איתא בב"ק (ג,א): סלקא דעתך אמינא אידי ואידי אשן, פירש"י ז"ל: "ואי קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן, הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא, לכתוב חדא להיכא דלא מיכליא קרנא דליחייב, וכ"ש היכא דכליא? תריץ: אי מהאי קרא הוה אמינא האי אתי להיכא דמכליא, אבל לא מכליא לא, הלכך איכא למימר ודאי אידי ואידי אשן, אי לאו דכתב רחמנא משלחי רגל השור". עכ"ל.

מקשים האחרונים, דדבריו תמוהים, דאם כן בסמוך דקאמר מהו דתימא אידי ואידי ארגל הא דאזיל ממילא הא דשלח שלוחי, אמאי לא משני נמי כדמשני הכא מהו דתימא אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא, דאי כתיב ושלח הוה אמינא דושלח אתי להיכא דכליא קרנא כדפי' רש"י ז"ל, אבל לא מכליא קרנא לא, קמ"ל ובער, וא"כ ע"כ ושלח אתי' להיכא דלא מכליא קרנא. וכן קשה איפכא, אמאי לא משני הכא כדמשני בסמוך, דמהו דתימא אידי ואידי אשן הא דשלח שלוח והא דאזיל ממילא. (עי' במהר"ם ותורת חיים שנשארו בצ"ע).

ומקשים עוד קושיא, דא"כ כי פריך והשתא דאוקימנא ארגל שן דלא מכליא קרנא מנ"ל, ומשני דומיא דרגל וכו', והשתא לפירש"י דושלח לחוד שייך נמי לאוקמי אמכליא קרנא, א"כ רגל גופי' מנ"ל דלא אמרי דוקא במכליא קרנא דהא אע"ג דלא כתיב גבי ובער אלא ושלח לחוד, איכא לאוקמא דוקא להיכי דמכליא קרנא. (עי' מהרש"א מהר"ם שנשארו בתימה על פירש"י ז"ל).

אקושיא זו ראיתי לתרץ בטוטו"ד, (בחידושים והגהות להגאון רבי יצחק אייזיק חבר ז"ל על הש"ס, וכן הוא בקיצור בחידושי חתם סופר, ועוד), דודאי משמעות וביער מורה יותר על מכליא קרנא כפירש"י לעיל דמשמע וביער שמבער לגמרי, ושילח משמעו מכליא ולא מכליא, וסתם היזק שן הוא מכליא כיון דאכלה לגמרי, אבל היזק רגל סתמו לא מכליא רק שנדרס ברגל וסופו לעמוד כבתחילה, ולכן מעיקרא בס"ד דקאי אשן אף אם הי' כתוב רק ושילח ה"א האי אתי למכליא קרנא משום דסתם שן מכליא, אבל במסקנא דוביער אשן ושילח ארגל אתי שפיר, דכיון דסתם היזק דרגל הוא לא מכליא קרנא וגם במשמעות ושילח לא משמע מכליא קרנא דוקא ולכן חייב אף לא מכליא קרנא ושן דומיא דרגל. וזהו שדקדק רש"י בלשונו "דהא לא כתיב בי' וביער", ר"ל דאי הוי כתיב וביער דמשמעותא מכליא קרנא אף דקאי ארגל ה"א דדוקא מכליא קרנא חייב.

וכן להלן בש"ס, וביער זו השן כו' סד"א אידי ואידי ארגל הא דאזיל ממילא כו' לפי פירש"י לעיל צריכים לפרש גם כאן דאי הוי כתיב וביער לחודי' ארגל הוה מוקמינן ליה לשלח שלוחי כו' וא"כ קשה במסקנא דקאמר רגל דאזלא ממילא מנלן, דומיא דשן מה שן ל"ש כו' ופירש"י דהא לא כתיב בי' ושילח ובס"ד מעיקרא צריכים לומר דוביער לחודי' הוה מוקמינן לשלח שלוחי.

ומיישב שם (בחידושי הגאון רבי יצחק אייזיק חבר ז"ל) דודאי משמעות ושילח מורה יותר על שלח שלוחי ולא כן וביער דמשמעו גם אזלא ממילא, וסתם היזק שן הוא אזלא ממילא דיש הנאה להיזקה אבל סתם רגל הוא ע"י שלח שלוחי דאין הנאה להיזקה ולכן מעיקרא בס"ד דמוקמי ארגל אם הי' כתיב רק וביער ה"א דדוקא שלח שלוחי דכן סתם היזק רגל, אבל במסקנא דמוקי וביער אשן קאמר שפיר רגל דאזלא ממילא כו' דומיא דשן מה שן ל"ש כו' ופירש"י "דהא לא כתיב בי' ושילח" כל שמשמעותו שלח שלוחי רק וביער כתיב בי' וסתם שן אזלא ממילא להנאתה לכן דייק שפיר ל"ש שלח שלוחי ול"ש אזלא ממילא ורגל דומיא דשן. ע"כ מש"כ בזה לתרץ הגאון הנ"ל.

