בשיחת פורים תשט"ו שי"ל לקראת פורים ש.ז. סי"ד הובא השאלה לענין המסופר במגילה: כיון שהחיוב דמחיית עמלק הוא באופן שלא ישאר שום דבר שיהי' שם עמלק נזכר עליו - כיצד יכול הי' מרדכי לקבל את בית המן שהוא מזרע עמלק?!

וצויין שם למהר"י פערלא ולקו"ש חי"ד עמ' 90 ובהערות שם; לפענ"ד, יש מקום, לכאורה, לציין אף לספר 'המועדים בהלכה' (לרש"י זוין) עמ' ריב ובהערה 26.

הרב זוין מביא שם כדלהלן: "אף בספר "אבי הנחל" להגר"י אייזיל מסלונים, סימן יד, עמד על קושיא זו ותירץ שכיון שהמן היה עבדו של מרדכי (ראה מגילה ט"ו), הרי כל מה שקנה עבד קנה רבו, ונמצא שנכסיו לא היו שלו".

ויש להוסיף בביסוס תירוץ זה ע"פ דברי הרשב"א (קידושין כג, א) - שהובאו ע"י כ"ק אדמו"ר כמ"פ - שלכתחילה קנה רבו, ולא שקודם בא הדבר לידי העבד כו'.

אמנם כבר כתבתי לפני שנים (בהערה"ת ואנ"ש דלוד) בטעם שאין תירוץ זה חלק (כ"כ) עפ"י פשש"מ - שלכן כנראה לא תירץ כן בלקו"ש - משום שאת דחז"ל במגילה מביא רש"י בפירושו למג"א בהקדמת ההדגשה שזהו דרשת חז"ל, שלכן מובן שאין זה פשש"מ.

ועכ"פ הי' מקום לציין לספרו של רש"י הנ"ל שהי' חביב אצל כ"ק כמ"ש כמ"פ.