באגרות קודש כ"ק אדמו"ר חכ"ה ע' עג: "פשוט שאין מקום (וכבוד כלל) להדפסת תמונה פ' [=תמונת אמו של רבינו, הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה] בבול. ותמיהני על היש אומרים שכבוד גדול הוא.. להכות (ע"י חותם הדואר) תמונת זה שרוצים לכבדו! ולא עוד אלא שדוקא ע"י הכאה זו ממלא הבול (והתמונה) תפקידם!".

ובהערת המו"ל העירו שעד"ז כתב רבינו (בחי"ח סימן ו'תשכח) לענין הדפסת תמונת אדמו"ר הזקן על בול לקראת שנת הק"נ להסתלקותו (אלא ששם נוסף עוד פרט, שהבולים מתגלגלים סוף סוף כו', ויש לעיין אמאי לא הוזכר פרט זה כאן).

והנה מצד "דעת העולם" לכאורה רואים במוחש שיש כבוד גדול בזה ששמים תמונת אנשים בבול. ופוק חזי שכל המלכים והאנשים החשובים דזמננו יש במדינותיהם ואף מחוץ להם בולים לזכרם ולכבודם. היינו שב"שכל אנושי" דהעולם בכלל הוי זה כבוד גדול, והכאת חותם הדואר על הבול לא נחשב כפחיתות הכבוד.

ומדברי רבינו מוכח דס"ל שעל פי דעת תורה ההיפך הוא הנכון, שהכבוד הגדול בזה שעושים בול דואר לזכר פלוני לא נחשב לכבוד כלל, ואדרבה, הכאת חותמת הבי-דואר על הבול הוי פחיתות הכבוד.

ואולי יש לבאר טעם הדבר, משום שתמונת איש קדוש יש בה "קדושה". ולכן בענינים אלה אין הולכים אחר דעת רוב העולם מה נחשב ביזוי ומה נחשב כבוד אלא הולכים אחר גדרי כבוד ובזיון בתורה, ופשוט הוא שאסור לבזות אותיות התורה באופן כזה, אף שיהי' על ידם כבוד ופירסום גדול ביותר.

או אפשר לומר באופן אחר, שגדר "כבוד" ובזיון בכלל יש לו משמעות אחרת ע"פ תורה מאשר ע"פ דעת העולם, ולכן גם מה שנחשב כבוד בעולם הוי בזיון ע'פ תורה.

ובפשטות ההבדל הוא, שבדעת העולם, עצם זה שמזכירים שמו של מישהו ומפרסמים תמונתו באופן כזה שהכל מכירים אותו הוי כבוד גדול, וזה שמכים על התמונה וזורקים אותה לאחר ההשתמשות בה לא מיחשב בזיון. אבל כבוד אמיתי ע"פ תורה משמעו ההכרה במעלתו של אדם וחשיבותו והתייחסות אליו ביראת הכבוד, דלפי זה הרי ההכאה והזריקה הוי בזיון.

ויש להעיר בכל זה ממ"ש בשו"ת הרשב"ש סימן רפ"ה לענין ההיתר להכנס בנעלים לבית כנסת: "דבר ידוע הוא שבית הכנסת ראוי לפארו ולרוממו ולכבוד ולהרחיק ממנו כל בזיון. אמנם הכבוד הוא כל דבר אשר נחשב אצל בני אדם כבוד..והכבוד ובזיון האמיתי הוא כפי מחשבת בני אדם וכפי המקומות..והנה בארצות הנוצרים שאין אצלם בזיון כשנכנס אדם ואפילו לפני מלכם במנעל, אם נכנס כן לבית הכנסת שבעירם אינו בזיון".

ומדברים אלה יש ללמוד לכאורה, שענין הכבוד והעדר הכבוד תלוי (ע"פ הלכה) במנהג הארצות.