ב"ב דף קכו, ב: אמר ר' אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים כו', רב שיזבי אמר אף אינו נימול לשמונה וכו', רב שרביא אמר אף אין אמו טמאה לידה כו'. מיתבי המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה תיובתא דרב שרביא תיובתא. לימא תהוי תיובתא דרב שיזבי, תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא, אי הכי תשב לזכר ולנקבה ולנדה מיבעי לי', קשיא. עיי"ש.

ולענין הלכה פסק הרב אלפס דהלכה כרב שיזבי, ותמה ע"ז הרא"ש בסי' טז וז"ל: תימה לי אמאי אייתי הרב אלפס הך דרב שיזבי הא מותיב רב שרביא לרב שיזבי ממתני' וכו', עכ"ל.

ובפלפולא חריפתא אות ריש שם מבאר דשיטת הרי"ף הוא דאי מסיק הגמ' ב'קשיא' יכול לפסוק כמותו, ורק אי מסיק בתיובתא אין ההלכה כן. ומביא דהך חילוק בין קשיא ותיובתא כותב הרי"ף בעצמו (במס' גיטין דף לז, א מדפי הרי"ף) גבי "ע"מ שתשמשי את אבא", ומיהו גם שם כתב הרא"ש (סימן יו"ד) דכיון דקושיא חזקה היא ומתניתין לא דייקא כוותי' לית לן לפסוק כמותו.

וממשיך הפלפולא חריפתא דאיכא למתמה על הרא"ש שדוחה דברי רב שיזבי משום דקאי ב'קשיא', ובפרק חזקת הבתים (בדף נב, א גבי "א' מן האחין שהי' נושא ונותן בתוך הבית והי' אונות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אמא דרב אמר עליו להביא ראי', ושמואל אמר על האחין להביא ראי'. ואמר שמואל דמודי לי אבא שאם מת על האחין להביא ראי'. ומתקיף לה רב פפא כלום טענינן ליתומין מידי דלא טען להו אבוהון והא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בלא ראי' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר דאין אדם נאמן עליו ולא טענינן ליתמי", עיי"ש) פסק הרא"ש (סי' נח) כשמואל, ואע"פ שנשאר הגמ' ב'קשיא' עליו.

ובנודע ביהודה מהדו"ת שאלה קסג מביא תי' לקושיא זו. עיין שם.

אמנם לענ"ד אינו מובן יסוד קושייתם, דהא הרא"ש בגיטין שם האריך בלשונו וכתב ד"כיון דקושיא חזקה היא ומתני' לא דייקא כוותי' לית לן לפסוק כמותו", וגם כאן בב"ב (קכז, א) אותיב רב שרביא לרב שיזבי ממתניתין, ומזה לכאו' משמע דשיטת הרא"ש הוא דדוקא אי מתותב הגמ' ממשנה לא שנא אי מסיק הגמ' בקשיא או בתיובתא אין ההלכה כן, אמנם אי מתותב הגמ' מאמורא אי מסיק הגמ' בקשיא, שפיר יכול לפסוק כמותו.

וזו ע"ד שיטת התוס' במו"ק (דף ב ע"ב ד"ה חייב שתים בסופו) דכתב דאי מתותב הגמ' מאמורא לא גרסינן 'קשיא', דכיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כ"כ. ופליגי עלי' אמנם הרא"ש, דסובר דקשה לשנות הגי' בכ"מ שמסיק הגמ' קשיא אחרי שמתותב מאמורא כמו במו"ק שם וגם בב"ב דף נב, א, אמנם ס"ל דאינו דומה כשמתותב הגמ' מאמורא ומסיק בקשיא דיכול לפסוק כמותו, לכשמתותב ממשנה ומסיק בקשיא דאין יכול לפסוק כמותו. (ואמנם גם הרא"ש ס"ל דיש חילוק בין קשיא ותיובתא אף כשמסיק ממשנה, ולכן בגיטין שם דמסיק 'קשיא' כתב דלכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא ועיין בקרבן נתנאל סי' עיין שם).

וא"כ אין קשיא ממה שבדף קכז, א כשמתותב ממשנה לא פסק הרא"ש כרב שיזבי, ובדף נב, א דמתותב מאמורא שפיר פסק הרא"ש כשמואל, אף דמסיק ב'קשיא'.