בגליון תשפד העיר בארוכה הת' יד"ח בענין "בקשת ברכה לעבודת ה'" ותוכן קושייתו: ע"פ המבואר בהיום יום (כ"ד תמוז) "א פנימי איז אז בעטען א ברכה אויף עבודה איז דאס "אל ישעו בדברי הבל" און עס דארף זיין "תכבד העבודה על האנשים", אינו מובן המבואר בשיחת וירא תשנ"ב דבכיית אדמו"ר נ"ע היתה שה' יתגלה אליו בפועל כמו שנתגלה לאברהם אבינו, שהוא יורשו, דלכ' זהו בקשת ברכה על עבודתו. ואני בעניי לא הבנתי תחלת קושייתו, דלא קרב זא"ז, וכדלקמן.

דהנה גם אם נקבל ההשואה בין ב' דברים הנ"ל, אינו מובן קושייתו, דהוא בעצמו מביא בהערתו המבואר בלקו"ש חט"ו דבכיית אדנ"ע היתה ביטוי תשוקתו לאלקות, וא"כ לא קשה כלל איך תבע אדנ"ע גילוי אלקות, ומש"כ בהערתו שבשיחת נ"ב מבואר דלא כבחט"ו שאדנ"ע אמר שמגיע לו גילוי זה, לא מצאתי כן בשיחת וירא תשנ"ב. ומה שמבאר הרבי בהשיחה בהדיוק אברהם אבינו, שתבע ירושתו מא"א, מבאר רק איך גילוי זה לא"א הוא בערך לאדנ"ע שיוכל לתבוע דבר כזה, (ופשוט שחילוק גדול בין תביעה וטענה שרוצה גילוי אלקות, לטענה שמגיע לו גילוי זה, שטענה ותביעה יכול להיות תשוקה להענין).

אמנם בעצם קושיתו, אינו מובן כלל, ובהקדם דלכ' עדיפא מיני' הוה לי' לאקשויי: ג"פ ביום מבקשים "וקרבנו מלכנו לעבודתך", ואיך זה מתאים עם המבואר בהיום יום שאין מבקשים ברכה על עבודה? אלא מאי, פשוט לכו"ע שאין זו קושיא, דבהיום יום מבואר שמי שאין עבודתו כדבעי, ותמורת עבודתו סומך על ברכת ה', נאמר בו "אל ישעו בדברי הבל", דפנימי מכיר דרגתו ועובד בזה; אבל אם עובד עבודתו כדבעי ומבקש ברכה לסיוע עבודתו, וכמחז"ל (סוכה נב, ב) "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", פשוט, שאין זה חסרון בעבודתו, ואדרבה, ה"ז חלק מעבודתו. (בסגנון אחר: ידוע הפתגם דאבן הבוחן אם מה שעושה רצוי, הוא בתוצאת הדבר, וכ"ה בענין הנ"ל. ופשוט).

וא"כ פשוט שאין מקום להקשות על אדנ"ע מה שתבע שרוצה גילוי אלקות וכן פשוט שאין מקום להקושיא וה"סתירה" מסיפור הצ"צ בענין לימוד התורה.