בסי' תקפד ס"ט כותב אדמה"ז: "אם יש תינוק למול בר"ה אין ממתינים למולו עד אחר גמר התפילה, משום דזריזין מקדימין למצוה אלא מלין אותו אחר קריה"ת קודם תק"ש לפי שעל ידי תק"ש הקב"ה זוכר עקידת יצחק טוב לסמוך המילה ברית אברהם ועקידת יצחק. בד"א במקום שמלין בבהכ"נ אבל במקום שנוהגין למול כ"א בביתו מלין אותו אחר יציאה מביהכ"נ".

והוא מהג"א בפ"ק דר"ה "בר"ה מלין בין קריאת התורה לתק"ש. וכתב בת"ה סי' רסו שהטעם משום דכל הסדר ברית אברהם ועקידת יצחק ע"כ. והרוקח כתב בסי' רי"ז שהטעם לפי שהשכינה אצל התורה".

והיינו שלטעם דת"ה שייך ברית מילה לתקיעת שופר. ולטעם דהרוקח שייך הברית מילה לקריה"ת.

ובפשטות היה נראה נפק"מ ביניהם: דאם לא היה להם שופר - לפי טעם הרוקח יש למול לאחרי קריה"ת גם בזה, אבל לפי טעם הת"ה היה נראה שיש להקדימו כיון שבין כך לא יהיה "ברית אברהם" סמוך ל"עקידת יצחק". ולאידך - אם יודעים שיהיה להם שופר לאחרי התפילה או אפי' לאחר חצות: לפי טעם הרוקח יש למולו מיד אחר קריה"ת ולפי טעם הת"ה יש לחכות עד שישיגו השופר כדי להסמיך ה"ברית אברהם" ל"עקידת יצחק".

וכן כ' בתחילה השבו"י ח"א סי' ל (דלטעם להסמיך ברית מילה לתק"ש יש להמתין עד שיביאו השופר). אבל מסיק שם שאין ב' אלו עיקר טעם ההלכה (שהם רק רמז ההלכה), אלא עיקר ההלכה היא שיהיו זריזין מקדימין למצוה וזה עדיף. ועד"ז כתב המט"א בסי' תקפד באלף למטה בנקודה זו.

והנה דברי אדמה"ז קרובים יותר להלבוש (ס"ד): "ומלין בר"ה אחר שקראו בתורה ואין ממתינין עד יציאתם מב"ה כמו בשאר שבתות וי"ט מפני שבר"ה מאריכין הרבה בב"ה ויבאו להתעכב עד אחר חצות היום וצריכין למול קודם חצות משום זריזין מקדימין למצות וסדרו אותו אחר קריה"ת קודם תק"ש שכן הוא סדר הנכון לזכר ברית אברהם שהוא המילה קודם עקידת יצחק שהיא השופר שתוקעין בשל איל זכר לעקידה...ואחר המילה תוקעין על הסדר ואומרים אשרי יהללו ואם הוא שבת שאין תוקעין כלל מלין אחרי אשרי".

- ונראה מהלבוש: א) שזריזין מקדימין למצות מחייב רק שלא יאחרו מחצות1 אבל אין זה מחייב (בדיעבד) שיקדימו יותר ביום עצמו. ב) לכן בשבת וי"ט יכולים למולו אחר יציאת ביהכ"נ. ג) אלא סדרו - "סדר נכון" שיהיה לפני תק"ש. ד) ובשבת ר"ה מלין אותו אחרי אשרי (כיון שאין חיוב מיוחד שלא לאחר עד אחרי חצות). ה) ובפשטות נראה כמו השבו"י - דאם אין לו השופר עד אחרי חצות דיש למולו לפני חצות כיון שעיקר הענין (לענין עיכובא) הוא שלא לאחר לאחרי חצות, והוא יותר עיקרי מהרמז להסמיך "ברית אברהם" ל"עקידת יצחק".

