רב דק"ק "כנסת ישראל" - אילפארד, אנגלי'
א. ברמב"ם ריש הל' תפלה ס"ל דמצות תפלה פ"א בכל יום היא מה"ת. וכ"מ בשו"ע או"ח סק"ו ס"ב, ע"ש במג"א סק"ב. ונפק"מ טובא להלכה למעשה כמבואר בפרמ"ג בפתיחה כוללת להל' תפלה, כגון בספק התפלל אפילו פ"א כל המעת לעת, שלדעת הרמב"ם והשו"ע חוזר ומתפלל (אפילו כשאינו יכול להתפלל בתורת נדבה, ע"ש בנו"כ השו"ע), דספיקא דאורייתא לחומרא, ע"ש.
והנה בפרמ"ג שם נקט כמ"פ דחיוב תפלה מדאורייתא הוא פעם אחת במעל"ע מערב עד ערב, ואם התפלל מעריב כבר יצא יד"ח מצות תפלה דאורייתא ביום זה, ע"ש.
וכ"ה מסברא, דהא היום הולך אחר הלילה, ובכל המצוות שמצותן בכל יום או בימים מיוחדים בשנה אפשר לקיימם בלילה (לבד מהיכא דאיכא לימוד או טעם מיוחד למעט לילה וכמו במצות ברכת כהנים, שופר ולולב)*
אבל בספהמ"צ להרמב"ם שורש ט' מבאר דהאיסור אכילה לפני התפלה - דילפינן בברכות יו"ד ע"ב מקרא ד"לא תאכלו על הדם" - הוה איסור דאורייתא, והא דלא נמנה במנין המצות הוא משום דהוה לאו שבכללות, ע"ש (וע' ג"כ בפיהמ"ש מהדורת הר"י קאפח עמ"ס מכות פ"ג מ"א הערה 50 מ"ש בשם הרמב"ם בכת"י).
וכ"מ בס' החינוך מצוה רמח וכמ"ש המנ"ח שם אות ה', וכ"מ בעוד ראשונים.
וע' בספר פקודת הלויים להרא"ה על הרי"ף דמס' ברכות שם, שמפורש בדבריו דגם תפלה וגם איסור האכילה לפני' שניהם מדאורייתא, ע"ש.
והנה, אם נימא דיומו של תפלה מתחיל מבערב, הי' צ"ל אסור לאכול כלום קודם תפלת ערבית, דאז מוטל עליו חיוב דאורייתא להתפלל, וכל עוד שלא התפלל איכא איסורא דלא תאכלו על הדם, ואחרי שהתפלל תפלת ערבית תו לא משכחת לה איסור אכילה מדאורייתא קודם תפלת שחרית, דהא שוב אינו מחוייב להתפלל ביום זה מדאורייתא, וע"כ דזמן תפלה מדאורייתא מתחיל בבוקר [ואם התפלל מעריב לא יצא יד"ח בשביל יום המחרת], ודלא כמ"ש הפרמ"ג.
והנה, הפרמ"ג נקט בכ"מ בספריו (ע' ראש יוסף עמ"ס ברכות שם ופרמ"ג או"ח סקס"ג בא"א סקי"ז) דאפילו למ"ד תפלה דאורייתא, איסור האכילה לפני' אינו אלא מדרבנן, ע"ש, ולשיטתו אין שום ראי' מאיסור אכו"ש לפני התפלה דיומו של תפלה מתחיל בבוקר, אבל לפמ"ש הרמב"ם (ועוד ראשונים) דאיסור אכו"ש הוא מדאורייתא, לכאורה מוכח שפיר דזמן המצוה בכל יום מתחיל בבוקר ודלא כמ"ש הפרמ"ג**.
ובדוחק גדול אולי אפ"ל דלפני מעריב אין איסור אכו"ש מפני שכבר אכל ונתמלא כריסו מבעו"י, ולכן אין איסור אלא בבוקר, דלענין אכילה מתחיל היום מן הבוקר דאז הוא דשייך טעמא ד"אותי השלכת אחר גווך".
ועפ"ז נצטרך לומר דלא משכח"ל איסור אכילה לפני התפלה מן התורה אלא במי שלא התפלל ערבית, דהא אם התפלל ערבית הלא אינו מחוייב להתפלל עוד ביום זה מדאורייתא ותו לא משכח"ל איסור אכו"ש לפני התפלה, [אלא א"כ נאמר דשייך איסור אכילה דאורייתא לפני מצות תפלה דרבנן, וכסברת מקצת אחרונים בזה], ודוחק הוא.
