ראש מתיבתא ליובאוויטש ד'שיקאגא
בגליון דש"פ וירא [תתכ"ה] הביא הרב בא"ז ווינער שי' (בעמ' 38) פלוגתת התוס' והרמב"ן באם האדם חייב על נזקיו גם באונס גמור או לא, דהרמב"ן ס"ל שכן והתוס' חולקים עליו. (ובביאור יסוד פלוגתתם, ראה בגליון העבר מה שכתב בזה הגראי"ב גערליצקי ואכהמ"ל).
וכתב, דלפי הרמב"ן צ"ע בדברי הגמ' שמש"כ במשנה "ושמירתן עליך, קאי גם על אדם, אלא שלגבי אדם צ"ל "אדם שמירת גופו עליו", דהמשמעות הוא שחיובו של האדם הוא מחמת העדר שמירתו, והרי להרמב"ן גם באונס גמור חייב, ומובן שאין זה נובע מהעדר השמירה?!
(ולכן מבאר שלפי הרמב"ן צ"ל פירוש אחר בשמירת גופו עליו (ע"פ דברי הצפע"נ על הסוגיא), שאינו קשור עם הפירוש הרגיל בשמירה, וכתב עוד שמדברי רש"י בפירוש הסוגיא לא משמע כן ראה בדבריו).
ויש להעיר, שכל קושייתו הוא רק באם לומדים דמש"כ בהמשנה "ושמירתן עליך" הוא הסיבה להחיוב תשלומין שעליו. אמנם, לכאו' יש לפרש באו"א, שמילים אלו מוסבים על החיוב שעל האדם לשמור את נכסיו - ואת עצמו - שלא יזיק, דהרי בנוסף להחיוב תשלומין באם הזיקו יש גם איסור עליו שלא יזיק, וע"ז קאמר המשנה ד"שמירתן עליך", וא"כ לכאו' סרה קושייתו. (ולפ"ז לא צריכים לומר דרש"י ס"ל כשיטת התוס' נגד הרמב"ן בדין אונס באדם המזיק (כפי שיוצא מדבריו הנ"ל), ואכן יש כמה ראיות שרש"י אזיל בזה כהרמב"ן ואכ"מ).
ברם, מה שכן יש להעיר על שיטת הרמב"ן מדברי משנתינו הוא מהלשון "שדרכן להזיק", ומסיק הגמ' שאדם ג"כ דרכו להזיק כשישן משום ד"כיון דכייף ופשיט אורחיה הוא", ולכאו' לפי הרמב"ן, דהאדם חייב בכל מקרה על מעשיו (גם בלי שום פשיעה), אז למאי נפק"מ באם דרכו להזיק או לא? וכן הקשה גם הגריד"ס ב'רשימות שיעורים' שלו בריש מכילתין.
(ונראה, שזהו הטעם שהתוס' הביאו על דברי גמ' אלו מש"כ הירושלמי שאדם שישן והביאו כלים אצלו שהוא פטור, דזהו א' מהיסודות לשיטת התוס' נגד הרמב"ן - דלהתוס' הרי דברי הגמ' אלו הם ראי' גדולה לשיטתו, דאכן גם החיוב דאדם קשור עם איזשהו פשיעה, ולכן הר"ז רק משום שדרכו להזיק).
ואואפ"ל הביאור בזה, ובהקדם דא' מהראיות שהתוס' מביאים לשיטתם - דאדם המזיק באונס גמור פטור - הוא מהגמ' (לקמן צט, ב) דטבח אומן ששחט בחנם וקלקל בשחיטתו דהוה פטור, דמזה ראי' דבאונס ה"ה פטור, והרמב"ן מביא דברי התוס' וראיותיו (על הגמ' ב"מ פב, ב), ועל ראי' זו כתב "שאין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק".