ולפי דבריו נראה בזה ישוב גם להקושיא, דבסמוך דקאמר מהו דתימא אידי ואידי ארגל והא דאזיל ממילא והא דשלח שלוחי לפירש"י ז"ל אמאי לא משני נמי כדלעיל מהו דתימא אידי ואידי ארגל והא דמכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא? - אמנם להנ"ל אי אפשר לומר דאידי ואידי אתי' ארגל והא מכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא, דא"כ קשיא לכתוב חדא והוא ושלח דאין משמעותו מכליא קרנא יותר מבלא מכליא קרנא? ואי אפשר לתרץ אי מהאי קרא ה"א האי אתי להיכא דמכליא קרנא, דזה אפשר לומר רק אי הוה כתיבא גבי שן אשחם דסתם שן מכליא קרנא משא"כ רגל סתמא לא מכליא קרנא וגם במשמעות ושילח לא משמע מכליא קרנא דוקא א"כ שפיר משני הש"ס דוקא דה"א אידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזלא ממילא דשם אין להקשות לכתוב חדא לאזלא ממילא ונדע במכש"כ לשלח שלוחי דאי הוה כתיב חדא וביער דלא משמע שלח שלוחי דוקא ה"א דאתי' להיכא דשלח שלוחי כיון דכן הוא סתם היזק דרגל א"כ שפיר הוא בדוקא דמשני דה"א דאידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזלא ממילא, ולא הי' יכול לומר דהא אתי' אמכליא והא אלא מכליא קרנא כנ"ל.

וכן הוא בדיוק בהא דקאמר הש"ס דה"א אידי ואידי אשן הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא ולא קאמר דהא דשלח שלוחי והא דאזלא ממילא, דזה אי אפשר לומר דא"כ קשיא לכתוב חדא, וביער להיכא דאזלא ממילא ונדע במכש"כ להיכא דשלח שלוחי, וכאן אי אפשר לתרץ דאי הוה כתיב חדא הוה אמרינן דאתי' להיכא דשלח שלוחי כיון דסתם הזיקא דשן לא הוה בשלח שלוחי כנ"ל כיון דיש הנאה להיזקה א"כ סתמא אזלא ממילא, וגם וביער לא משמע להיכא דשלח שלוחי דוקא. א"כ בדיוק הוא הא דאמרינן דאי הוה אתי' שני קראי אשן, דהא אתי' למכליא קרנא והא לדלא מכליא קרנא ושם לא קשיא לכתוב חדא כדמתרץ רש"י ז"ל כנ"ל.

שוב מצאתי, בחי' הגאון ר' יוסף זונדל מסלנט שתירץ כן. וכן בס' בית אהרן. ובזה מיישב הגאון ר' יוסף זונדל מסלנט מה שקשיא בגמ' דקאמר "סד"א אידי ואידי אשן כו' והא דלא מכליא קרנא" הא מנ"ל, דלמא הא דוקא שלחה ומכליא קרנא כדכתיב ושלח וביער? אמנם לפי הנ"ל ניחא, דל"ל וביער אם אתי דוקא להיכא דמכליא קרנא דא"כ לשתוק קרא מיני' וממילא ידעינן דוקא במכליא קרנא דכן דרכה, אלא בא וביער ולימד על ושלח דאפי' לא מכליא קרנא. וכן צ"ל לקמן גבי רגל דקאמר סד"א אידי ואידי ארגל הא דאזלא ממילא, דל"ל ושלח אם אתי דוקא להיכא דשלחה, דא"כ לשתוק קרא מיני' וממילא ידעינן דוקא דשלחה דכן דרכה, אלא בא ושלח ולמד על ובער דאפי' אזלא ממילא ודו"ק.

והנה, בדברי הגאון הנ"ל נראה גם ליישב בזה קושית הנחלת דוד בהסוגיא שהקשה בהא דבסוף סוגיין קאמר אצטריך סד"א הני מילי דשלח שלוחי כו' אמאי נקיט האי שינויא טפי מהך שינויא דמכליא קרנא?

