בד"ה אתה אחד כו' תשכ"ט (סה"מ מלוקט ד ע' סט ואילך), מבאר כ"ק אדמו"ר (עמוד ע) אשר "זה שכתוב הוי' אחד הוא דוקא בהאור ששייך לעולמות, אבל אוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות, אין שייך לקרותו אחד רק יחיד, כי לגבי אור זה אין שום מציאות והוא לבדו הוא".

ושם בהערה 12: "ראה גם המשך תרס"ו ע' תלב, דזה שהעולם הוא מציאות (ולא אחיזת עינים) הוא רק לגבי ההארה השייכת לעולמות, אבל לגבי עצמות אוא"ס 'אין שום מציאות כלל'".

אולם לקמן בהמאמר (ע' עג) מבאר רבינו: "ועיקר המעלה היא שגם בהעולמות שנתהוו ע"י הצמצום מאיר הגילוי דאוא"ס שלמעלה מהצמצום, והגילוי הוא לא באופן שהם מתבטלים ממציאותם אלא שהגם שהם במציאותם הם בטלים בתכלית בדוגמת הביטול דיחיד".

ושם בהערה 34: "ראה המשך תער"ב ח"ב פשצ"ב שלגבי אוא"ס אין הצמצום מעלים ומאיר בגילוי גם לאחרי הצמצום, ומצד גילוי זה, העולמות שנתהוו ע"י הצמצום הם בטלים בתכלית. 'ולא שהם כאילו לא נתהוו רק שגם כמו שנתהוו כו' הם בטלים בתכלית'. עיי"ש בארוכה".

והנה, מפשטות המאמר (מבלי ההערות) לכאורה משמע אשר רבינו מבאר הג' מדריגות ד"אחד" ("ממלא"), "יחיד" ("סובב"), ו"עצמות" (המחבר אחד ויחיד - עיי"ש ע' עד), ואשר מצד "אחד" העולם הוא מציאות (ולא "אחיזת עינים"), ומצד "יחיד" אין העולם מציאות (והוא רק "אחיזת עינים"), ואשר מצד "עצמות" העולם הוא כן מציאות (ולא "אחיזת עינים"), שהרי "יש האמיתי הוא יש הנברא", "הוא לבדו ביכלתו...", וכו'.

אבל כשמעיינים בהמאמרים דאדנ"ע שמביא בהערות 12 ו34 לכאורה משמע שמדבר באותו המדריגה דאור, ומ"מ בתרס"ו אומר אשר "אין שום מציאות כלל", ובתער"ב אומר "ולא שהם כאילו לא נתהוו רק שגם כמו שנתהוו כו' הם בטלים בתכלית":

שהרי זלה"ק (שם) בתרס"ו: "וכמ"ש במ"א דהעולם אינו שקר גמור וכל מה שנברא הוא מציאות ... (והיינו כמשנ"ת במ"א שלגבי האין המהווה את היש שהיא בחי' הארה מצומצמת לבד הנה הנברא הוא בבחי' מציאות יש כו', והגם דלגבי העצמות אין שום מציאות כלל כי לגבי' אין הצמצום מסתיר כלל ומאיר לאחר הצמצום כמו קודם הצמצום כו', ומאחר שמאיר גילוי האוא"ס א"א להיות מציאות...)".

וזה לשה"ק (שם) בתער"ב: "וכמו"כ יובן דהתהוות מציאות היש הוא דוקא ע"י הצמצום ... וג"ז מובן שלגבי אוא"ס אין שום דבר מעלים ומסתיר ומאיר האור בגילוי לאחר הצמצום כמו קודם הצמצום כו' ... ועומק הענין בזה דכאשר מאיר גילוי האור לאחר שצמצם א"ע הנה הדבר שנתהווה עי"ז אינו מתבטל לגמרי, שהרי בהצמצום שצמצם ע"ע נתחדש איזה דבר, והדבר הזה שנתחדש אינו מתבטל לגמרי כאשר מאיר האור והגילוי להיות כאלו לא נתחדש דבר רק שהדבר גופא אינו בבחי' מציאות כו'".

ואבקש מקוראי הגליון להבהיר הענין.