בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר ה'תשכ"ט (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד) מביא כמה פירושים על הדיוק הידוע במ"ש "לאמר" בפסוק זה, שהוא מיותר לכאו' - שהרי כל ישראל שמעו את הדברים מהקב"ה עצמו, ומהו פירוש תיבת "לאמר" שהוא לאמר לאחרים. ובתחלה מביא את הפירוש המובא בכ"מ בחסידות, שבמ"ת ניתן הכח לכאו"א מישראל שבכל הדורות שלימוד התורה שלו יהי' באופן ד"תען לשוני אמרתך" וכו', ע"ש בפרטיות.

ולאח"ז מביא עוד פי' בוידבר גו' לאמר, "שוידבר אלקים את כל הדברים האלה, עשרת הדברים שהם כללות כל התורה הוא לאמר שעשרת הדברות (תורה שלמעלה מעולם) יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם", ובהערה 16 מציין כמקור לפירוש זה "ראה לקו"ת חוקת נז, סע"ג ואילך". ומוסיף "וראה גם (ההדגשה אינה במקור) לקו"ת שה"ש כה, ג ובכ"מ".

והנה כשמסתכלים בלקו"ת חוקת שם, לכאו' נראה שלא רק שלא נמצא שם פי' זה ב"וידבר גו' לאמר" כפי שהובא במאמר ש"עשרת הדברות (תורה שלמעלה מעולם) יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם", אלא להיפך, וז"ל שם (בסע"ג) "וכמו שפירש הרב המגיד נ"ע במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דהיינו שהקב"ה חיבר וקשר את עשרת הדיברות אל בחי' לאמר, היינו עשרה מאמרות שנאמרו בשימ"ב ... עשרה מאמרות הם בחכמה דאצי' וכו' ועשרת הדברות הוא בבינה ... ולכן נאמר בעשרת הדברות וידבר אלקים כו' לאמר, שחיבר את עשרת הדברות שמבחי' בינה לאמר לבחי' ע"מ דחכמה", הרי שפירש להיפך - שעשרת הדברות צריכים לקבל מהעשרה מאמרות שלמע' מהם, ולא שהם יומשכו בהעשרה מאמרות שלמטה מהם.

ואמנם בהמ"מ השני שצוין במאמר דתשכ"ט (לקו"ת שה"ש פה, ג), אכן מבואר כפי שנת' במאמר כאן וז"ל שם "וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, פירוש כל הדברים האלה היינו כללות כל התורה כולה שכלולה בעשרת הדברות כו', לאמר פי' כדי שיהי' על ידי זה קיום וחיות לעשרה מאמרות". - שעשרת הדברות צריכים לפעול קיום וחיות בהעשרה מאמרות, ומזה מובן שהעשרה מאמרות הם למטה מעשה"ד וצריכים לקבל את חיותם מעשרת הדברות.

אך לפי"ז הול"ל לציין במאמר בתשכ"ט רק למאמר שבלקו"ת שה"ש ולא למאמר שבלקו"ת חוקת שבו מבואר להיפך, וגם אם תימצי לומר שמאיזה סיבה שתהי' רצה לציין גם למאמר שבחוקת - הרי שבכגון דא הלשון צ"ל "וראה גם בלקו"ת חוקת שפי' באו"א" וכיו"ב, אבל לא לציין כהמ"מ העיקרי קטע שבו מבואר להיפך מהמבואר כאן, ורק בתור "וראה גם" הוא מציין לקטע שבלקו"ת שה"ש שבו נת' כפי שנת' כאן?!

ואוי"ל הביאור בזה, ובהקדים שמצינו במק"א שבשם הרב המגיד נ"ע גופא, הובא הפי' הנ"ל באופן הפכי ממה שהובא בלקו"ת (חוקת, שם) בשם הה"מ נ"ע, והוא בלקוטי שיחות ח"א (עמ' 148) שמביא את הדיוק הנ"ל מהו הפי' ב"לאמר" שבעשה"ד? ומבאר שם "ענטפערט אויף דעם דער מעזריטשער מגיד נשמתו עדן אז דער ענין פון מתן תורה איז ממשיך זיין די עשרת הדברות פון תורה אין די עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ... און דערפאר שטייט וידבר גו' לאמר, ממשיך זיין דעם וידבר - די עשרת הדברות אין לאמר - די עשרה מאמרות", ומבואר מזה שהה"מ עצמו ג"כ פירש שעשה"ד הם למעלה מהעשרה מאמרות, ואילו בלקו"ת שם מפורש בשם הה"מ להיפך (ובלקו"ש שם אינו מציין שום מ"מ לפי' הנ"ל בשם הה"מ).

