בגליונות קודמים (תתטז - עמ' 31, תתיז עמ' 37-36) שקו"ט במקור הפירוש שהובא בלקו"ש ח"ב עמ' 330 שהמחלוקת שהיתה אצלם עצמם, מחלוקת שאינה לש"ש - זו מחלוקת קורח ועדתו.

והר"ש שי' מטוסוב ציין לספר נועם אלימלך, ולמקור קדום יותר - עקדת יצחק (להר"י עראמה), אלא שקצת צ"ע שא"כ למה לא צויין להם בפירוש.

ולולי דמסתפינא אולי אפ"ל שהובאו הדברים מפירושו של המלבי"ם עה"פ קרח טז א-ב שמבאר באריכות איך שמחלוקת לש"ש כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה, כי כולם מתכוונים לתכלית אחת - לש"ש; אולם מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים. שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מהיחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חבירו, שהוא ג"כ מכוין תועלת עמו, כענין שהיה מחלוקת קורח ועדתו כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו.

ומבאר שם שהתחלקו לג' קבוצות: א) קרח שרצה בכהונה גדולה, ב) דתן ואבירם ואון בן פלת שהתלוננו על שניטלה הגדולה משבט ראובן (הבכור) וניתנה (דה"י ה, א-ב) הבכורה ליוסף, ג) ר"נ איש ביקשו כהונה לנשיאי העדה כפי מעלתם ולא לשבט אחד וכו' (או כפי פי' הראב"ע שהיו בכורות ורצו שהכהונה תהיה בידיהם), עיי"ש.

לפי זה מובן קצת מדוע לא צויין לו, שכן למרות שהובאו דבריו בכ"מ ע"י כ"ק הרי אין זה בריבוי כ"כ, אולי משום שהי' אליו קצת יחס מסוייג מצד כו"כ גדולי ישראל, ועכ"פ הפי' ב"קורח ועדתו" מפורש שם.

ר"מ בישיבת תות"ל - מאריסטאון

בגליון תתחי האריך הרב נחום שי' גרינוואלד בענין עריכת השו"ע ברוה"ק ושאר ספרי ראשונים על רקע דברי רבותינו, ושאל שם במה שאומר רבינו בכמה מקומות דע"ד המבואר בתומים חו"מ סי' כה אודות הב"י ד"רוח ד' התנוסס בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב" - שעאכו"כ שהוא בנוגע לדברי הרמב"ם שכל דבריו הם בתכלית הדיוק. וכן אומר רבינו דחל על הרמב"ם מה "דרוח ד' נוסה בהם" ושלכן כתבו דבריהם בלשון שמתאים לאמיתה של תורה, וכוללים בתוכם כל הפי' שאפשר ללמוד בהם (וע"ד הידוע מדברי הרש"ב דהמחברים עד הש"ך וט"ז כתבו ספריהם ברוה"ק).

והקשה הרב הנ"ל דלכאו' דברי התומים עצמו נראים ההיפך, דשם כותב דאין לומר קים לי כדעת המיעוט אם זה נגד פסק המחבר והרמ"א, משום דהכל מיד ד' השכיל ורוח ד' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב כו', ולכן ח"ו לומר קים לי נגד פסק הרמ"א. והרי זה קאי גם היכי שהרמ"א והמחבר פוסקים נגד הרמב"ם, שאין יכולים לומר "קים לי" כדעת הרמב"ם, ואיך אומר הרבי דדברי האורים חלים על דברי הרמב"ם.

לאח"ז דן בדברי הרבי מוהרש"ב דעד הש"ך וט"ז ברוה"ק הם, דלכאו' במה מיוחד השו"ע. ומפרש דלכאו' יש לחלק בב' גדרי רוה"ק: א) הא ד"הלכה כמותו" וזה דווקא בשו"ע. ב) בשאר ספרי ראשונים ואחרונים שהם בגדר דברי אלקים חיים.

וממשיך לשאול בהוכחת התומים מכך שכו"כ הקשו על השו"ע קושיות רבות ותי' בדרך חריף ועמוק ושכללו במתק וקוצר לשונם דינים הרבה, דלכאו' - וכי רק בספר זה דייקו ותי' בדבר חריף, והלא גם בספריהם של הרמב"ם רש"י דייקו בפלפולים חריפים שלא כוונו (דהוא מה שאומר הרבי דדבריו חלים גם על הרמב"ם)?

ויש לומר בזה1 כהוספה ויחד עם מה שכתב הרב הנ"ל בב' גדרי רוה"ק, דנראה ברור שתלוי באיזה צורה קבלוהו עליהם בדיוקם בדברי הפוסקים: אם זה היה בתור פי' דבריו גרידא, או בתור קבלה כהלכה פסוקה וכפוסק (אחרון) שאין לזוז מפסקיו, דבהרמב"ם דייקו בדבריו ותי' בפלפולים חריפים לא בתור הלכה פסוקה ובגדר דבר משנה (ועאכו"כ ברש"י, דאינו פסקן אלא פרשן), ובמילא אין זה מסמן רוה"ק בגדר "הלכה עמו" (ועד"ז נראין לכאו' גדר דט"ז וש"ך ואינו נחשב "בדבר משנה" בדברי אדמה"ז בהל' ת"ת פ"ב ה"א)), משא"כ בשו"ע דפלפלו בדברו בתור הלכה פסוקה (ובתור דבר משנה), הרי"ז מורה על דרגא דרוה"ק ד"הלכה כמותו"2.

בענין הנ"ל

הרב משה מרקוביץ

ברוקלין, נ.י.

בגליון לחג השבועות העיר הרב נ"ג במה שמבואר בכמה שיחות, דמ"ש התומים ש"הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם" קאי גם על דברי הרמב"ם, דלכאורה בתומים מפורש שזהו דוקא על השו"ע והרמ"א ולא הרמב"ם ושאר ראשונים.

ולכאורה נראה לומר, שאין כוונת רבינו בשיחות "לצטט" את התומים בלבד, אלא שמשתמש בסברת התומים לגבי הרמב"ם, דהרי התומים כותב שם דבר שבסברא (לגבי השו"ע והרמ"א) "כי קושיות רבות שהקשו עליהם אחרונים ותירצו בדרך חריף ועמוק וכמו כן כללו במתק וקוצר לשונם דינים הרבה, ולאין ספק שלא כוונו להכל כי איך אפשר לרוב המלאכה..רק רוח ה' נוססה בקרבם כו'".

והרי סברא זו יש מקום לומר אותה גם לגבי הרמב"ם.

אלא שלמעשה לענין דיני ממונות שאי אפשר לומר "קים לי כהרמב"ם" הרי זה כאשר השו"ע הכריע שלא כמותו, וכן לענין טועה בדבר משנה אם חלקו עליו, אבל מי שאינו יודע את דבר הרמב"ם שלא נחלקו עליהם, לכאורה יש מקום לומר דחל על זה גדר טועה בדבר משנה. אך בפרט זה יש לעיין עוד.