בספר השיחות - תשמ"ט ח"א (ע' 278) בהערה 103 איתא: "פשטות לשון הרמ"א (סו"ס תרצז) ד"י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד", משמע, דב"משתה" כוונתו למשתה של שמחה, וצ"ע שלא כלל בזה גם שושן פורים קטן - כבהתחלת הסימן ["יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסורים בהספד ותענית וכו'"]. ובפרט שמסיים "תמיד"". עכ"ל (מלבד החצ"ר).

(וראה גם ב'תוכן קצר' משיחת ש"פ תשא (כ' אד"ר תשמ"ט) דאיתא שם: "והנה לאחר החיפוש בספרים, לא מצאתי הדגשת ענין השמחה גם באדר ראשון, ואולי יש בזה ראיות להיפך, וכמו שמשמע מדברי הרמ"א [סי' תרצז] "י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון, ואין נוהגין כן", כ"א ש"מ"מ ירבה קצת בסעודה (בפורים קטן) כדי לצאת ידי המחמירים". ולכאו' פלא הוא שלא כלל בזה גם שושן פורים קטן - כבהתחלת הסימן שמדבר גם ע"ד שושן פורים קטן, ובפרט שמסיים "טוב לב משתה תמיד", ודוחק לומר שנשמט מכל הדפוסים, ותן לחכם ויחכם עוד". עכ"ל).

והנה ב'הערות הת' ואנ"ש - כפר חב"ד' ריש גליון סב מקשים: "בלקו"ש ח"א (ע' 175) מביא כ"ק אדמו"ר רמ"א זה ומפרש שיש ב' דיעות אם גם בשושן פורים קטן יש ענין להרבות בסעודה או לא, ומבאר שמפשטות לשון הרמ"א משמע כדעה הב' משום שמסיים "תמיד", שמשמע שבמקום שיש איזה סברא לשמחה צריכין לקיימו. ולכאורה עפ"ז סר הצ"ע למה אינו כולל שושן פורים קטן, שהרי מפרש שכלל אותו במלת "תמיד" (והטעם שלא הזכירו בפירוש י"ל שהוא משום שיש ע"ז מחלוקת), שעי"ז שכותב "תמיד" מראה שצריכים להחמיר כשיש איזה ענין של שמחה, ויתר על כן אינו מובן מה שמסיים כ"ק אדמו"ר: "ובפרט שמסיים "תמיד"", למה עי"ז קשה יותר - הא עי"ז מיושב הצ"ע". עכ"ל.

ומעירים ע"ז בהערת המערכת שם: "וי"ל בפשטות, שמ"ש בח"א אין הכוונה שבמ"ש הרמ"א "תמיד" מתכוון לחדש שגם בשושן פורים קטן יש להרבות במשתה, אלא שמכך שהרמ"א הזכיר לשון תמיד יש ראיה שגם בשושן פורים קטן יש להרבות במשתה, אבל אי"ז סיבה שלא יזכיר זאת הרמ"א בפירוש, וזהו מה שמקשה כ"ק אדמו"ר בהערה הנ"ל, דאם לא היה הרמ"א כותב "תמיד" היה אפ"ל דס"ל שא"צ להרבות במשתה בשושן פורים קטן, אבל השתא שכותב "תמיד", דמוכח מזה - כנ"ל - שבכל מקום שיש סברא לשמחה יש לשמוח, קשה למה לא הזכיר שושן פורים קטן.

אך עצ"ע מ"ש כ"ק אדמו"ר "ובפרט שמסיים "תמיד"", דמשמע שגם בלא זה קשה, והרי ע"פ מ"ש בח"א שיש דעות דס"ל שא"צ להרבות במשתה בשושן פורים קטן, אם לא היה כותב "תמיד" הו"א דהכי ס"ל ולא הוה קשה מידי". עכ"ל המערכת.

ולענ"ד לא ירדו לעומק הבנת ה"צ"ע". וקושיית כ"ק אדמו"ר היא פליאה עצומה. ובתחילה ברצוני לעמוד על השגת המערכת, שלא הבנתי במה שכתבו "שמכך שהרמ"א הזכיר לשון תמיד יש ראיה שגם בשושן פורים קטן יש להרבות במשתה .. קשה למה לא יזכיר שושן פורים קטן". והרי הנ"ל כתב בטעמא דמילתא ש"הטעם שלא הזכירו בפירוש י"ל משום שיש ע"ז מחלוקת", וע"ז לא ענו לו מאומה.

ברם לפי האמת טעם זה אינו נכון, שהרי גם בי"ד שבאדר א' יש מחלוקת אם להרבות במשתה או לא, וכמ"ש הרמ"א בהדיא ד"י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר א' ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים".

