בלקוטי שיחות חלק ו שיחה א לפרשת תצוה מבאר הרבי שבמינוי אהרן ובניו לכהונה הי' ב' שלבים, א' הבדלת אהרן ובניו מתוך בני ישראל להיות כהנים, שזהו הציווי "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך גו' לכהנו לי". וב' הציווי "לקדשו לכהנו לי" שנפעל ע"י הבגדים שאז נכנסו לשרת ה'. וזהו חידושו של רש"י בפירוש הפסוק "לכהנו לי", שגם מינוי הראשון (שלכאורה הי' יכול להיות מיד) היתה רק "לאחר שתגמור מלאכת המשכן", וכפי שמבואר שם בארוכה.

ובסעיף ז שם מבאר, שעפ"ז יובן גם ענין בהלכה, שלכאורה אהרן הרי בנה מזבח להעגל והדין הוא שכהן ששימש לע"ז אסור לשמש במקדש? וע"פ פירש"י מובן, שהרי אהרן לא הי' כהן עד גמר עשיית המשכן, שזה הי' לאחר עשיית העגל, והדין הוא שרק כהן ששימש, דהיינו שכבר הי' כהן בשעה ששימש לע"ז, אסור לשמש במקדש.

ולכאורה אינו מובן הרי שיטת רש"י הוא (כמצויין בלקו"ש שם שיחה א לפ' תרומה) שאפילו הציווי על עשיית המשכן הי' לאחר עשיית העגל, וא"כ אפילו נאמר שמיד בירידתו מההר הבדיל משה את אהרן ועשאו לכהן ולא חיכה עד גמר עשיית המשכן, עדיין הי' עשיית העגל לפני שנהי' אהרן לכהן, וא"כ אפילו בלי פירש"י הנ"ל מתורץ השאלה? (ולכאורה כן הוא גם לפירוש הרמב"ן שהפרשיות כסדרן, ודו"ק).

ואולי י"ל שהרבי לא מדבר דוקא לשיטת רש"י, אלא מבאר הענין איך שהוא אפילו לשיטת הזהר שגם נדבת המשכן היתה לפני עשיית החטא, ורק עשיית המשכן הי' אח"כ, דלשיטה זה מובן שאם משה הי' עושה אהרן לכהן מיד הי' זה לפני עשיית החטא, אבל על פי פירש"י שעשיית אהרן לכהן לא היתה עד גמר עשיית המשכן הרי גם לשיטה זאת הי' זה לאחר עשיית החטא.

ואולי יש לדייק כן מהלשון בהשיחה "ע"פ הנ"ל .. וועט ווערן פארענטפערט אַ קשיא בדין", והיינו שלאו דוקא שרש"י סובר כן, אלא שמתורץ לפי זה הדין. ולא כהלשון הרגיל "ענינים מופלאים שבפירש"י" - שפירושו שכן הוא שיטת רש"י (עכ"פ בפשוטו של מקרא). ולהעיר מלקו"ש חכ"ג ע' 13 הערה 42 בשולי הגליון שמדברי אדמוה"ז בתניא פרק לד "לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן" משמע שסובר כדעת הזהר "דגם נדבת המשכן היתה לפני חטא העגל". אבל ברשימות על התניא שם משמע שמלשון אדמוה"ז אפשר שסובר גם כהרמב"ן.