בב"ב (ה, א): אמר ר"ל הקובע זמן לחבירו [ולגירסת התוס': ובא בזמנו], וא"ל פרעתיך בתוך זמני, אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו. ובתוס' (ד"ה ובא) כ' וז"ל: ונראה לי שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן, דאי לאו הכי ניהמני' שפרעו תוך זמנו במיגו דאי בעי אמר לא הלוית לי כלום, או לא קבעת לי שום זמן, ולקמן מיבעי לי' אי אמרינן מיגו במקום חזקה וכו'. וא"ת מ"מ ניפשוט מהכא דלא אמרי' מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה. ואומר ר"י דהא לא חשיב מיגו, כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן, ואע"ג דמסקינן בשלהי דהשואל (ב"מ קב, ב) דעביד איניש דפרע ביומא דמישלם זימני', מ"מ אי"ז מיגו, דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום, אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת. עכ"ל.

ויש לדייק בלשון התוס': למה כתבו "וא"ת, מ"מ ניפשוט מהכא דלא אמרי' מיגו וכו'", דאין זה מתאים עם הלשון שכתבו בתחילת הדיבור "דאי לאו הכי ניהמני' שפרעו תוך זמנו במיגו וכו' ולקמן מיבעי לי' אי אמרי' מיגו במקום עדים" [שלא כתבו "דאל"ה תפשוט מהכא דלא אמרי' מיגו במקום חזקה"]; והכי הול"ל "וא"ת אכתי איכא מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה".

ודיוק זה אינו רק מטעם שאינו מתאים ללשון התחלת הדיבור, כ"א בכלל הלשון "ניפשוט מהכא וכו'" לא מתאים בנדו"ד, כי באם יש כאן מיגו (כדעת התוס' בהקס"ד), הרי אין הפי' שפושטים האיבעי' האם אומרים המיגו נגד החזקה שאין אדם פורע תוך זמנו, כי זה מתאים כשפושטים ממקום אחר, כ"א מעיקרא החזקה שבו עסקינן הוא הנדון שיש בו מיגו; ובפשטות זהו הטעם שלא כתבו כן התוס' ("תפשוט מהכא") בתחלת הדיבור, וא"כ למה כתבו כן בסוף הדיבור.

גם צ"ע למה האריכו בהא דעביד איניש דפרע ביומא דמישלם זימני' בהתירוץ, הרי לכאורה זהו כל סיבת הקושיא, שהיות ועושים כן, לכן יש לו מיגו, וא"כ כבר ידעו זה בהקושיא, ולמה האריכו בזה בהתירוץ.

עוד יש לעיין הטעם דהוסיפו "אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחתי". דלכאו' הי' מספיק לכתוב "דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום", ותו לא?

וי"ל בזה בהקדים דלקמן (ו, א) קס"ד בגמ' לפשוט האיבעי' [אי אמרי' מיגו דפרעתיך לאח"ז במקום החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו], מהא דתנן (שבועות לח, ב) "מנה לי בידך א"ל הין, למחר א"ל תנהו לי, אם אמר נתתיו לך פטור, אין לך בידי חייב, מאי לאו נתתיו לך דא"ל פרעתיך בזמני, אין לך בידי דא"ל פרעתיך בתוך זמני, וקתני חייב, אלמא במקום חזקה לא אמרי' מה לי לשקר. (ומתרץ:) לא, מאי אין לך בידי להד"מ וכו'".

וכוונת הגמ' בהקס"ד "דא"ל פרעתיך בתוך זמני וקתני חייב" הוא, שזה נדון שיש לו מיגו, אשר לכן רוצה לפשוט מזה שלא אמרי' מיגו במקום חזקה, ובפשטות המיגו הוא שהי' יכול לומר פרעתיך בזמני או לאחר זמני; אבל לכאו' מיגו כזה שייך רק באם מה שא"ל פרעתיך בתוך זמני הי' זה כמה ימים אחר הזמן, שאז הרי יכול לומר פרעתיך בזמן או אחר הזמן. אבל בנדו"ד לכאו' אי אפשר לומר כן:

הלשון בהמשנה הוא "מנה לי בידך א"ל הין, למחר א"ל תנהו לי", ובפשטות הפי' שזה הי' ביום המחרת - וצ"ע מתי היו ב' דיבורים אלו בין המלוה והלוה. פשוט שאין לומר שהדיבור הראשון - "מנה לי בידך" - הי' בתוך הזמן, והדיבור הב' - "למחר א"ל תנהו לי" - הי' ג"כ בתוך הזמן, כי הגמ' מבארת ש"אם אמר נתתיו לך פטור" פירושה "פרעתיך בזמני", הרי שאאפ"ל שמה שא"ל תנהו לי הי' בתוך הזמן, וע"ז ענה לו פרעתיך בזמני, כי עדיין עומדים הם בתוך הזמן.