ולפ"ז מקשה כ"ק אדמו"ר, אם כך הדבר שהרמ"א מביא הדיעה ש"אין נוהגין כן" (להרבות במשתה ושמחה בי"ד) ומ"מ מסיים ש"מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים", א"כ ה"ה דהו"ל לומר כן גם לגבי ט"ו שבאדר א', שהרי גם שם יש מחלוקת בדבר וכמובא בלקו"ש ח"א הנ"ל [והיינו שהטור בשם הרי"ף והגהות מיימוניות בשם סמ"ק וב"י ס"ל דרק בי"ד חייב בסעודה, משא"כ במנהגים בלבוש ס"ל דאף בט"ו יש חיוב סעודה]) וא"כ למה שם אינו פוסק ש"מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים" דמאי שנא י"ד מט"ו והרי בשניהם קיים מחלוקת וא"כ למה דוקא בי"ד חושש הרמ"א "לצאת ידי המחמירים" ולא בט"ו?

ואח"כ מוסיף כ"ק אדמו"ר "ובפרט שמסיים "תמיד"" - כלומר [שזה רק מחזק עוד יותר את ה"צ"ע"] שבמקום שיש סברא לשמחה צריך לקיימו - וכמ"ש בלקו"ש ח"א הנ"ל, א"כ בודאי שהיה צריך לכלול בזה גם שושן פורים קטן (ואין לומר כמ"ש הנ"ל שלכן אינו מזכירו כיון שיש בזה מחלוקת, שהרי גם בי"ד יש מחלוקת ומזכירו כנ"ל).

ולפ"ז מיושב היטב מה שהקשו המערכת דאם לא היה כותב "תמיד" לא היה קשה למה אינו מזכיר שושן פורים קטן, כי י"ל שס"ל כדעת אלו שאין חיוב משתה ושמחה בט"ו ומההערה משמע שגם בלא"ה היה קשה - כי לפי האמת גם בלאו שהיה כותב "תמיד" קשיא טובא דלמה דוקא בי"ד בלבד חושש הרמ"א "לצאת ידי המחמירים", ולא בט"ו כנ"ל, ומה שמסיים "תמיד" רק מוסיף בהקושיא בלבד. כנלע"ד בעומק כוונת ה"צ"ע" של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

מ"ש בענין זה בספר 'משנת שכיר'

א) בענין הדגשת ענין השמחה באדר ראשון, כתב אאזמו"ר הי"ד בשו"ת "משנה שכיר" או"ח סי' רלד (אות ב): "מצאתי בהקדמת ספר 'יוסף לקח' על מגילת אסתר להגאון החוקר האלקי ר' אליעזר ז"ל [בעל "מעשי ה'"] שכתב בזה"ל: ובשנת העבור בשני אדרים צוו לשמוח זקנים עם נערים עכ"ל". [ועי' ב"מנהגים" לקמן].

ב) ובענין השמטת שושן פורים קטן שברמ"א הנ"ל דן בזה אא"ז הי"ד באורך בשו"ת "משנה שכיר" שם סי' רלב, וע"ש שהביא דברי הר"ן בפ"ק דמגילה במשנת ד"אין בין אד"ר לאדר שני" ד"ז"ל הר"ן שם בד"ה 'אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים', "נ"ל דהיינו טעמא דלא אמר נמי סעודת פורים, משום דמסקינן בגמרא דלענין הספד ותענית זה וזה שוין, כלומר שאסורין בזה ובזה, ואיסור דהספד ותענית משמחה ומשתה נפיק כדאמרי' בגמ' .. וקרוב הדבר ג"כ שראוי להרבות בסעודה בי"ד שבראשון", עכ"ל הצריך לעניננו, הרי שהר"ן בפירוש אמר דמשתה ושמחה תליא בהספד ותענית .. וכן מבואר הדבר בתשב"ץ ח"ג סי' רצח .. (ומה שכ' הר"ן דדוקא בי"ד שבאדר ראשון חייב בריבוי, אכתוב לקמן בעזה"י טעמיה). ודעת הר"ן באמת שגם באדר ראשון חייב במשתה ושמחה כאשר כתב דע"כ לא הוזכר בגמ' בחילוק שבין אדר ראשון לאדר שני חילוק סעודה, משום דבכלל הספד ותענית הוא, ולא כשיטת התוס' [מגילה ז, ב] .. וכעת ראיתי שגם הגר"א בסוף סי' תרצז כ"כ בטעמא דוי"א והוא מדברי הר"ן הנ"ל דהא בהא תליא...

