במכתב קודש [מכ"ה תמוז תשט"ו] שנדפס בתור הוספה ל"התוועדות ש"פ וירא כ' מרחשון תשי"ג", שתוכנו הערות לספר "נתיב ישר" כותב כ"ק אדמו"ר עמ"ש המחבר שם (ע' קמה) עה"פ בפ' וישלח (לב, ו):

"ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה": השמיט גמלים .. [ו]למה השמיט דוקא גמלים .. ואפשר לומר עפ"י הידוע שגמל הוא טומאת קליפת נוגה וכו'. עיי"ש באריכות.

וע"ז מעיר כ"ק אדמו"ר: "עיין מאורי אור מע' חזיר שהוא ק"נ (ולכן רק חזיר עתיד להחזירו לנו, ולא גמל שפן וארנבת. והוא יחיד בסימנים שלו, משא"כ גמל דשווה לשפן וארנבת. ובפ' ראה בא בכתוב בפ"ע). - ומה דהשמיט גמלים י"ל: א) ע"פ פשט דשלוחי יעקב רכבו על גמלים - וכמרז"ל ב"ר (פ"ס יד) עה"פ ותרכבנה על הגמלים - ולכן לא הוצרך להזכירם. ובכ"ז הזכיר עבד - כי הרי השליח יכול להיות בנו וכיו"ב." עכ"ל.

כלומר: מה שהוצרך להזכיר "ויהי לי .. עבד", אף ששלוחי יעקב היו עבדיו (כמ"ש (וישלח לב, יז) "ויתן ביד עבדיו"), וא"כ רואה עשו בעצמו שיש ליעקב עבדים (כמו גמלים) - הוא משום שאין הכרח שהשליח הוא עבדו, שהרי השליח יכול להיות בנו וכיו"ב (חבירו).

ונראה להוסיף [ע"פ דרש], שלא רק שלא הוצרך להזכיר גמלים אלא שלא היה יכול להזכירם, ובהקדם מ"ש בפרדס יוסף השלם בראשית ח"ב (ע' תקצב):

"וראיתי בספר אחד דיש ללמוד מהפרשה מוסר איך יתנהגו בגולה, וכמו שאמר המגיד מדובנא ז"ל על מאמר חז"ל (חגיגה ט, ב) יאה עניותא לישראל כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא, דכמו שברזא סומקא לא טוב לסוס כשעומד במקומו ברפת, כן לא טוב לישראל העניות בביתם, כי אם בשווקים וברחובות אל יתהדרו לפני השרים כדי שלא יתקנאו בהם. ולכן אמר יעקב הכל בלשון יחיד שור וגו', ולא התפאר לפני עשו ברכוש הרבה. ועיין כלי יקר על הפסוק פנו לכם צפונה [דברים ב, ג ד"ה וענין הצפנה (ועיין ספר אור לשמים [בראשית ד"ה ויאמר אלקים] בשם הרבי מלובלין ז"ל, ומה שכתבתי בפרשת שמות [א, א]". עכ"ל.

ובפרדס יוסף שמות ח"א (ע' ו) נאמר:

"ובילקוט [שמות א, א ד"ה ובני] ותמלא הארץ אותם [להלן פסוק ז] שנתמלאו בתי טרטיאות מהם מיד גזרו עליהם שיפרשו מהם, והוא המזיק הגדול לקיום בית ישראל בין העמים להתנאות כלפי חוץ, והמספחת הזאת פשתה בתוכנו וחללים רבים הפילה, בחשבם כי אוצרות טמונות לנו, ולכן יעיקו אותנו במסים וארנונות, ובעלי ההון ירבו להקיא לעיני כל רואה חיל בלעו, ולהוציא את הדרם והמונם על פני חוץ, ואחריהם צולעים על יריכם הבינונים המלקטים אוכל בדאגה ושממון, והם פורצים ומהרסים לעלות, וגם על עניים מזורה הרשת להתהדר על פני חוץ בעוד אשר מחדרם צופה מחסור ועוני.

"וזה הרעיון במגילה (טז, א) קא מחוי להו הלכות קמיצה, וקשה וכי העת אז לזה ללמוד דבר שאינו נוהג אלא בירושלים ונוגעת רק לכהנים. ורק דאז יהודים עלו למדרגות גדולות ולמשרות גבוהות ומשכו עליהם קנאת השרים והעם, ולמד עמהם הלכות קמיצה איך לקמץ ואיך לפזר. וכבר אמר יעקב אבינו עליו השלום למה תתראו (מקץ מב, א), עיין בתענית (י, א) ומהרש"א [שם ח"א ד"ה אמר ליה] וחולין (פד, א) ובתנחומא [בובר מקץ סימן ח] ובכלי יקר דברים (ב, ג) על הפסוק פנו לכם צפונה, ובפרדס יוסף שם, ובבראשית [אות עד] וישלח [אות ד], ותרומה [אות כח].

"ובחגיגה (ט, ב) ובויקרא רבה [לה, ו] יאה עניותא לישראל כברזי סומקא לסוסיא חיורא, ואמר החוזה מלובלין ז"ל כמו שתכשיט הסוס רק בצאתו לחוץ, ולא בעמדו לפני האבוס דיפשיטו את עדיו מעליו, כן טובה עניות לישראל כלפי חוץ שלא יתראו כעשירים" עכ"ל, ועיי"ש עוד בזה.

ובאמת הענין הנ"ל מבואר בתנחומא וישלח (ג) עה"פ ויהי לי שור וחמור: וכי לא היה לו אלא שור וחמור בלבד? מן דורון שלו אתה יודע מה היה אצלו, עזים מאתים ותישים עשרים וגו' [לב, טו], אלא שהצדיקים ממעטין את עצמן והרשעים מרוממין את עצמן, שכן עשו אומר יש לי רב [שם לג, ט], עליהן נאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב [משלי יג, ז]. ע"כ.

ומעתה י"ל, דלכן אמר יעקב הכל בלשון יחיד שור וחמור וגו' כדי לא להתפאר לפני עשו ברכוש הרב, ע"כ שלא היה יכול לומר "גמל", כי לפמ"ש כ"ק אדמו"ר - ראה עשו הרבה גמלים, כיון דשלוחי יעקב רכבו על גמלים, ולכן לא רק שלא הוצרך להזכירם, אלא שגם לא היה יכול להזכירם, כיון שבנוגע לגמלים בלבד לא היה יכול לומר "גמל", כדי להמעיט את עצמו כנ"ל וא"ש.