גם אאפ"ל שהדיבור הראשון הי' לאחר זמן, וכן הדיבור השני - כי פשוט שאין נאמן כשאמר פרעתיך בתוך זמני, כי היות וגם הדיבור הא' הי' לאחר זמן, ואז אמר שעדיין חייב לו, הרי אז הודה שעדיין לא פרע לו, ואיך אומר עכשיו שפרעו בתוך זמנו, ובזה לא היינו צריכים להמשנה כלל לחדש שאין נאמן כשאמר פרעתיך בתוך זמני - והוא מטעם שאין אדם פורע תוך זמנו - כי פשוט שאינו נאמן, מטעם שכבר הודה שלא פרעו אז.

והאופן היחידי השייך הוא שהדיבור הא' הי' בתוך הזמן והדיבור הב' הי' לאח"ז, ולכן אם א"ל פרעתיך בתוך זמני - היינו שפרעתיך לאחר שהודיתי לך שאני חייב לך - אינו נאמן, כי אין אדם פורע תוך זמנו. משא"כ אם א"ל פרעתיך בזמני נאמן.

ומזה רוצה הגמ' להביא ראיה שלא אמרי' מיגו במקום חזקה מזה שאינו נאמן שפרעו תוך זמנו, אף שיש לו מיגו.

אבל צ"ע איזה מיגו יש בזה? בשלמא אם היו כמה ימים בין הדיבור הא' להב', י"ל שהדיבור הב' הי' כמה ימים לאחר שהושלם הזמן, ולכן אם אמר אז פרעתיך בתוך זמני, יש לו מיגו שהי' יכול לומר פרעתיך לאחר זמן. אבל היות שהלשון הוא "למחר א"ל תנהו לי", הרי האופן היחידי הוא שהדיבור הא' הי' ביום האחרון לפני כלות הזמן, והדיבור הב' הי' ביומא דמשלים זמני', וא"כ איזה מיגו היה לו, הרי לא הי' יכול לענות פרעתיך לאחר זמן, או בזמן, דהיום הוא הוא היום דמשלים זימני'.

אלא שהמיגו היחידי שאפ"ל הוא שפרעתיך היום, אמנם הרי התוס' כתבו ש"אי"ז מיגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום".

- בשלמא לשיטת הרמב"ן שזה אכן הוה מיגו, י"ל שלזה נתכוין הגמ' באמרו שמשנה זו דמס' שבועות איירי כשיש מיגו, היינו מיגו דפרעתיך היום. אבל לשיטת התוס' שאי"ז מיגו, קשה, כנ"ל -

ודוחק לומר שהקס"ד דהגמ' היא שהלשון "למחר א"ל תנהו לי וכו'" הכוונה לא למחרת ממש, כ"א לאחר כמה זמן (כמ"ש רש"י (בא יג, ד) "יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן וכו'"), כי דוחק לומר שהמשנה תכתוב הלשון "למחר" באופן שאא"פ לומר שזה בכלל גם מחרת ממש.

ולכן י"ל שגם לשיטת התוס' לא תמיד אמרי' ש"מיגו דפרעתיך היום" אינו מיגו. כ"א כוונת התוס' היא שכשיש למישהו ברירה לומר (-לשקר) שפרעתיך היום או לומר (-לשקר) פרעתיך אתמול, או לפני כמה זמן, יאמר פרעתיך אתמול, כי אי"ז חוצפה כ"כ. וגם בנדון שאתמול או לפני כמה זמן הי' בתוך הזמן, ואם יאמר פרעתיך היום, יהי' בזמן, מ"מ יעדיף אדם לומר פרעתיך אתמול או לפני כמה זמן, ולכן כשאמר ביומא דמישלם זימני' פרעתיך בתוך הזמן אין לו מיגו שהי' יכול לומר פרעתיך היום, כי אדם יעדיף לשקר שפרעו לפני כמה זמן מלומר פרעתיך היום.

