ב"ק דף ח, א "ת"ר מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד כולן נכנסו תחת הבעלים", וכוונת הגמ' (כבפרש"י) דאם היה לאדם ג' שדות, אחת עדית, אחת בינונית ואחת זיבורית, ויש עליו חיוב לניזק, בע"ח וכתובת אשה ומכר הג' קרקעות לא' או לג' בנ"א כאחד, דהניזק גובה העידית והבע"ח הבינונית והאשה הזיבורית - כדינם אצל המוכר.

והנה החידוש של הברייתא ש"כולן נכנסו תחת הבעלים", הוא, דיש מקום לומר שכל הדין שניזק גובה עידית (ובע"ח בינונית) הוא רק כשגובה מהמזיק (או מהלוה) עצמו, דעל המזיק יש חיוב לשלם מעידית (ובינונית). אבל כשגובים מהלוקח דאין הלוקח בעצמו חייב, (רק שהקרקע משועבדת להם), הי' מקום לומר דבכה"ג אין מקום להדין של נזקין בעידית וכו', דזהו דין בסדר התשלומין שעל המזיק והבע"ח, אבל לא דין בה"שיעבוד" של הניזק והמלוה. ולכן חידשה הברייתא דגם בכה"ג דינו של ניזק בעידית וכו'.

והנה לכאורה בהנ"ל יש הבדל גדול בין אם ג' בנ"א קנו כאחד (אחד עידית ואחד בינונית וכו'), לבין אחד שקנה את כל ג' השדות בבת אחת.

דבאחד שקנה את כל ג' השדות בבת אחת, החידוש הוא דכשבא הניזק לגבות נזקיו (אף שהלוקח יש לו כמה קרקעות של המוכר - המזיק), אינו יכול לדחות הניזק לזיבורית ולבינונית (כמו שהמזיק לא היה יכול לדחותו), אלא חייב לתת לו עידית כדינא. והיינו כנ"ל שהכח לגבות עידית הוא גם מהלוקח.

אבל כשג' בנ"א קנו כאחד, הנה לכאורה אין חידוש בכלל שהניזק יכול לתבוע העידית מזה שקנה עידית, דהא אין לו במה לדחותו.

דהנה אם המוכר היה לו ג' שדות של 'בינונית', ומכר הג' שדות לג' בנ"א כאחד, ודאי שהתובע יכול ללכת לכל לוקח שירצה ואין הלוקח יכול לדחותו ללוקח אחר, (ראה רא"ש פ"ק ס"ו בשם רב יהודאי גאון, וכן באוצר מפרשי התלמוד על הסוגיא ט, א באחים שחלקו (עמ' 279 ואילך) ואכ"מ). וא"כ אם למוכר הי' ג' שדות של 'עידית', ומכר הג' שדות לג' בנ"א כאחד, פשיטא דיכול הניזק ללכת לאיזה לוקח שירצה ויגבה נזקו. וא"כ, אף אם ב' השדות האחרות הם בינונית וזיבורית, אין מקום שבעל העידית ידחה את הניזק לבינונית ולזיבורית, כמו שאין יכול לדחותו לעידית אחרת.

ולכאורה מה שכן נתחדש ב"כולן נכנסו תחת הבעלים" הוא, דאם הבע"ח או האשה רוצים לתבוע 'עידית', יכול הלוקח של העידית לדחותם לבינונית וזיבורית, דמצי טעין דאין זה דינך, אלא כלך אצל דינך. ואם נאמר דזה מה שבא לחדש, אינו מובן, דהא כהנ"ל הוא פשוט ואין הגמ' צריכה לחדש זאת.

ואח"כ ממשיכה הגמ' "מכרן לאחד היכי דמי אילימא בב"א השתא לשלושה דאיכא למימר חד מינייהו קדים אמרת כולן נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מיבעיא".

והנה מפשטות לשון הגמ' משמע, דדין זה ד"כולן נכנסו תחת הבעלים" הוא יותר פשוט באם מכרן לאחד מכשמכרן לשלשה, דבג' "איכא למימר חד מינייהו קדים".

ולכאורה צ"ע בזה, דהנה החידוש בג' דלא אמרינן חד מינייהו קדים, אינו שייך להדין ד"כולן נכנסו תחת הבעלים", דאפילו אם היו כל הג' שדות מאותו סוג, דהיינו שהיו כולן עידית וכיו"ב, הי' מקום לומר דאינו יכול לתבוע מהלוקח הראשון, משום שהוא יכול לטעון הנחתי לך מקום לגבות ממנו וכלך ללוקח השני, והשני ג"כ יכול לדחותו כנ"ל, וזהו מה שמחדשת הברייתא דאף 'דאיכא למימר חד מינייהו קדים', מ"מ לא אומרים את זה אלא יכולים לגבות מכל הלקוחות בשווה.

[והטעם ע"ז י"ל בב' אופנים, או דנקטינן שע"ח כרתי, וא"כ לא נגמר הקנין של כל השדות עד סוף היום, שיהי' מוכח מהשטר שקנהו, וא"כ נמצא דאליבא דאמת אף שקנה זה בבוקר וזה בצהריים, מ"מ חלות הקנין חל על כולם כאחד.

או הטעם הוא, דכיון דודאי היה הקרקע משעובד, והספק הוא האם נפקע השעבוד ע"י שקנהו לפני שקנו שאר הלקוחות השדות האחרות, א"כ אין ספק הפקעה מוציא מידי ודאי שעבוד. (ועי' שו"ע חו"מ סקי"ט שמביא ב' דעות שנחלקו בהנ"ל, והנפק"מ תהי' היכא דהי' שטר אקנייתא, דאז ע"כ חל קנין א' לפני השני, ואז לא שייך טעם הא' ובאופן זה באמת לא יגבה מהלקוחות הראשונים. עיי"ש)].

אבל לכאורה אין זה קשור כלל להדין ד'נכנסו תחת הבעלים', דלאחר שיודעים שאפשר לגבות מכל הג' לקוחות ואין הלוקח הראשון יכול לדחותו בטענה - שהנחתי לך מקום לגבות ממנו, כיון שאין זה טענה אמיתית (שהרי כולם קנו כאחד), או בגלל שאין לו ראי' לטענתו. א"כ פשוט שעכשיו כולם נכנסו תחת הבעלים, וא"כ אין ק"ו בהדין שכולם נכנסו תחת הבעלים מהדין של ג' לקוחות להדין של לוקח א'.

ועוד יותר, דהנה, במכר לג' בנ"א כאחד הא דכולם נכנסו תחת הבעלים, אינו משמיענו הא דניזק יכול לגבות העידית מהלוקח, דהא כיון דאין לו קרקע אחרת מהיכי תיתי שלא יכול לגבותו, אלא כל החידוש הוא דבבאה האשה לגבות כתובתה מהעידית, שיכול לדחותה לזיבורית, וא"כ איך אומרת הגמ' בפשיטות דאם היינו יודעים הא דכולם נכנסו תחת הבעלים בשלשה, פשיטא שאמרינן כולם נכנסו תחת הבעלים באחד, הא בשלשה החידוש הוא רק שאין בעל העידית צריך לשלם להאשה והבע"ח, ובמכרן לאחד החידוש הוא דחייב לשלם העידית להניזק, אף שיש לו ג"כ בינונית וזיבורית, ואינו יכול לדחותו לבינונית, וצ"ב.