שליח בישיבה גדולה מיאמי רבתי
בגמ' (ג:) נחלקו רב ושמואל בפי' "מבעה" האמור במשנה: "רב אמר מבעה זה אדם, ושמואל אמר מבעה זה השן" והמחלוקת קשורה לכו"כ ענינים כמפורש בגמ', ובעיקר לפי' "שור" האמור במשנה, האם כולל כל המזיקים דשור, או שכולל רק רגל, כמבואר שם.
והנה באג"ק דכ"ק אדמו"ר (חי"ח ע' רמג), נכתב מענה לא': "בהערתו בזח"ב דפי' המבעה זה אדם - עיי"ש באוה"ח, דכוונת הזהר היא להמשנה אדם מועד, וכ"מ מל' הזהר עיי"ש. וא"כ ה"ז ראיה להיפך, דהזהר אינו מפרש דהמבעה זה אדם" ע"כ אגרת הא'. ובהמשך לזה מובא שם (חי"ח ע' תלח): "במש"כ עוה"פ בדעת זח"ב (קיח ע"א וע"ב), כ"כ שמדחשיב שם כ"פ שאדם הוא רביעי (לאחרי הבער) והוא "סיומא דלהון" - של השור והבור והמבעה ובההבער - מוכח דלא זהו מבעה. אלא דקאי על המשנה שלאחרי המשנה הנ"ל ד' אבות כו' - דרך אגב, כהנ"ל אינו שייך לענין כותב ס' הזהר כאן שהוא מדברי רע"מ ". ע"כ אגרת הב'.
והנראה מב' אגרות אלו, שהשואל שאל (כמובן שזהו בהשערה בלבד, ורק הנראה מהאגרות): שלפי הכתוב בזהר משמע שרשב"י מחבר ה'זהר' סובר שהפי' מבעה הוא אדם, דכך נכתב שם: " פתח רעיא מהימנא ואמר . . ומה דינין אינון חד לדון בנזקי שור, תנינא לדון בנזקי בור, תליתאה לדון בנזקי אש, רביעאה לדון בנזקי אדם". וממשיך ומביא שם עוד שאר סוגי נזקין, ואח"כ חוזר ומפרש (ע"פ קבלה): "שפחה בישא דמינה כל נזקין באין . . שור מועד בעלה . . בארבע אבות נזיקין דיליה . . דכולהו מועדין לקלקל", ומפרט איך הזיק שור המועד (בגופא, ובשן דיליה, ברגלוי, ובקרן דיליה): "הבור נוקבא בישא . . ולא עוד אלא זונה דאיהי הבער דהיינו אש . . לבתר קם אדם בליע"ל רשע רביעי לאבות נזיקין, דאתמר ביה אדם מועד לעולם בין ער בין ישן". ע"כ ל' הזהר בנוגע לעניננו.
ושאל השואל, דמשמע מהזהר דמפרש שמבעה הוא אדם, כי הוא כולל את קרן שן ורגל בשור, ואח"כ ממשיך לפרט את בור ואש ואדם. והיינו כרב שאמר שמבעה זה אדם, ושור כולל כל מילי דשור (וכלל לא ברור מה הקושיא בזה, דבוודאי לא כתב להע' בעלמא, ואולי העיר שהוא מחלוקת אמוראים שפליגי בזה כבר תנאים).
וע"ז ענה לו כ"ק אדמו"ר בהמכ' הא' - "עיי"ש באוה"ח - אור החמה - דכוונת הזהר להמשנה אדם מועד, וכ"מ מוכח מל' הזהר. וא"כ ה"ה סובר להיפך שמבעה הוא שן". וע"ז כנר' השיב השואל שאינו מבין האיך מוכח מהאוה"ח ומל' הזהר, וענה לו במכ' הב', שההוכחה היא מל' הזהר שכתב כ"פ שאדם הוא רביעי ולאחרי הבער, ופי' הרבי שהכוונה בזה להמשנה שבה מוזכר האדם כרביעי, והיא המשנה לקמן (דף ט"ו:), ולא למשנה הא'. וגם מהאוה"ח הוא מוכח, ממש"כ שהאדם הוא "סיומא דילהון", הסיום של כולם.
ובנוסף לזה הוסיף עוד ב' פרטים (עפ"י ב' המכ'): א. א"כ מוכח שסובר הזהר להיפך - שמבעה הוא שן. ב. אי"ז נוגע למחבר ס' הזהר, כי הוא מדברי רע"מ.
ולכאורה צ"ב. א. מש"כ במכ' הא' שהכוונה בזהר להמשנה אדם מועד, "וכ"מ מל' הזהר", אכן בזהר שם מסיים "אדם דאתמר ביה אדם מועד כו'", אבל במשנה "אדם מועד" כלל לא מוזכר שאר האבות, וא"כ צ"ב, מה הפי' במכ' א'. וכן מה שציין לאוה"ח צ"ב שהרי באוה"ח לא מוזכר כלל המשנה דאדם מועד.
וכנראה זה היה הקושיא של השואל, שע"ז ענה לו (במכתב הב') שקאי על המשנה דדף ט"ו. אבל ג"ז אי"מ שהרי גם שם לא מוזכר כלל האבות?