אבל בנדון שאתמול הודה לו שעדיין חייב לו, וא"כ כבר אין לו ברירה לומר סתם פרעתיך אתמול (וכ"ש שאאפ"ל פרעתיך תוך הזמן לפנ"ז), וכל הברירה שלו הוא רק לומר שפרעתיך אתמול אחר שהודיתי לך היינו באותו יום שהודה שעדיין אני חייב לך, בזה אמרי' שאדם המשקר יעדיף לומר פרעתיך היום מלומר פרעתיך אתמול אחר שהודיתי.

ולכן בנדון כזה כשאומר פרעתיך תוך זמנו - שהכוונה בזה שפרעתיך אתמול אחרי שהודיתי לך, יש לו מיגו שהי' יכול לומר פרעתיך היום, כי אם הי' משקר הי' מעדיף לומר פרעתיך היום; משא"כ בנדון דתוס', שיכול לומר פרעתיך אתמול או לפני כמה זמן, בזה לא אמרי' שיש לו מיגו שהי' יכול לומר פרעתיך היום, כי בנדון זה לא יעדיף אדם לטעון כן.

וי"ל שחילוק זה בין הנדון דתוס' והנדון דמס' שבועות (לפי הקס"ד בגמ' לקמן) היא היא כוונת התוס' בתירוצם - כי עפכהנ"ל י"ל דקושיית התוס' שם [אף שבאה בהמשך למ"ש לפנ"ז לפרש שאיירי שאין כאן מיגו, מ"מ] תוכן הקושיא היא בהמשך להגמ' בדף ו:

בהגמ' שם הרי רואים שאכן אמרי' מיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום. כי כנ"ל זוהי כל יסוד קושיית הגמ' שם, ואף שלמסקנא אין להביא ראי' משם שלא אמרי' מיגו במקום חזקה, ה"ז רק כי להמסקנא אין זה הנדון דהמשנה, ולא מטעם שלא אמרי' מיגו כזה, נמצא שלפועל אמרי' מיגו זה,

- הנה ע"ז הקשו התוס' כאן "וא"ת מ"מ ניפשוט מהכא דלא אמרי' מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה". ז.א. אף שמהמשנה דשבועות אין לפשוט האיבעי', מ"מ "מהכא" אפשר לפשוט, כי הרי גם כאן איירי שהדיבור ביניהם הי' בזמנו [ז. א. ביום דמשלים זימני'], והדין הוא שאינו נאמן, אף שיש לו אותו המיגו דפרעתיך היום; וכאן הרי אין לדחות שאי"ז הנדון כפי שדחינו שם, וא"כ "ניפשוט מהכא דלא אמרי' מיגו וכו'". ולכן כתבו התוס' הלשון "ניפשוט מהכא וכו'", כי זה בא בהמשך למה שרצו לפשוט מנדון דומה - לקמן בגמ'.

וע"ז תירצו התוס' הא דכתבנו לעיל, דאף שבנדון דמסכת שבועות הוה זה מיגו, מ"מ בנדו"ד אי"ז מיגו כלל, כי "לא חציף איניש למימר פרעתיך היום, אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת", ז.א. שבנדון שאפשר לו לומר שפרעתיך אתמול ושכחת, אז מעדיף האדם לומר כן, מלומר פרעתיך היום, ולכן בנדו"ד אי"ז מיגו שהי' יכול לומר פרעתיך היום. משא"כ בנדון דמס' שבועות שאא"פ לו לומר פרעתיך אתמול סתם, כי אתמול הי' היום שהודה לו שעדיין חייב לו, שם מעדיף אדם לומר פרעתיך היום, והוה מיגו.

והיות שכוונת התוס' בהתירוץ היא לחלק בין נדו"ד שאי"ז מיגו, ונדון דמס' שבועות דהוה מיגו, הוכרחו בהתירוץ להאריך שעביד איניש דפרע ביומא דמשלים זימני', שזה מסביר שבעצם הוה זה מיגו, ולכן שם הוה מיגו, "מ"מ [-כאן] אי"ז מיגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום, אבל רגיל הוא לומר [ז.א. מעדיף לומר] פרעתיך אתמול ושכחת", ולכן בנדון כזה (שהי' יכול לומר פרעתיך אתמול, ואומר פרעתיך תוך זמני), אין לו מיגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה, כי אדם מעדיף לומר פרעתיך אתמול או לפני זמן.

וע"פ דברינו פשוט למה הוסיפו "אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת", כי זהו כל יסוד החילוק בין נדון זה דהתוס' להנדון דהגמ' לקמן בביאור המשנה דשבועות - ששם היות ואינו יכול לומר פרעתיך אתמול סתם, יש לו מיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום, משא"כ כאן. כנ"ל.