במנ"ח מצות פריה ורביה הק' על הא דפסקינן דאם הוליד בן ממזר קיים מצות פו"ר (ומשמע מהרמ"א אפי' אם נולד באיסור). והק' למה יצא הא הוי מצוה הבאה בעבירה, ולדעת הרבה ראשונים מצוה הבאה בעבירה מן התורה לא יצא.

ותי' שם דמצוה הבאה בעבירה לא הוי אלא אם בשעת עשיית המצוה עצמה עושה ג"כ עבירה, כגון לולב הגזול דבשעת הנטילה עובר על "והשיב את הגזילה", אבל אם בשעת המצוה ליכא עבירה, כגון המוציא מצה מרשות לרשות דבשעת המצוה ליכא עבירה, לא הוי מצוה הבאה בעבירה, א"כ ה"נ המצוה הוא שיהיו הבנים בפועל, ויהיה לו בן ובת, והראיה - שאם מתו הבנים לא קיים המצוה כלל, והעבירה הרי הוי בשעת ביאה, א"כ בשעת המצוה ליכא עבירה ולא הוי מצוה הבאה בעבירה.

והנה תוס' בחגיגה דף ב, ב ד"ה "לישא שפחה" הק' על הא דאיתא בגמ' שם דמי שחציו עבד וחציו ב"ח כופין את רבו ליתן לו גט שחרור, דאינו יכול לישא שפחה מפני צד חירות שבו ולישא ב"ח אינו יכול מפני צד עבדות שבו. והק' ע"ז דיבוא עשה דלשבת יצרה ולידחי לאו דלא יהי' קדש, ותי' בתוס' דעשה דוחה לא תעשה לא אמרינן אלא כשהן באין כאחד דבעידנא דמעקר לא מקיים עשה, אבל הכא הלאו הוי משעת העראה ועשה לא הוי עד גמר ביאה.

ולכאו' דברי מנ"ח הנ"ל סותרים דברי (לשון) התוס' דהמנ"ח כ' דקיום מצות פרי ורבי' היא כשהבנים קיימים, ולא הביאה, ובתוס' כ' דהמצוה היא בגמר ביאה.

והנה במנ"ח (מצוה שפו) מצות ציצית כ' דלשיטות הסוברים דכלאים דחויה הוא אצל ציצית, וכל שאפשר לקיים שניהם (ציצית בלא כלאים) אם לבש טלית של כלאים עובר בלאו (דלמ"ד הותרה אם אפשר לקיים שניהם כשיש לו טלית אחרת אינו עובר בלאו), ואם יוצא בשבת לרה"ר עם טלית של כלאים אינו חייב משום הוצאה אף להסוברים דמצוה הבאה בעבירה הוי מן התורה, דהא דאמרינן מצוה הבאה בעבירה מן התורה לא יצא היינו שלא קיים העשה, אבל לא אמרינן דעובר על העשה. היינו דלא אמרינן שלובש בגד בלא ציצית ועובר על העשה, דהא לובש ציצית, אלא שלא קיים המצוה, וכגון במצות פו"ר דמי שאין לו בנים אף דלא קיים מצות פו"ר מ"מ ליכא למימר דעובר על המצוה.

ולפ"ז נמצא דאיכא שני דברים בקיום המצוה: א' שאינו עובר על המ"ע, וב' שמקיים המ"ע.

ולפי"ז יש לתרץ הקו' הנ"ל: דתוס' שכתב דבשעת ביאה איכא עשה - היינו חלק הא' בהמצוה, שאינו עובר על העשה, ולזה לא שייך לומר שהוא "מצוה הבאה בעבירה", שהרי לא קיים המצוה, ומה שכ' המנ"ח דהמצוה הוי הבנים היינו קיום המצוה, וזה לא שייך עד שיהיו הבנים. ועי' באגרת התשובה סי"א.