ולכן נ"ל (בדא"פ) שהה"מ עצמו רק אמר את עצם הפי' שוידבר רומז לעשה"ד ולאמר רומז לעשרה מאמרות, ושפירוש הכתוב הוא "שהקב"ה חיבר וקשר את עשרת הדברות אל בחי' לאמר היינו עשרה מאמרות שנאמרו בשימ"ב" (וכהלשון בלקו"ת חוקת שם בשם הה"מ), ולא פירש מי למעלה ממי, והרי עצם התיבות "חיבר וקשר" יכולים להתפרש גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה.

והיות שבפשטות העשרה מאמרות הם למטה במדריגה מעשה"ד, כיון שהתורה היא למע' מהעולם, לכן בד"כ נתפרשו דברי הה"מ כפי שהובאו בלקו"ש ח"א הנ"ל שצריך להמשיך את עשה"ד בהע"מ מלמעלה למטה. אך לאידך יש גם מעלה בהעש"מ (כפי שהם בשרשם) על עשה"ד, וכפי שמבאר בלקו"ת (חוקת, שם) שהע"מ הם בחכמה דאצי' ועשה"ד הם בבינה, ומצד זה ישנו גם חיבור וקישור בין עשרת הדברות להעשרה מאמרות מלמטה למעלה, וגם זה יכול להתפרש בדברי הה"מ שדיבר רק על עצם זה "שהקב"ה חיבר וקישר את עשה"ד אל בחי' לאמר היינו עשרה מאמרות".

[וראה עד"ז בד"ה אשר ברא ששון ושמחה כו' תשל"ט (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד עמ' עט ואילך), שבס"ב מביא דאיתא דזהר עה"פ "עשרה עשרה הכף בשקל הקודש" שעשרה מאמרות שבהם נברא העולם הם מכוונים כנגד עשרת הדברות, ולכן מבואר בכ"מ ש"ע"י עסק התורה (עשה"ד) פועלים בהעשרה מאמרות שגם הם יהיו בשקל הקודש", וממשיך שם שהא דעשה"ד והעש"מ שקולים זה כנגד זה "הכוונה בזה היא גם שכל אחד פועל בהשני, דכמו שעשרת הדברות פועלים כנ"ל דהעשרה מאמרות וכמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא ... עד"ז הוא לאידך, שעבודת האדם בעניני העולם שנברא בהע"מ מילין דהדיוטא פועל בעשרת הדברות [שלכן יש פירוש במאמר הזהר עה"פ עשרה עשרה גו' שעשרה מאמרות הם גבוהים מעשה"ד], וי"ל שהוא ע"פ המבואר באגה"ק שבירור הלכה בתורה הוא ע"י נשמה בגוף דוקא וכו'", ע"ש. ומבואר מזה דבזהר רק נאמר שהם מכוונים זה כנגד זה, וזה נותן מקום לשני הפירושים. ועד"ז י"ל בענייננו, דהה"מ לא פירש בפרטיות* וזה נותן מקום לפרש בב' האופנים דלעיל].

אך מה שבמאמר בתשכ"ט מציין למאמר שבלקו"ת חוקת בתור מ"מ (העיקרי) לפירוש שהובא במאמר, אף שבלקו"ת מבואר באופן אחר, הנה י"ל נוסף על מה שרצה לציין למקום שבו נזכר בעל הפירוש, שהוא הה"מ נ"ע (אף ששם בהמשך הדברים נתפרשו דברי הה"מ באופן אחר, וכנ"ל), הרי בזה גם מרמז שאין זה שני פירושים שונים (בענין החיבור וקישור שבין הע"מ לעשה"ד) - אלא הם בעצם משלימים זא"ז, וזה מתאים למה שנת' שם בהמשך המאמר דתשכ"ט.

- דבסעיף ו ואילך מבאר דבמ"ת ג' ענינים, הקב"ה נותן התורה, וישראל מקבלי התורה, והתורה עצמה, והחידוש בהתורה שניתנה במ"ת לגבי התורה שלמדו האבות לפני מ"ת - הוא הן בנוגע לנותן התורה והן בנוגע למקבלי התורה והן בנוגע להתורה עצמה.

ומבאר שהחידוש בנוגע לתורה עצמה הוא "שהתורה שניתנה במ"ת היא באופן של ציווי וגזירה שפועל על האדם והעולם להיות כהוראת התורה" (וע"ש איך שחידוש זה הוא לא רק בפעולת התורה על האדם והעולם אלא הוא נוגע להתורה עצמה).

