בהדרן מכ"ק אדמו"ר די"א ניסן תשל"ב (הגש"פ מהדורת תשמ"ו עמ' תסח) לגבי רבי עקיבא (ור' ישמעאל):

"אף שהיה - ר"ע - "רגיל לזכות את ישראל" (רש"י ד"ה שבקי' ר"ע - סנהדרין קי, ב) והוא ור"י תרווייהו אמרו כל ישראל ראוין לאותה איצטלא (ב"מ קיג, סע"ב) - אבל ר"י הגדול...".

והנה בפשטות המקור לכך שר"ע הי' רגיל לזכות את ישראל הוא ממאמרי חז"ל המפורשים כגון: "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום" (אבות פ"ג מי"ד), "אמר ר"ע אשריכם ישראל כו'" (בסיום מסכת יומא) ועוד.

אמנם מצינו שעוד טרם נתעלה בלימוד התורה היה נוהג כן. עיין בסיפור הגמ' בשבת קכז, ב: ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה"ב אחד בדרום שלש שנים ערב יוה"כ [או - כגירסת הרא"ש והרי"ף שצויינה על אתר - הרגל] אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני אמר לו אין לי מעות .. פירות אין לי .. כרים וכסתות אין לי .. לאחר הרגל נטל בעה"ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו - של הפועל - אחר שאכלו ושתו ונתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי .. במה חשדתני? [השיבו] שמא פרקמטיא .. א"ל .. כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות.

והנה בהגהות חת"ס הובא (מתשובות רמ"ע מפאנו סי' ס"ג בשם השאילתות) ש"בעה"ב אחד" הוא ר"א בן הורקנוס והפועל הוא ר"ע, טרם לימודו כו', שלימד עליו זכות.

ואין הספרים תח"י לעיין בהם במקורם, אך בפשטות [בעה"ב אחד, מפורש בגמ' - "הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני" - ואילו ר"ע] זהו חידוש, ואם כי מתאים לדברי ימי חייו שכלבא שבוע הדירו מנכסיו ועפ"ז מסתבר שנאלץ לחפש עבודה לפרנסתו, וכן הדבר מתאים עם החלטת רחל להינשא לו בשל מידותיו הנאצלות. א"כ, חזינן שזו היתה אכן דרכו מאז "לזכות את ישראל"!

ומדאתינן להכי אולי יש לפרש ש"משוי ג' חמורים 1) של מאכל, 2) של משתה, 3) של מגדים" נוסף לנתינת שכרו - הי' בגדר הענקה כמו שנזכר בתורה - צאנך גרנך ויקבך.