בגמ' (כט, א) הובא ברייתא "ת"ר איזהו מצוות הבן על האב כו' וי"א אף להשיטו במים" ובגמ' (ל, ב) איתא ע"ז "מ"ט חיותי' הוא". ויש לבאר מהו סברת הי"א ומהו הפלוגתא בזה? גם מהו הל' "חיותי' הוא"? גם צ"ב בסדר הענינים בהברייתא דמתחילה נמנו כמה ענינים ומהם "ללמדו אומנות", ואח"כ קאמר "וי"א אף להשיטו במים, רי"א כל שאינו מלמד את בנו אומנות (כאילו) מלמדו ליסטות", ולכ' אי"מ סדר הדברים, דהו"ל להביא קודם דברי ר"י, בסמיכות להך ד"ללמדו אומנות", דעלי' פליג (או מוסיף) כמבואר בגמ', ואח"כ להביא ענין נוסף די"א אף להשיטו במים, ומאי חזי דשנה "להשיטו במים" בין אומנות לאומנות?

ואפ"ל בזה דכל הנך דינים שבברייתא הם לא רק ענינים שמחוייב האב לעשות לבנו, אלא הם חיובים שמן התורה או מדברי נביאים עכ"פ (ובפרט שכולל כולם בכלל אחד עם מצוות מילה פדה"ב ות"ת דמה"ת), היינו ענינים שבהם מחייבת התורה את האב לעשותן לבנו. ועפ"ז אפ"ל דמאי דקאמר בגמ' די"א אף להשיטו במים משום דחיותי' הוא ה"ז בא בהמשך להמבואר לפנ"ז דמקור החיוב ללמדו אומנות הוא מקרא "ראה חיים עם אשה אשר אהבת", וע"ז קאמר די"א זה סב"ל דגם להשיטו במים נכלל בפסוק זה, "מ"ט חיותי' הוא" ולכן גם זה נכלל ב"ראה חיים" שבקרא. ועפ"ז מסתבר דאי"ז פלוגתא אם לפועל יש צורך להאב לוודא שבנו לא יבא לידי סכנה, רק פליגי הי"א והת"ק אם זה נכלל ב"ראה חיים" דקרא.

והנה רי"א דכל שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות, ובפשטות אי"ז דבר שמצד המקרא וכיו"ב, רק סברא קאמר, וע"כ זהו באמת ענין חדש וסוג בפנ"ע ואינו שייך להנך שבברייתא, ומובן שהביא הי"א דלהשיטו במים בהמשך ללמדו אומנות, מכיוון שהוא מצד אותו פסוק. ורק שמכיוון שהזכיר שיש חיוב ללמדו אומנות מקרא, ע"כ הביא לבסוף שיש דעה דר"י דיש חיוב בזה מצד הסברא ולכן הוא באו"א, אבל זה הובא רק לבסוף לאחרי שהובאו כל הני ששייכים להברייתא [איברא דייתכן דגם בלהשיטו במים שייך להוסיף שיש חיוב גם מסברא אילולי הפסוק, אמנם בזה אין נוגע ההוספה מכיוון שאין נ"מ בין החיובים, משא"כ בהך דר"י, כמבואר בגמ'].

ועפ"ז אולי יש להוסיף דהנה עי' בהגהות וחידושי הגרי"פ (נדפסו בסוף הגמ' מהדורת מאורות) שהק' דהרי מלים אלו "ליסטות ס"ד אלא אימא כאילו מלמדו ליסטות" בהכרח שהם מדברי הגמ' בפי' דברי ר"י, וא"כ אי"מ מאחר שהגמ' מפרש כל דברי הברייתא על הסדר, אמאי הקדים לפרש דברי ר"י שבסיום הברייתא ולא המתין לפרש דבריו? ועוד דאם כבר פי' דברי ר"י ב(כט, א) למה הוצרך לכפול ולפרש דבריו שוב ב(כט, ב)?

ואפ"ל דמאי דקאמר הגמ' ליסטות ס"ד יש שני כוונות א) בנוגע להסברא, דלכ' לא מסתבר לומר שמלמדו ליסטות, ב) בנוגע לגדר הדין לפי ר"י, דאי נימא דזהו מלמדו ליסטות אפ"ל דזהו ג"כ בגדר דין כשאר הדינים המנויים בברייתא, דהיינו שזהו מדין התורה (דאסור ללמדו ליסטות), משא"כ אם זהו כאילו מלמדו ליסטות ה"ז מסברא. וא"כ אפשר דבדף (כט, א) שואל הגמ' בנוגע לפירוש ומשמעות הלשון של ר"י, שמקומה קודם השקו"ט שבהמשכה, שהוא בנוגע למקורות הדינים, ובדף (ל, ב) כופל עוד הפעם כי שם הכוונה לבאר גדר הדין לפי ר"י (ובזה לבאר סדר הענינים בהברייתא), ועפ"ז מובן ג"כ שהקושיא "מאי נ"מ" הוא בהמשך לזה.

ב. שם בפר"ת שבתד"ה ואם ברזל הוא, להעיר מב"ק (ד, ב) מי כתי' מים נבעו תבעה אש כתי' דיוצא ג"כ דהוי פי' הפסוק כן.