כתבו התוס' בד"ה ואפילו מיתמי בא"ד וז"ל: מיהו יש להביא ראי' דאפילו לרב הונא דמפרש טעמא משום צררי לא גבי מיתומים קטנים אפילו תוך הזמן דפריך עליה דר' אסי בפרק שום היתומים (ערכין דף כב, א) ודחיק עלה לשנויי בבעל חוב שקיבל עליו לזו ולא לזו ולא משני הכא במאי עסקינן בשלא הגיע הזמן בחיי האב. ואין לומר דההיא סוגיא סברה כטעמא דרב פפא דהא במסקנא משני כשחייב מודה והאי שינויא ליתא אליבא דרב פפא, עכ"ל.

ובמהרש"א (ד"ה ואפי' מיתמי וכו' וא"ל דההיא סוגיא וכו') כתב: "ואע"ג דלית הלכתא כרב פפא מ"מ מצינן למימר כיון דמילתא דרב פפא הוזכר שם אזלא הסוגיא אליביה, אבל הא לא קשיא להו למימר דההיא סוגיא סברה כאביי ורבא דהכא דפרע אינש בגו זימניה וה"נ סברי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דהא כיון דלא הוזכר שם זאת הסברא לית לן למימר בסוגיא סתמא דתלמוד התם אזלא שלא אליבא דהלכתא ודו"ק".

ויש להקשות על דבריו - דהטעם שלא כתבו התוס' גם שאין הסוגיא אליבא דאביי ורבא (ומשא"כ רב פפא) הוא מכיוון שלא הוזכר שיטתם ושסתמא דתלמודא הוא אליבא דהלכתא - שהרי בהמשך אותו תוס' כתבו וז"ל: "וכן יש להוכיח מגופיה דמילתיה דרב אסי דקאמר אלא אם כן ריבית אוכלת בהן ור' יוחנן אינו מוסיף כי אם כתובת אשה משום מזוני משמע בעל חוב לא משתכח בשום ענין דנפרעין ומסתמא רב אסי ורב יוחנן אית להו חזקה דריש לקיש דהכי הלכתא כדפסיק בשמעתין. עכ"ל התוס' - וחזינן שמדגיש טובא שלא סברו ר' יוחנן ור' אסי כאביי ורבא אלא "אית להו חזקה דר"ל", אף שלא הוזכר שיטתם שם, - לכאורה היפך מדברי המהרש"א הנ"ל שפשוט ד"לית לן למימר בסוגיא סתמא דתלמוד התם אזלא שלא אליבא דהלכתא" - ואין צריך התוס' להדגיש זה?

והביאור בזה בפשטות נ"ל דקשה להמהרש"א רק הטעם שתוס' מסביר שהסוגיא לא קאי אליבא דרב פפא ואינו מפרש למה לא קאי לפי אביי ורבא, וע"ז הוא מסביר שאין ה"א לומר בהסוגיא דהתם אזל כמותם משום דזה לא כהלכתא וגם לא נזכר שם זאת הסברא, משא"כ כאן שתוס' מוכיח מגופיה דמימרא של ר' אסי ור' יוחנן ודאי שהתוס' צריך לומר שמסתמא הם סוברים כריש לקיש שבלאו הכי אין שום ראי'.

אבל עדיין צ"ל בדברי המהרש"א: שכאן הוא מסביר דלא קשיא להו למימר דההיא סוגיא סברה כאביי ורבא "דכיון דלא הוזכר שם זאת הסברא לית לן למימר סתמא דתלמוד התם אזלא שלא אליבא דהלכתא" עכ"ל.

ולכאורה הרי לפני"כ בא"ד כותב "ואין להביא ראי' מדלא קאמר הכא אע"ג דאמור רבנן אין נזקקים לנכסי יתומים קטנים אא"כ ריבית אוכלת בהן כו' דלא מיירי בקטנים אלא בגדולים דשמא משום רב פפא נקט מילתיה בגדולים". הרי מפורש שאפשר שהסוגיא אצלינו הולך אליבא דרב פפא אף דאינו כהלכתא (דף קע"ה) וגם לא נזכר סברת רב פפא אצלינו ומ"מ אומר התוס' דשמא הגמ' כאן היא לשיטת רב פפא היפך דברי המהרש"א. וצ"ע.