וא"כ לכאורה האופן הפשוט ביותר לבאר דברי הזהר הוא דקאי על משנה דד' אבות, ששם מוזכרים כל הד' אבות, והפי' במבעה הוא אדם, וכמו שפי' השואל. והראיה שהביא כ"ק אדמו"ר מהא דכתוב בזהר כ"פ על האדם שהוא רביעי, היה לכאו' ניתן לפרש שהוא רביעי לפי הסדר שהובא בזהר, והטעם שדווקא כך הובא בזהר, הוא, כי כך הסדר עפ"י קבלה, וכמבואר באור - החמה (שם) הסדר בנזיקין, שהוא לפי סדר השמות הוי' ואדנ"י, ואדם הוא במלכות, ה' אחרונה. (הבי' שם עמוק, וכך נר' עכ"פ בשטחיות).
ב. גם מש"כ במכ' הב' דמהא דכתב האוה"ח: "והוא סיומא דילהון - של שור והבור המבעה וההבער - מוכח דלא זהו מבעה", צ"ב מהו ההכרח בזה, דהל' באור החמה שם: "...ההתחלה דילהון השור בי מן השמאל מגבירים השור, וע"ד זה בחיצונים המזיק הגדול השור, וסיומא דילהון אדם הפך הימין". וא"כ, מדוע א"א לפרש "סיומא" של הכל חוץ ממבעה, כי לפי סדר (ודעת) הזהר מבעה זה אדם. ובפרט, שהאוה"ח שם מסיים ששור כולל כל ג' המזיקים דשור, וזהו רק לפי"ד רב1.
ג. בסוף מסיים הרבי שהדיון הוא בכלל לא בדעת מחבר הזהר, כ"א בדברי רע"מ. וצ"ל האם הפי' בזה, שכאן יש מחלוקת נוספת (נוסף על הידועות, כגון הנחת תפילין וכדו') בין דברי אמורא לדעת רע"מ. ועוד, האם שכיח שרע"מ מפרש משנה. ומה בכלל השייכות לכהנ"ל, כלומר, האם יש כאן נפק"מ כלשהי?
והנה, בס' מעשה רוקח על המשניות (ב"ב תשמ"ג), כשמפרש המשנה דד' אבות מביא דברי הזהר (בלשונו הוא), וכותב כך: "...כן יש בסטרא אחרא ארבעה אבות נזיקין, והתחלה דילהון שור, וסיומא דילהון אדם מועד. הגם שמקצת דבריו מחולקים עם הגמרא דידן, שהוא כתב מבעה היינו אש והוא אחד עם הבער, ובגמרא לא מסקינן הכי, בודאי דברי קדשו המה ע"פ הסודות, ובכמה דוכתי מצינו כן, שהוא מחולק עם הגמרא". עכ"פ מוכח שגם הוא כותב שאדם הוא "סיומא דילהון" ומפ' שמבעה והבער היינו הך, והיינו שהזהר מחולק עם הגמ', מצד שהוא כותב לפי הסודות [כנראה שלהרוקח היה זהר דפוס זולצבאך, כמו שמעיר בנצוצי אורות (בזהר שם) - ששם כתוב "דאיהי מבעה דהיינו אש "וכותב ע"ז הנצו"א: "והוא טעות, דבין לרב ובין לשמואל ליתא", ונר' שלדעתו של הנצו"א ברור שהזהר לומד מבעה זה אדם].
וא"כ צ"ל, מהו הביאור בשיטת כ"ק אדמו"ר, ומדוע מוכרח שיתאים הזהר להגמ'? ובכלל, אולי יש לפרש הזהר שהוא עפ"י המשנה שהובאה בגמ': "הא דתני קרנא ארבעה אבות נזיקין ואדם אחד מהם", ובתוס' שם: אפי' למ"ד מבעה זה שן, היינו מכיון שלפי 'קרנא' לא כתוב במשנה מבעה אלא אדם, הרי"ז כאותם הד' אבות שהובאו בזהר. והא שהסדר בזהר שהאדם הוא בתור "סיומא", אי"ז בסתירה, שהרי לפי 'קרנא' אין הכרח לומר שהוא שונה את הסדר של האבות כמו שהוא במשנה (ואולי זהו גם הסיבה שלא הובאה בגמ' משנתו של קרנא כמו שהיא, אלא רק שהאדם הוא אחד מהם). ואבקש את הקוראים שי' לעיין בזה.
1) יש להעיר ולציין משיחת כ' אב תשכ"ד שביאר הרבי דברי אדמו"ר מהר"ש שהעיקר מבין האבות נזיקין הוא מבעה. ושם בהנחה (שרק חלקה הוגהה בלקו"ש חי"ט, עקב), לא ברור כ"כ האם העיקרי הוא אדם או שן, בתחלה מפ' שהוא רק אדם, ואח"כ מוסיף שהוא גם שן. הביאור שם הוא עפ"י ס' טור ברקת לתלמידו של ר' חיים ויטאל, אבל בס' אור החמה (שם) לומד בדעת הזהר שהראש למזיקים - שהפי' בזה הוא, גם שהוא העיקרי - הוא שור. ואכ"מ.
Download PDF