אבל בדברי אדמה"ז הגם שבכללות נראים ע"ד דברי הלבוש, מ"מ בפרטיות נראה קצת שונה ממנו, ולכן הגם שיש לבע"ד לומר שזהו כדברי ושיטת הלבוש, אבל פרטי דבריו אופי סגנונו מראים לכאו' שכוונתו באו"א: א) פשטות השמטתו בענין האיחור ו"העיכוב עד לאחרי חצות" נראה שמעיקר הדין היה חיוב להקדים הברית בבוקר. ב) לכאו' לפי"ז היה להקדים בשבת וי"ט בבקר בהקדם. אבל זה אינו כדלהלן. ג) אלא שבר"ה "טוב לסמוך המילה ברית אברהם ועקידת יצחק", והיינו שיש בזה מעלה בענין המילה כשהיא באה סמוך לשופר ועקידת יצחק. והוא ע"ד המבואר באדמה"ז סי' צד "...כדי לקיים מצוה מן המובחר נכון הוא שימתין...ואין בזה משום אין מחמיצין את המצות וזריזין מקדימין למצוה כיון שמתכוין לקיים מצוה מן המובחר". והיינו שיש לפרש שהסמיכות דברית אברהם לעקידת יצחק הרי זה מועיל לשתיהם והיינו שהתקיעות שופר מוסיף בהברית מילה (וגם הברית אברהם מוסיף בעקידת יצחק). ד) משמיט אודות שבת ר"ה (למול אותו אחרי אשרי) דאפשר לפי הנ"ל: דיש להקדימו עוד לפני התפילה באם אפשר2. ה) ולאידך אם אין לו השופר עד אחרי הצהרים אולי לפי דברי אדמה"ז יכולים או "טוב" להמתין המילה עד לפני תקיעת שופר כדי להסמיך ברית אברהם לעקידת יצחק (וכנ"ל שאין בזה משום "זריזין מקדימין" ו"אין מחמיצין את המצוה" משום שעושה כדי לקיים מצוה מן המובחר).

ב- והנה כ"ק אדמו"ר במכ' שנדפס בהוספות ללקו"ש ח"ז (ע' 307) בתשובה על הסברא למנוע המנהג שמאחרין המילה עד אחרי מנחה כדי שיהיה ברוב עם, משום דזריזין מקדימין: "...אבל לכאו' מילה שאני דטוב שיהיה בשמחה כמו שקיבלוה עליהם...וזה דוחה לזריזין מקדימין למצות, שלכן בת"ב נדחה מאחרים המילה לאחר המילה (שו"ע או"ח סו"ס תקנ"ט3...והנה בשד"ח...הביא מברכ"י...שאין לאחר הפדה"ב בשביל זה, וכו' בפשטות שגם במילה הדין כן הוא.

ולענ"ד, חלוקים הם כנ"ל - (ואין לומר דאדרבה במילה צ"ל הקדימה ביותר וביחוד, דהא בכל רגע של איחור ה"ה ערל ומאוסה הערלה כו'4 (ובמילא יקשה ג"כ על האיחור בת"ב הנ"ל) - דשאני הכא דהתורה אמרה בפי' וביום השמיני, ולא הציבה גבולים בזה גופא. אלא דלפי"ז במילה של"ב צ"ל הקדמה נוסף על מה שבשאר מצות זריזין מקדימין למצות (ועיין שד"ח שם)...".

הנה י"ל שמהלכה כאן בסי' תקפד כללי (ובפרט אם הפי' הנ"ל באדמה"ז הוא הנכון) יש גם קצת ראיה לזה דבשו"ע כאן כתוב שמלין לפני תק"ש. אבל כ"ז הוא רק אם מלין בבהכ"נ, אבל אם מלין בבית, מלין אחר יציאה מבהכ"נ. ולכאו' הרי מצד זריזין מקדימין היה למול לפני חצות (לכה"פ לפי הלבוש לעיל) וא"כ כיון שאי אפשר למול לפני תקיעת שופר היה לו למול קודם התפילה5. וגם: פשטות הדבר שמאחרים לאחרי תק"ש ולאחר התפילה הוא משום שהצבור לא יוכלו להשתתף בהמילה (ויהיה טירחא דצבורא להם ללכת להבית ולחזור לבהכ"נ) כמבואר בפוסקים - וראה במחצה"ש בהסי' -.

אבל האמת יורה: כיון שמצד מצות מילה יש להיות "ברוב עם" כדי שיהיה בשמחה כו', לכן יש לאחרה ולמול בשעה שה"רוב עם" יוכלו להשתתף ולכן מאחרים גם לאחר חצות. (ובפרט לדברינו בדברי אדמה"ז: הרי בעצם היה להקדים גם לפני התפילה מצד זריזים מקידמים אלא שטוב לאחרה כדי להסמיך מילה לתק"ש, וא"כ בענין שלא יוכל להסמיכה מסתבר יותר שהיה להקדימה קודם התפילה ולא לאחרה לאחרי חצות. אלא וודאי: דכיון דענין "רוב עם" הוא מצוה מן המובחר במצות מילה לכן בענין זה יש לאחרה עד אחרי חצות כדי שהרוב עם ישתתפו בבית שימולו התינוק6).

ובזה יובן בפשטות מה שמאחרים המילה לאחר התפילה (ואין צורך לומר שהוא משום שיש מצוה בסעודה7 או שהוא משום שתפילה היא תדירה8): דכיון דמצד הענין דמילה יש לעשות ברוב עם באופן של שמחה יש לחכות עד לאחר התפילה שהוא זמן (או מקום בבהכ"נ) שאפשר לרוב עם להתקבץ ולכן מובן בפשטות הא דבביה"כ מחכים עד לאחרי שחרית ואז מלין לפני מוסף (כיון שאז כבר יש רוב עם המקובצים).