תלמיד בישיבה
בהמשך למה שכתבתי בגליון הקודם (גליון תתיט) על מה מכתב כ"ק אדמו"ר (נדפס בלקו"ש חל"ט עמ' 281) "בקשת רפואה לאנשים (נשים) מסוימים - יחידים - מקומה בברכת שמע קולינו", שלכאורה הרי בקשת רפואה מקומה בברכת רפאנו וכדאיתא בגמרא ע"ז ח, א ובברכות "הי' לו חולה בתוך ביתו מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו", וכן נפסק להלכה בשו"ע סי' קיט, א.
והנה לאחרי עיון וכו' נראה שלשונו של כ"ק אדמו"ר מדויק בכל פרטיו, דהנה כתב רבינו יונה בברכות כד, ב, ד"ה אע"פ (הובא בט"ז ובב"ח ובב"י ועוד) דדין זה (לשאול לצרכיו בשומע תפילה) מתחלק לד' דינים: "א, שבברכת שומע תפילה יכול לשאול צרכיו בכל ענין שירצה ... והדין הב', שאם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה אומר, ואפי' שלא לצורכו ממש מותר כיון שאומר אותו בלשון רבים ומיהו בלשון יחיד אסור לאומרה ... והדין הג', ששואל צורכיו ממש כגון על חולה שיש בביתו שיתרפא, יכול לאומרה בלשון יחיד ואפי' באמצע הברכה..."
ועפ"ז י"ל דזהו מה שכותב כ"ק אדמו"ר בלה"ק "לאנשים מסוימים יחידים", והיינו דהחולה בו רוצה לבקש עליו רחמים הינו יחידי וגם הוא צ"ל מסוים, וי"ל (ובדוחק עכ"פ) שבזה מרמז כ"ק אדמו"ר שאינו מבני משפחתו וכיו"ב, וע"כ אי"ז צרכיו ממש, דאז הנה א"א לבקש עליו בברכת רפאינו - דהרי לרבינו יונה הנ"ל אפשר לבקש בברכת רפאנו רק עבור צרכיו ממש בלשון יחיד, משא"כ אם אי"ז צריך ממש צ"ל בלשון רבים דוקא, ובלשון יחיד ה"ז אסור. ודוקא בשומע תפילה יכול לשאול צרכיו בכל ענין שירצה, והיינו גם מי שאי"ז צרכיו ממש ואינו צ"ל בלשון רבים ודיו בלשון יחיד.
אולם עיין בהט"ז בשו"ע סי' קיט, א דכתב דבשומע תפילה צריך לבקש על צרכיו דוקא, והא דכתב רבינו יונה "בכל ענין שירצה" מבאר שם דהיינו בכל מקום שרוצה בין באמצע ובין בסוף, ודוקא לאחרי התפילה יכול להתפלל על מה שאינו צרכיו אפי' שאין לו צורך בהם.
ואולי י"ל בזה דיש ג' גדרים בצרכיו והם: א. צרכיו ממש דזה אפשר לבקש בברכת רפאינו, ואפי' בלשון יחיד. ב. צרכיו שמ"מ אינם צרכיו ממש (וע"ד שמבקש על חבר שחלה, וכיו"ב), הנה זה אפשר לבקש בלשון יחיד בברכת שומע תפילה דוקא, ולא בברכת רפאינו. ג. מה שאינו צרכיו כלל, דע"ז כתב הט"ז דא"א לבקש בברכת שמע קולינו, ודוקא לאחרי התפילה יוכל לבקש "אף צורכי ציבור אפי' שאין לו צורך בהם".
ועפ"ז י"ל דמענה כ"ק אדמו"ר התייחס לגדר הב', דע"כ מקומה של הבקשת רפואה היא דוקא בשומע תפילה, ולא בברכת רפאינו.
(ועיין בהמשך שם שכתב ביאור אחר והוא: דבשומע תפילה יוכל לומר כל מה שחפץ רק שלא יאריך, אבל אחרי י"ח יכול להאריך, וכן כתב הב"י ד"ה "כתב" בשם המרדכי ברכות רמז קג חילוק זה בין אחר התפילה לשאר ברכות, ומסכם "וזה עיקר").
Download PDF