נחלת הר חב"ד, אה"ק
במכתב קדש [מכ"ה תמוז תשט"ו] שנדפס בתור הוספה ל"התוועדות" ש"פ וירא כ' מרחשון תשי"ג, שתוכנו הערות לספר "נתיב ישר" כותב כ"ק אדמו"ר עמ"ש המחבר שם (ע' מט. עה"פ (יד, כג) "אם מחוט ועד שרוך נעל"): מחוט ועד שרוך נעל . . שניהם קלי-ערך ומה איפוא הרצון בסמלם ודוגמתם . . הי' מתאים לוא תפש . . זהב ואבנים טובות . . ונראה שחוט הזכיר לו כלפי מה שאמר לו מלך סדום: "והרכוש קח לך"; על זה השיבו אברהם: שלא יקח מרכושו אפילו חוט. ושרוך נעל - כלפי מה שאמר לו: "תן לי הנפש", על זה השיבו שאמנם יחזיר לו הנפשות, ולא יעכב מהן לעצמו אף "שרוך נעל" של אחד מהן, כענין "לא תשאר אף פרסה".
וע"ז מעיר כ"ק אדמו"ר: "גם שרוך נעל הוא רכוש ולא נפש - ובפשטות י"ל: מחוט - שהוא מתכשיטי ולבושי - הראש (שבת רפ"ו) ועד שרוך נעל - שייך לרגל." עכ"ל.
ובגמ' שבת שם (נז, א) במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה, לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה. וברש"י (ד"ה שבראשה): אכולהו קאי.
והנה לפי הביאור של כ"ק אדמו"ר ש"חוט" שייך להראש ו"שרוך נעל" שייך לרגל יומתק מ"ש בבראשית רבה (פמ"ג, כג): "אם מחוט וגו' א"ר אבא בר ממל, א"ל הקב"ה את אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, היך מה דאת אמר [במדבר טו, לח] ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא. ועד שרוך, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה היך מה דאת אמר [דברים כה, ט] וחלצה נעלו מעל רגלו." עכ"ל. וכ"ה בתנחומא ועוד.
וגבי מצות ציצית נאמר [שם לט] וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ואיתא במשנת ר' אליעזר פי"ד (ע' 264): רבי יהודה בירבי אלעאי אומר למה הזהירה תורה על התכלת, מפני שהתכלת דומה לספיר ומטה אלקים סמפרינון היה, לומר לך שכל זמן שישראל מסתכלין בתכלת הזו יהו נזכרין כל אותן האותות והמופתים שעשה הקב"ה במטה הזה וכו', וחכמים אומרים למה הזהירה התורה על התכלת, מפני שהתכלת דומה לספיר והלוחות של ספיר, לומר לך שכל זמן שיראל מסתכלין בתכלת הזאת הן נזכרין במה שכתוב בלוחות ומקיימים אותן, וכן הוא אומר והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', עכ"ל. ועד"ז נאמר בזהר ח"ב (קנב, ב).
ולפי"ז יומתק דהוה מדה כנגד מדה, חוט ששייך לראש ניתן למצות ציצית שעיקרו וראיתם אותו, ושרוך נעל השייך לרגל ניתן מצות יבמה.
Download PDF