ב. ואולי י"ל עוד סמוכין לדבר דיומו של מצות תפלה מתחיל בבוקר, דהא בכל המצות קיי"ל (פסחים ד, ע"א. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ח) דזריזין מקדימין, וא"כ מסתבר שבקביעת מנין וזמני התפלות דרבנן, יתקנו חז"ל חיוב תפלה שיתקיים ע"י מצות תפלה דאורייתא ובזמן דזריזין, והרי קיי"ל דתפלת ערבית רשות (וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ו), ולכן רוב הנשים אינן מתפללות ערבית וכמ"ש אדה"ז בסק"ו ס"ב, ולפי שיטת הפרמ"ג יצא דתפלת חובה הראשונה אינה אלא לאחרי שכבר עבר כחצי המעל"ע מזמן התחלת החיוב מה"ת, (ע' בקונטרס המועדים להרמ"ש שי' שפירא בענין זריזין מקדימין (עמוד עג) שר"ל דעד חצי הזמן נק' תחלת הזמן ואיכא בזה קיום זריזין, ע"ש), משא"כ אם נימא שמן התורה מתחיל חיוב תפלה דכל יום בבוקר וכו', א"ש. [ויעויין בלשון המג"א סק"ו שם (ועד"ז בשו"ע אדה"ז שם), שכ' וז"ל: ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה, עכ"ל. ולהנ"ל י"ל דמ"ש המג"א "מיד בבוקר" אינו רק משום שדיבר בהווה, אלא להדגיש דעי"ז מקיימות המצוה מדאורייתא עצהיו"ט, וד"ל].
וכ"מ קצת ממ"ש בס' החינוך סוף מצוה תלג (לדעת הרמב"ם) דמ"ע להתפלל בכל יום "עבר ע"ז ועמד יום ולילה בלא תפלה כלל בטל עשה זו". ועי' גם לשון אדה"ז בסק"ו שם.
ג. ובטעמא דמילתא דשאני מצות תפלה ממצות אחרות שזמנה מתחיל בבוקר, י"ל בדא"פ, דהנה הקשה בכס"מ ריש הל' תפלה, אמאי הביא הרמב"ם הכתוב (משפטים כג, כה) ועבדתם את ה"א, הרי בלאה"כ צריך להביא הכתוב (עקב יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם, שרק ממנו למדים דקאי על תפלה [דאיזו היא עבודה שבלב, זו תפלה], וא"כ הו"ל להביא רק פסוק זה. ונ"ל עפמ"ש בקרי"ס להמבי"ט שם (והו"ד בלח"מ שם) דמהכתוב ועבדתם את ה"א למדים שמצות עשה להתפלל בכל יום כי "סמיך אסיפי' דקרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה בכל יום". ובלח"מ מוסיף: "למה שאתה שואל צרכיך בה". (ונראה דאי"ז סתם גזה"כ, אלא דכיון דבקשת צרכיו הוא מגוף מצות התפלה וכמ"ש הרמב"ם שם, לכן כשיש צורך חדש יש חיוב חדש להתפלל, רק דמהכתוב ילפינן ד"שיעור" המצוה נמדד לפי הצורך בלחם ומים, וזה מתחדש בכ"י וכמ"ש בקרי"ס).
ועפ"ז א"ש מה שהביא הרמב"ם גם להך קרא דפ' משפטים, משום דמיני' הוא דילפינן דחיוב תפלה הוא בכל יום.
ועפ"ז י"ל דכיון דצורך כל יום ללחם ומים מתחיל בבוקר [וכדאשכחן בהל' תענית דאף דתענית שעות בחציו השני של היום נחשב לתענית, זה אינו אלא במי שהי' טרוד ולא אכל בבוקר ואח"כ נמלך להתענות, אבל אם אכל בבוקר "עינוי שעות אחר אכילה אינו עינוי" (ל' הרשב"א הובא במ"מ הל' תענית פ"א סהי"ג), ומ"מ, אם אכל כל הלילה עד שעלה עה"ש נחשב לו לעינוי מה שמתענה ביום, ע' טושו"ע סתקס"ב],
הה"נ "למה שאתה שואל צרכיך בה" דהמצוה מתחדשת בכל בוקר כיון דאז הוא דאיכא צורך חדש.
ויעויין בקרי"ס שם שכ' וז"ל: והא דמשמע בפרק ג' פרקים (תענית דף כו) דתפלת מנחה מדאורייתא אפשר, דהיינו, כשלא התפלל תפלת שחרית, עכ"ל. ומדלא קאמר דמיירי כשלא התפלל כל המעל"ע, משמע קצת דבזה שהתפלל תפלת ערבית לא נפקע ממנו חיוב תפלה מדאורייתא, ולפמ"ש, לשיטתי' אזיל, וד"ל].
ד. אלא דעדיין צ"ב מסוגיית הגמ' ר"פ תפלת השחר (כו, א) דמבואר שם דיומו של תפלה הוא כברייתו של עולם, מערב עד ערב. וע"ש דלהכי סד"א שא"א להשלים תפלת המנחה בתפלת ערבית שלאחרי' כיון שכבר עבר יומו, וגם לפי המסקנא דל"א עבר יומו בטל קרבנו ה"ז רק לפי שצלותא רחמי היא וכל אימת דבעי מצלי ואזיל, ע"ש. וכ"מ בברייתא דפ' אין עומדין (דף ל"א ע"א): "כבר מפורש ע"י דוד דכתיב ערב ובוקר וצהריים". הרי שסדר התפלות הוא ערב ובקר וצהריים.
