מצינו אף פעם שתגלה התורה (באופן שלא יהי' נתינת מקום לטעות שהבני' הי' דוקא על גילוי מיוחד זה - בשורה וכיו"ב), שבנה אברהם מזבח על עצם גילוי ה' אליו אף בלא ענין מיוחד, ולדוגמא, "ריש פרשתנו" שנאמר בו רק "לך לך" ולא נאמר בו וירא. וא"כ צ"ל דהבניה הי' דוקא על גילוי המיוחד - הבשורה.

ואמנם פשטות ל' ההערה "שבכל פעם . . לדוגמא", לא משמע שהראי' היא מפעם הראשונה דוקא. ואולי ההערה היא רק (התחלת שקו"ט ו) נקודה בהענין בקיצור, והכוונה כנ"ל.

ואולי אפשר לפרש ההערה כפשוטו ממש, דע"פ הנ"ל שהי' צריך לגלות לנו באופן שאין מקום לטעות שבנה המזבח משום ענין אחר, הי' צריך לכתוב "בכל פעם" שבנה מזבח, דהנה כל גילוי ה' לאברהם הי' בו תוכן מסוים, וא"כ גם אם כתב פ"א כשנגלה ה' שבנה מזבח, מ"מ היה מקום לטעות שבניית המזבח שייך לתוכן הגילוי שהי' בפעם ההוא, ולא היינו יודעים שבניית המזבח הייתה על עצם הגילוי, ומזה שלא כתב התורה כן בכל פעם שנגלה ה' אליו מוכח כמ"ש רש"י שבנה המזבח על הבשורה.