"...כבר הבאתי דברי הר"ן דסובר באר היטב דמשתה ושמחה בכלל הספד ותענית הם, ואפ"ה ג"כ לא כתב רק שראוי בי"ד שבאדר ראשון להרבות בסעודה, ואחריו בא הטור וכתב בשם הרי"ף להרבות בסעודה בי"ד שבאדר ראשון ולא בט"ו שבו, והרמ"א הביאו בסי' תרצז, והגר"א כתב בטעם הטור שהביא כן בשם הרי"ף [ג, ב בדפי הרי"ף], אם כי הרי"ף לא הזכיר מסעודה כלל רק מהספד, משום דהטור סובר דהא בהא תליא .. [עי'] הגהת הסמ"ק [מגילה קמ"ח] מרבינו פרץ שכתב בזה"ל: "לעשות משתה ושמחה בי"ד של אדר ראשון, אמנם בט"ו בו צ"ע, שהרי גם באדר השני אין ט"ו נוהג כ"א מטעם לאסור את של זה בזה" עכ"ל...

"[וכתב שם לבאר] דאם נדקדק ברי"ף .. הרי דהוא מפרש דכל המשנה מדברת רק מי"ד ולא מט"ו, וממילא דהא דאמרו בש"ס דלענין תענית זה וזה שוין רק על י"ד נאמר ולא על ט"ו שבאדר ראשון .. וטעמא דהרי"ף נראה פשוט, דדייק כן מהסוגיא דאין בין, דבמשנה נאמר אין בין אדר ראשון לאדר שני, ובגמ' אמרו אין בין י"ד של אדר ראשון עיי"ש, מזה פשט הרי"ף דדוקא על י"ד אמרו הא דלענין הספד ותענית זה וזה שוין, אבל בט"ו של אדר ראשון באמת ליכא שום איסור דהספד ותענית, וכיון שכן ממילא דליכא נמי בו חיוב דמשתה ושמחה, ע"כ שפיר כתב הר"ן דאין חיוב רק בי"ד שבאדר ראשון להרבות סעודה, וכ"ה ג"כ דעת הטור והרמ"א בכוונת הרי"ף, ע"כ לא הזכירו כולם משמא דהרי"ף רק י"ד, משום דגם לענין הספד רק י"ד קאמר הרי"ף .. וממילא נראה ברור דגם דעת רבינו פרץ בהגהתו על הסמ"ק .. נמי הכי כוונתו כשיטת הרי"ף והר"ן וטור בדעת הרי"ף, דדוקא י"ד של אדר ראשון נכנס בסוג ה'אין בין', וממילא בט"ו בו ליכא איסור דהספד ותענית, וע"כ שפיר אין בו חיוב משתה ושמחה...

"...בסי' תרצה דמדבר משני הימים שבאדר ב' כתב [הרמ"א] בזה"ל: וחייב במשתה ושמחה קצת בשני הימים בי"ד וט"ו וכן נהגו עכ"ל, ובסי' תרצז כתב, אחר שהביא שיטת הרי"ף שהצריך להרבות בי"ד שבאדר ראשון, כתב ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת כדי לצאת ידי המחמירין עכ"ל, הרי דשינוי גדול יש בדבריו שבסי' תרצה לסי' תרצז, דשם כתב בלשון חיובא, וכאן כתב בלשון עצה טובה כדי לצאת ידי כל הדעות .. דגם הוא סובר דכל היכא דיש איסור הספד ותענית יש חיוב דמשתה ושמחה, וע"כ בט"ו שבאדר ב' דלכ"ע יש איסור דהספד ותענית יש חיובא דמשתה ושמחה, וע"כ כתב בסי' תרצ"ה דחייב במשתה ושמחה, ובסי' תרצז טעם אחר אתו דלא נקט חיובא רק עצה טובה, משום דלא ברור לו דיש איסור הספד ותענית, דהרי הרא"ש וטור שם סברי דבלא קראו אין איסור בהספד ותענית, וכן היא שיטת מור"ם במרדכי בפ"ק דמגילה [סי' תשפד], ועוד הביא המרדכי שם בשם הר"מ, דהך משנה דאין בין .. דקאמר הש"ס הא לענין הספד ותענית שוין, מקמיה דבטיל מגילת תענית איתנייא, אבל אחרי שבטלה מגילת תענית, ורק פורים לא בטלה משום דאיפרסמא ניסא, וזה ל"ה רק בפורים גופא לאסור של זה בזה משום דקוראים את המגילה, א"כ לדעה זו ג"כ ליכא איסור הספד ותענית באדר ראשון. א"כ איכא דעות טובא דל"ה כלל איסור הספד ותענית בראשון, א"כ לדידהו גם חיובא דמשתה ושמחה ליכא, ע"כ לא כתב בסי' תרצז דחייב, רק מ"מ, והוא רק עצה טובה לצאת ידי הדעות דשפיר צריך לעשות משתה ושמחה...", ע"כ דברי אא"ז הי"ד בתמצית ובקיצור ועיי"ש באורך, ומה שהביא בשולי המכתב מתשב"ץ קטן סי' קעח, עיי"ש.

ומ"מ במנהגים כתב: "שבי"ד וט"ו שבאדר ראשון אסורים בהספד ותענית, ומצוה לאכול ולשתות ולהרבות בשמחה", עיי"ש בתחילת התשובה.