אמנם כד דייקת שפיר לק"מ, דהנה בזה שתיקנו חז"ל להתפלל ג"פ בכ"י יש לבאר בב' אופנים: (א) בתקנת חז"ל היתה הוספה למצות תפלה מה"ת, דמדאורייתא סגי בתפלה פ"א והם הוסיפו במצוה זו ואמרו שצריך להתפלל ג"פ, היינו, דמדרבנן כך הוא האופן לקיום מ"ע דתפלה.
(ב) דתקנת חז"ל הוה דין בפ"ע וחיוב חדש לגמרי דמלבד מה שמצוה מה"ת להתפלל פ"א בכל יום איכא מצוה וחיוב חדש מדרבנן להתפלל ג' תפלות בכ"י, והיינו דאי"ז אותה מצוה של תפלה מדאורייתא שהוסיפו והרחיבו בה אלא מצוה אחרת לגמרי (אף דפשוט הוא שע"י שמתפלל א' מתפלות אלו מקיים ג"כ המצוה דאורייתא שמחוייב בה), ובמצוה זו הוא דמיירי בסוגיא דפ' אין עומדין שלמדו למנין וזמני התפלות מקראי.
[ואם נימא כאופן הב' יש ליישב קושיית השאג"א סי"ד שהקשה לשיטת הרמב"ם דמצות תפלה מדאורייתא, מ"ש תפלה מק"ש, שבספק קרא ק"ש חוזר וקורא אף היכא שכבר יצא יד"ח ק"ש דאורייתא, כיון דעיקרה מדאורייתא, משא"כ בתפלה שאינו חוזר ומתפלל אם לא בתורת נדבה (ע' רמב"ם הל' ק"ש פ"ב הי"ג ובכס"מ שם, והל' תפלה פ"ו ה"ו, ואכמ"ל).
ולהנ"ל מבואר, דבק"ש תקנת חז"ל היתה איך לקיים מדבריהם המצוה שמחוייב בה מה"ת, ולכן גם בספק יצא יד"ח ק"ש דרבנן קיי"ל להחמיר כיון דעיקר מצוה זו הוה מה"ת, משא"כ בתפלה דהחיוב מדרבנן הוה מצוה אחרת וכמש"נ].
ונראה להוכיח כאופן הב' ממה שתיקנו חז"ל תשלומין לתפלת ערבית בשחרית ולתפלת מנחה בערבית, דממנ"פ קשה, אם זמן מצות תפלה מדאורייתא נמשך מערב עד ערב היאך אפשר להשלים מנחה בערבית, ואם הזמן מתחיל בבוקר היאך אפשר להשלים של ערבית בשחר, דאם נימא דדין ג' תפלות מדרבנן אינו אלא תקנה באופן קיום מצות תפלה מדאורייתא ומצוה אחרת אין בזה, איך יתכן תשלומין אם כבר עבר זמן המצוה מדאורייתא, דהא למצות תפלה דאורייתא נראה פשוט דאין תשלומין, וכל תקנת תשלומין לא נאמרה אלא לחיוב ג' תפלות מדרבנן, להשלים מנין התפלות שחיסר, וא"כ פשוט דאין תשלומין לתפלה שלא התפלל אותה בזמנה אלא כל זמן שלא עבר זמן התפלה מדאורייתא, שבמצוה זו הוא שתקנו ג' תפלות.
וע"כ דבתקנת חז"ל נתחדש דין וחיוב בפ"ע להתפלל ג' תפלות בכל יום, ואין קיים המצוה מדרבנן תלוי במצות תפלה דאורייתא, ולכן אף שכבר עבר זמן תפלה מדאוריתא יכול להשלים המצוה דרבנן, דלאו הא בהא תליא, וכנ"ל.
והשתא דאתינן להכי, לק"מ ממשמעות הסוגיא דר"פ תפלת השחר ופ' אין עומדין בסדר של ג' תפלות שמדרבנן הוא ערב ובוקר וצהריים, על מה שכתבנו לצדד (בדעת הרמב"ם עכ"פ), דזמן מצות תפלה מדאורייתא מתחיל בבוקר, דמצות תפלה דאורייתא לחוד ומצות תפלה דרבנן לחוד, וכמשנ"ת.
*) ראה בזה לקו"ש חל"ה פ' ויצא ב'. המערכת.
**) ראה בזה אגרות קודש חי"ד ע' עג וע' קכה ובהערות וביאורים גליון תשפ"ח ע' 33. המערכת.
Download PDF