ראש הישיבה - ישיבה גדולה, מיאמי רבתי
בגליון העבר [תשפג] כתבתי שע"פ מה שכתוב בלקו"ש (ח"ה ע' 157) שחיוב ב"נ במצות צדקה לשיטת הר"ן הוא מטעם שזה נחוץ לישובו של עולם (ונכלל במצות "דינין"), יתורץ מה שמקשים על הר"ן ממה דאי' בב"ב (ד, א) שדניאל נענש על שהשיא עצה לנבוכדנצר לעשות צדקה, ואם ב"נ חייב בצדקה למה נענש? וע"פ מ"ש בלקו"ש ה"ז מובן: בנדון דנבוכדנצר, שעשיית צדקה שלו ביטלה (לזמן) עונשו, ה"ז היפך ישובו של עולם, ובנדון כזה אינו חייב במצות צדקה, ואדרבה. עיי"ש.
וכתבתי שזוהי כוונת הגמ' שם לחלק בין הא דנבוכדנצר לגבי הא דבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס לבנות מחדש את הביהמ"ק, ש"שאני עבדא דאיחייב במצות" - שהורדוס אכן הי' חייב במצות צדקה מצ"ע (ולא רק משום ישובו של עולם לבד), ולכן לא איכפת לן אם ע"י צדקה יתבטל עונשו, כי חייב הוא בצדקה בעצם.
ושמעתי מקשים ע"ז שכתבתי שהפי' בגמ' "שאני עבדא דאיחייב במצות" הכוונה שהורדוס הי' חייב במצות צדקה. והרי בפשטות המצוה שהורדוס עשה (לא היתה מצות צדקה - שזה לעניים, כ"א) היתה מצות בנין ביהמ"ק.
כנראה שקיצרתי במקום שהי' עלי להאריך.
לשון הגמ' "שאני עבדא דאיחייב במצות" משמעותו כפשוטו, שהחילוק בין הנדון דנבוכדנצר להנדון דהורדוס הוא רק בזה שנבוכדנצר הי' גוי והורדוס הי' עבד, ותו לא. ז.א. אין הגמ' נכנסת כלל לפרטי הנדון (האם היתה צדקה או בנין ביהמ"ק וכיו"ב), כ"א להחילוק בין גוי לעבד.
ולכן אין הלשון "שאני הורדוס דאיחייב במצות", כ"א "שאני עבדא דאיחייב במצות". וכאילו כתבה הגמ', אילו נבוכדנצר הי' עבד ולא גוי גם דניאל לא הי' נענש על שהשיאו עצה לעשות צדקה כי הי' מחויב בדבר (בצדקה), ולכן לא הי' חסרון בזה שבבא בן בוטא השיא עצה להורדוס לבנות הביהמ"ק, כי השיאו עצה לעשות דבר שמחויב בו.
היינו שבלשון הגמ' "נכלל" החילוק בהנדון דצדקה בין גוי לעבד אף שבפועל, הנדון של העבד המסופר בגמ' [הורדוס] לא הי' אודות מצות צדקה כ"א בנין ביהמ"ק, מ"מ תוכן דברי הגמ' הוא שטעם עונשו של דניאל הוא לפי שנבוכדנצר הי' גוי, משא"כ אם הי' עבד.
וזו היתה כוונתי לחלק בין חיוב צדקה דהורדוס לגבי חיוב צדקה דנבוכדנצר: לא שעשה הורדוס מצות צדקה, כ"א שמהגמ' רואים שחיוב מצות צדקה דעבד - ובנדו"ד הרי העבד שאודותו קיימינן הוא הורדוס - שאני ממצות צדקה של ב"נ, והחילוק הוא: מצות צדקה של ב"נ (נבוכדנצר) הוא מטעם ישובו של עולם, ומצות צדקה של עבד (הורדוס) הוא מטעם מצות צדקה מצ"ע.
ומטעם זה כתבתי ג"כ שבנוגע להורדוס "היות ועבד חייב במצות כאשה, ה"ה חייב בצדקה מצ"ע, ולכן אף אם אצלו היתה הכוונה לבטל עונשו, מ"מ לא איכפת לן, כי סו"ס חייב הוא במצות צדקה" - נתכוונתי לא להסיפור עם הורדוס בפועל, כ"א לזה שמהגמ' נראה שעבד [ובנדו"ד מדברים אודות הורדוס] אם הי' במצב דומה לזה דנבוכדנצר הי' מותר להשיאו עצה לעשות צדקה, ה"ז לפי שהוא חייב בצדקה מצ"ע.
וזו היתה כוונתי ג"כ במה שכתבתי בנוגע להורדוס "אף אם אצלו היתה הכוונה לבטל עונשו" - אף דלכאו' מנ"ל לומר שלזה נתכוין, דילמא נתכוין לעשות תשובה (משא"כ בנבוכדנצר שבכמה מהכתובים שנתכוין לבטל עונשו) - כי לא נתכוונתי להמעשה בפועל של הורדוס, כ"א הורדוס [ז.א. עבד] במצב של נבוכדנצר.
Download PDF