ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאן
בב"ב ריש פרק חזקת הבתים (כח,ב) למד ר' יוסף מהפסוק "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום" שבא ללמד על ענין החזקה שכיון שלא יחזיקו ג' שנים לכן צריכים להיזהר בשטרותיהם. ומזה נלמד דחזקה אינו פחותה מג"ש. ואביי הקשה עליו: ד"דילמא" כוונת פסוק זה - "עצה טובה קמ"ל", והוכיח כן מהפסוק ד"בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין.." דענין הפסוק שם הוא לייעץ עצה טובה (שיקנו בתים בבבל כיון שלא יצאו משם עד מלאת שבעים שנה). וכן מפסוק "ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים*" הבא בקשר לפסוק דשדות בכסף יקנו דעניינו בוודאי שירמיהו "היה יגע" ליעצם עצה טובה להגיד להם מקום גניזת שטרותיהם להראות היכן מתקיים יותר.
ואולי יש לפרש בכוונת המחלוקת: דרב יוסף סובר דהיכי דאפשר לפרש בכוונת הפסוק שבא (בנוסף לעצה טובה) ללמד הלכה יש לנו לפרש בזה ההלכה שבדבר. ולכן אפשר דאף אם אין אנו לומדים שום הלכה מהפסוק ד"בנו בתים" כו' מ"מ היכי שאפשר לנו ללמוד הלכה מפסוק יש לנו ללמוד מזה איזה הלכה. ולאביי סב"ל דאם אין ההלכה ברורה אנו אומרים שכוונת הפסוק הוא רק ל"עצה טובה".
ויש להוסיף בזה: להדגיש דיוק ל' רש"י ש"היה יגע ליעצם" שהא גופא הוא הלכה והוראה שיש לייגע עצמו למצוא העצה הנכונה ולייעץ על כל פרטים המביאים לתועלת להזולת. וזהו גופא הוא הלכה וכלל גדול בתורה.
ויש להעיר עוד דבזה יומתק הא דמצינו בגיטין לו, א בפי' המשנה דחתימת הגט הוא מפני "תיקון העולם" - דהקשה בגמ' "דאורייתא היא דכתיב וכתוב בספר וחתום" - דרבה פי' דהכוונה לר"א הסובר ע"מ כרתי, ופסוק זה (האומר שיחתמו על השטר) הוא רק מפני תקון העולם. ופרש"י שם דלשיטתו הפסוק ד"וכתוב בספר וחתום" - "עצה טובה קמ"ל". אבל רב יוסף סובר דהכוונה הוא גם לר"מ הסובר ע"ח כרתי (וא"כ הפסוק מלמדנו ענין דהלכה) וה"תיקון העולם" (שבהמשנה) קאי אהא דמפרשים שמותיהם בגיטין.
והיינו דכיון דרב יוסף לומד שיש לנו לפרש גם הפסוקים שבאופן חיצוני נראה שבא להשמיענו עצה טובה, ולומר שבא ללמד גם ענין דהלכה, דלכן מעדיף לומר שהמשנה קאי אף לר"מ והתיקון העולם הוא לענין אחר, ולא נאמר שה"תקון העולם" הוא העדי חתימה, שהעדי חתימה הוא תקון העולם גרידא - שהרי כיון שכתוב בפסוק בתורה "וכתוב בספר וחתום", יש לומר יותר שהפסוק בא לפרש ענין הילכתי ולא רק ענין ד"עצה טובה".
ואולי יש לקשר כ"ז (ע"ד הדרוש קצת) עם המבואר הגמ' (הוריות) דרב יוסף הוא "סיני" ורבה הוא "עוקר הרים", דמצד "סיני" מודגש יותר מה שכל ענין הוא הוראה והלכה לקבץ כל מה שניתן בסיני (ואף הפרטי פרטים ניתנו בסיני), ו"עוקר הרים" עניינו מה שמשתף כוחו דלומד התורה מצד עניינו וכוחות של הלומד לאפשא בה כו' הנמצא ב"עולם", ובמילא לפי עניינו מודגש גם מה שרואה ומחדש בתורה עניינים של "תקון העולם" ו"עצה טובה קמ"ל".
*) ויש להעיר בזה: דמצינו בגיטין כ"ב ע"ב דפי' הפסוק הזה גם לר"א בתור הלכה, (דהגם דלא מצריך כתב שאינו יכול להזדייף בגיטין) דלרב אלעזר, סובר ר"א דהפסוק "למען יעמדו ימים רבים" מלמדנו דצריך כתב שיוכל לעמוד ימים רבים ולא יוכל להזדייף. וצריכים לומר: דאביי סובר כר"י בשיטת ר"א דפסוק ד"למען יעמדו..." הוא "עצה טובה קמ"ל".
Download PDF