הנה הרבי מעיר על המבואר במשנה (מדות פ"א מ"ב) דהיה רשות לשרוף כסות (של הישן במשמרו).

והרא"ש כתב ע"ז "דאין בזה בל תשחית משום דהפקר ב"ד הפקר". והקשו דהרי בל תשחית קאי גם בדבר של הפקר. ואין לחלק (כפי שחשבו כמה לתרץ), דשאני בהפקר שע"י ב"ד (שהם בכחם להאביד מן העולם) במילא נעשית כאבוד מן העולם ולכן אין בזה משום בל תשחית דהרי בזה דאדמה"ז סתם ד"בל תשחית אפי' בשל הפקר" ולא חילק בזה מוכח דס"ל שאין לחלק בזה.

עוד תי' באחרונים: דכמו דמותר לשבר כלים כדי להטיל חימה על אנשי ביתו כמו"כ כשמשחית כדי לזרז השומרים. וגם ע"ז הקשה הרבי, דהרי לכמה דיעות וכן הוא דעת אדמה"ז דאסור לשבור כלים כדי להטיל אימה על בני ביתו. וכן אין לומר דכיון דהוי מקלקל ע"מ לתקן לא הוי "דרך השחתה", דאפשר לחלק דזה דווקא כשאין זה דרך השחתה כלל, כמו השורף בגד לכסות דם באפר, דענין שריפה זו הוא עשיית אפר ובמילא יכולים לפרש דזהו ענין התיקון משא"כ בנדו"ד הרי בשריפת בגד הכהן לא נעשה שום תיקון כלל בבגד עצמו.

ומבאר הרבי, דכיון דקלקול והשחתת ממונו הושווה לשמירת גופו, א"כ כמו בשמירת גופו פוסק אדמה"ז דמותר להתענות לתשובה כי זה טובה לנפשו כמו"כ בענין זה. וע"ד שזהו בהיתר איבוד ממונו כמו"כ בהיתר זה לשרוף כסות הכהן שאינו שומר, כיון שזהו לטובתו של השומר נמצא דאין בזה משום בל תשחית.

ולכאו' יש להעיר, הרי כמה אומרים שאין בל תשחית לדבר מצוה ולדוגמא המהר"ף דלצורך מצוה אין כאן בל תשחית מובא בש"ג ע"ז פ"ק וכן נראה מוזכר ברשב"א בקריעה שאין בו בל תשחית משום דהוי מצוה וא"כ למה לא תי' הרבי שכאן מותר משום דהוי דבר מצוה.

ואוי"ל, דשאני קריעה דהיא גופא המצוה לעשות פעולת קריעה אז נאמר שדוחה בל תשחית ולא כשעיקר הדבר הוא שמירה ופיקוח השומרים דבזה קשה למה מותר פעולת שריפת כסות ולא נעשה הפיקוח באופן אחר... ועוד: אפי' בקריעה כשהיא "יותר מדאי" אסור וא"כ אין להתיר בענייננו משום מצוה גרידא אם לא דנאמר דאין כאן בל תשחית משום סיבה אחרת ולזה אמר הרבי דכיון דהוי "לטובתו" של בעל הכסות לכן אין בל תשחית מלכתחילה.

וראה גם ביאור ה'חיים שאל' סי' כג בדברי הבאר שבע בדברי הגמ' תמיד פ"ב דלקחו מפירות שאינם עושים פירות למערכה משום ישוב א"י אבל למ"ד משום דקטירי לוקחים גם מתאינות העושים פירות דלכאו' למה אין כאן משום בל תשחית ולזה אמר משום דהוי לצורך מצוה גדולה משום דאין לומר באופן פשוט להתיר מבל תשחית משום מצוה "דהאיכא יערות טובא לקוץ אילני דלא עבדי פירות ומקיים לאו דבל תשחית ומצוה דמערכה במקומה מתקיימת באינך...", ועד"ז בענייננו דהוי ליה להיות אסור לשרוף כסותו בבל תשחית כשאפשר בעיצה אחרת וע"ד לחבוט לו יותר במקל דלכאו' היה נראה דזה עצמו היה מספיק לעוררו בעתיד שלא יישן יותר וכו' (ויש להאריך בכ"ז וכפי שכמה מאיריכם בכל ענינים אלו ואכמ"ל).