בספר המאמרים עטר"ת ע' תקיח איתא: "וכמו שאומרים קודם כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' (ואנחנו אומרים קודם התפלה על העבודה דכל היום כו')". וכן הוזכר הענין בכמה שיחות קדש של כ"ק אדמו"ר.

ויש להעיר לזה, ממ"ש בשו"ע אדה"ז הל' ראש השנה סי' תקפט סעי' ט:

"מי שבא לביהכ"נ כדי לשמוע תקיעות מש"ץ ולצאת י"ח עם הציבור אע"פ שבשעה ששמע לא הי' לו שום כוונה אלא שמע סתם יצא לפי שהוא נגרר אחר מחשבתו הראשונה שבא לביהכ"נ כדי לצאת י"ח...".

והיינו מכיון שזה הי' מחשבתו הראשונה, במילא משמשת גם בבחי' "כח היולי" להבא אח"כ. ולכן אף שאח"כ לא חשב ע"ז, היינו שבאופן מוחשי לא התקשר עם מחשבתו הראשונה, אעפ"כ נגרר אחר מחשבה זו.

ומזה מובן שהכוונה הכללית - הליכתו לביהכ"נ - משמשת בתור יסוד (ובל' החסידות: משפיע) לכל עניני התפלה וכו' שבביהכ"נ.

ועוד י"ל בזה: שזהו ע"ד מארז"ל הקב"ה מצרפה (מחשבה טובה) למעשה, היינו שהמחשבה בתחלת הענין מצטרפת למעשה (המצוה) שבאה לאחרי זמן קצר, ואז המצוה בשלימותה, בשילוב כוונה ומעשה.

ועפ"ז יש להאיר בענין אמירת לשם יחוד בתחלת היום*.