אמנם להנ"ל א"ש, דבדיוק הוא דמשני דאי קרא דושלח אתי' אשן ורגל דהוה אמינא דאתיא רק דשלח שלוחי כיון דמשמעות לשון ושלח משמע שלח שלוחי בדוקא אף דנלמד מזה גם אשן דסתמא הזיקא דשן לא הוה בדוקא בשלח שלוחי כנ"ל, אבל אי הוה כתיב ושלח לבד אשן ורגל אין לומר דאתי' אמכליא קרנא, כיון דמשמעות לשון ושלח לא משמע בדוקא להיכא דמכליא קרנא אף דאי הוה כתיב לבד אצל שן הוה אמרינן דאתיא להיכא דמכליא קרנא כיון דסתמא הזיקא דשן הוא באופן של מכליא קרנא אבל הכא כיון דקאמר דושלח אתי' אתרווייהו בין אשן ובין ארגל א"כ כיון דאתי' גם ארגל וכיון דמשמעות ושלח לא משמע מכליא קרנא דוקא וגם הזיקא דרגל סתמא לא מכליא קרנא הוא כנ"ל ולפי"ז כיון דברגל לא משמע כלל מושלח שלוחי דאתי' בדוקא אמכליא קרנא, נלמוד מיני' ג"כ אשן לחייב בלא מכליא קרנא, אבל מאי דקאמרי אי הוה כתיב ושלח לבד, שפיר דהו"א דאתי' לושלח שלוחי לבד ולא אאזלא ממילא, אפי' דאתי' ג"כ אשן דסתמי' אפי' אזלא ממילא כיון דמשמעות ושלח משמע ושלח שלוחי, אפי' אשן הי' אמרינן דחייב בושלח שלוחי דוקא, וא"ש.

והנה מה שכתב הרב הנ"ל דכן בסמוך דקאמר הש"ס אידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזלא ממילא נמי קשיא כמו שמקשה רש"י לעיל לכתוב חדא להיכא דאזלא ממילא ונדע במכש"כ לשלח שלוחי (הבאנו לעיל מה שתירץ), צריך ביאור, למה לא עמד ע"ז רש"י בעצמו להקשות כמו לעיל דלכתוב חדא, ולתרץ דאי הוה כתיב חדא ה"א דאתי' וביער אשלח שלוחי, ואין לומר דרש"י ז"ל סמך ע"ז דבמה שכתב לעיל להקשות נדע ג"כ איך להקשות ולתרץ כאן מעצמנו דדומיא סדר הקו' ותירוץ כמו לעיל, דא"כ למה מפרש רש"י הא דקאמר הש"ס דהשתא דאתי' וביער אשן, אזלא ממילא מהיכא נדע ותירץ משן, דשן לא משמע שלח שלוחי דוקא וכתב ע"ז רש"י "דהא לא כתיב בי' ושלח" דהוי משמע אפי' אשן להיכא דשלח שלוחי כנ"ל. ולכאורה גם זה הי' אפשר להבין מעצמנו (אף שיש אולי לדחוק ולומר דשאני וכו') [שוב מצאתי בס' בית אהרן שהקשה כן על פירש"י].

אמנם איך שיהי', נראה דבדיוק הוא שלא הקשה רש"י כאן בדקאמר אידי ואידי ארגל והא דשלח שלוחי והא דאזלא ממילא דלכתוב חדא וביער דמשמעותו אינו בשלח שלוחי דוקא, כיון דכאן אין מקום כלל להקשות כן, דמהיכא נדע דוביער קאי ארגל? והיכא דכתיבא תרתי קראי ושלח וובעיר מובן דושלח מגלה מוביער דמיירי ברגל, לא כן היכא דקאמר הש"ס אידי ואידי אשן הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא קרנא שפיר מקשה רש"י ז"ל דלכתוב חדא, ושלח דאין משמעותו מכליא קרנא דוקא, ולא לכתוב כלל וביער, וכאן לא קשיא מהיכא נדע דושלח אזיל אשן, כיון דלהלן מקשה הש"ס דלכתוב רק ושלח ונדע לא רק ארגל אלא ג"כ אשן מדכתיב בשן "ושן בהמות אשלח בם" א"כ בדיוק הוא דוקא דכאן הי' לרש"י להקשות ולכתוב חדא, משא"כ להלן גבי אידי ואידי ארגל אין מקום מעיקרא להקשות לכתוב חדא וביער ארגל דמהיכא נדע דקאי ארגל כנ"ל.

ובזה נראה ליישב מה שתמה הגרע"א בגליון הש"ס על רש"י ז"ל וז"ל: "וק"ל הא בפשוטו ניחא דושלח לחודי', לא מצי למכתב דלא היינו יודעין אי מיירי אשן אי ארגל משו"ה כתיב לאורויי' דמיירי אשן, וכן בהא דאמרינן ס"ד אידי ואידי ארגל לא מצי לכתוב ובער לחוד דלא היינו יודעין במאי מיירי, לזה כתיב ושלח לאורויי' דמיירי ברגל וצ"ע". ע"כ קו' רעק"א.

ולהנ"ל לק"מ, דמהאי טעמא גופא דאי הוה כתיב ובער לחוד גבי רגל לא היינו יודעין דקאי ארגל לא קשיא לי' כלל לרש"י דלכתוב חדא וכו', והא דמקשי רש"י גבי שן לכתוב ושלח לחוד שפיר הקשה כיון דושלח גם שן במשמע כדאמר בגמ' ושן בהמות אשלח בם. ודו"ק.