והיינו, דהרמב"ן ס"ל שהפטור שם אינו מחמת אונס (דהרי לשיטתו אין אונס פוטר אדם המזיק) - אלא מחמת שאינו בגדר מזיק, דאומן העושה מלאכתו ה"ה בא לתקן ולא להזיק (ועיין במחנה אפרים הל' נזקי ממון סימן ה', שמוכיח שכן הוא שיטת רש"י בביאור הסוגיא, וזהו א' מהראיות לומר דרש"י ס"ל כהרמב"ן כמו שהזכרנו לעיל).
ועכ"פ יוצא מדברי הרמב"ן אלו, דאע"פ שאדם חייב בנזקיו גם באונס גמור, מ"מ הר"ז רק באם חל עליו במעשיו גדר "מזיק", משא"כ כשאינו בגדר מזיק (במעשה זו) אין עליו שום חיוב (ועיין בקונ' שיעורים להגר"י גוסטמן ע"ה שיעור א' אות ו', שמבאר דברי רמב"ן אלו ע"פ היסוד שהאריך לבאר שם, שעיקר המחייב במזיקין הוא "שם מזיק" שלהם, וכל שאין עליהם שם זה, אין בהם שום חיוב. ובשיעור י"ד אות יו"ד מבאר דבזה גופא פליגי התוס' והרמב"ן כאן (באם אפשר להביא את הדין דטבח אומן כראי' או לא) - דהתוס' ס"ל שבאדם א"צ "שם מזיק", ולכן הביא הראי' מטבח אומן, משא"כ להרמב"ן דגם באדם בעינן שם מזיק, עיי"ש שהאריך כדרכו).
ולכאורה צ"ע, דבשלמא כשאדם מזיק בכוונה, או עכ"פ בפשיעה, מובן מדוע חל עליו שם מזיק במעשיו, אמנם כשמזיק בשוגג (או אפי' באונס לדעת הרמב"ן) מדוע חל עליו שם זה? ובס"א: כשמזיק בכוונה מובן מדוע ה"ה "מזיק"; וכשבא לתקן (כמו טבח אומן הנ"ל), מובן מדוע אינו נק' מזיק; אז במצב שאין לו כוונה לכאן או לכאן, מדוע מחשיבים אותו כמזיק?
ונראה לומר, ד(לשיטה זו עכ"פ) זו היתה כוונת המשנה בכתבה שגם אדם הוא "דרכו להזיק", והגמ' שקו"ט למצוא באיזה ציור הוה "דרכו" לכך, ואוקמוהו בישן. פירוש: בשעה שהאדם מזיק בכוונה לא צריכים לבאר מדוע הוה "מזיק" כנ"ל, אמנם בשעה שאינו מתכוין לכך, צריכים ביאור מדוע ה"ה בגדר מזיק? וע"ז קאמר הגמ' שהיות שדרכו להזיק בלי כוונה, והיינו כשישן, הרי זהו הסיבה והמקור שהוא נקרא "מזיק" על הזיקיו שנעשו בלא כוונה (וכאילו נאמר ש"ישן" הוה כמו "אב" למעשיו בלא כוונה, ולכן מכיוון שלגבי מעשיו כשישן נק' "מזיק" מחמת שאורחיה בכך, כבר קנה שם זה לענין כל הזיקיו שעושה בלי כוונה).
ומתורץ לפ"ז דברי המשנה אלו לשיטת הרמב"ן ג"כ, (ומתורץ לפי"ז ג"כ מה שהקשה עוד הגריד"ס (באותו קטע שהבאנו לעיל מדבריו), דלהרמב"ן ודעימיה, מדוע בכלל נכלל האדם במתניתין בהדי שאר המזיקין, והרי גדרו שונה לגמרי, שאינו מתחייב מחמת פשיעה בשמירתו, אלא מחמת עשייתו גרידא (אפי' באונס)? ולדברינו מתבאר בטוב שהמשנה כללו בתוך שאר המזיקין להשמיעינו שדין "מזיק" עליו, ושלכן אפשר להתחייב על עשיותיו).
Download PDF