ובס"ח מבאר דהחידוש העיקרי הוא שבמ"ת נעשה המשכת העצמות בתורה, ועי"ז נעשה החידוש גם בהתורה ובישראל "דהתורה מצ"ע כיון שהיא באין ערוך לגמרי להעולם, אין שינוי בהדברים שבעולם ע"י דיני התורה והכח שבהתורה והמצוות שניתנו במ"ת לפעול שינוי בהעולם הוא כי במ"ת נמשך העצמות דתורה ומצוותי', ועי"ז יש בהם הכח לפעול גם בהדברים שבעולם שאינם בערך והתומ"צ כי העצמות הוא בכל מקום".

ועפ"ז י"ל דזהו הקשר בין שני הפי' הנ"ל בענין החיבור וקישור שבין עשה"ד לע"מ, דזה שעשה"ד - תורה - יומשכו בהעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, - ויוכלו לפעול בעולם שיהיה כהוראת התורה (ועד שזה נעשה גדר הבריאה שמוכרחת להיות כהוראת וגזירת התורה, "וזה שיש לאדם בחירה חפשית הוא שביכלתו לבחור להיות היפך טבע הבריאה" - הע' 45 שם) - הוא לא מצד דרגת עשה"ד כפי שהוא מצ"ע בבחי' בינה דאצי' (וכנ"ל מלקו"ת חוקת), אלא דוקא כאשר עשה"ד מתקשרים ומתחברים לבחי' "לאמר" שהם הע"מ כפי שהם בשרשם בחי' חכמה דאצי', אזי ניתן להם הכח לרדת ולפעול בעשרה מאמרות כפי שהם בבחי' "מילי דהדיוטא" ושייכים לעולם.

[ובזה עלו שני' הפי' בקנה אחד: דה"וידבר" משפיע ב"לאמר" ע"י שהוא מתחבר עם ה"לאמר" בשרשו, וזה גם מתאים מאד עם מה שמבואר במאמר דתשכ"ט בס"ד דנוסף ע"ז שיש בכל נפש מישראל בחי' שם הוי', יש גם ציור של שם הוי' בגוף ע"ש, ומבאר שם איך שהפעולה שנעשית באיזה דבר ע"י כח עליון יותר היא רק שיומשך למטה יותר וכיו"ב, אבל לא שינוי בהדבר עצמו ובכדי ששם הוי' יצטייר כביכול בציור דגוף גשמי הוא ע"י שמגלים את הפנימיות והעצמיות דשם הוי' עצמו ע"ש היטב. ועד"ז י"ל בעניננו - דבכדי שעשה"ד יפעלו שינוי בהעולם עצמו שמצד גדר הבריאה היא תהי' מוכרחת להיות כהוראת התורה (וכנ"ל מהע' 45 שם), הוא דוקא ע"י שעשה"ד מתחברים ומתקשרים עם השרש דהע"מ עצמם (חכמה דאצי'), ועי"ז יכולים עשה"ד לירד ולפעול בהע"מ כמו שהם למטה ודו"ק].

והנה, כהנ"ל מבאר את המאמר דתשכ"ט שבו נתבאר איך שהפי' ב"וידבר גו' לאמר" הוא שעשרת הדברות יומשכו בהע"מ, אך בלקו"ת חוקת (שם) שמפרש בדברי הה"מ נ"ע שעשה"ד מקבלים מבחי' הע"מ, זה בא בהמשך למה שמבאר שם עה"פ "זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' לאמר" דקאי על שם הוי' דעתיק לאמר הוא בחי' חכמה שנקרא אמרה, וכמ"ש בזהר פ' בראשית ע"פ "ויאמר אלקים" - "הוה אמר אבא באמירה כו', והוא למעלה מבחי' הדבור שהוא מבחי' בינה, וכמו שפי' הה"מ נ"ע במ"ש גבי עשה"ד" וכו' (הועתק לעיל), ובהמשך שם מבאר עוד (עם ראיות ודוגמאות מכ"מ) ש"ההפרש בין דבור לאמירה הוא כי אמירה הוא בלב, ודבור הוא בפה שהוא בחי' ההתגלות לזולתו".

ולכאו' צ"ב לפי הפי' שעשרת הדברות הם למעלה מהעשרה מאמרות (שזהו הפי' הרגיל, וכנ"ל) איך זה מתיישב עם זה שדיבור הוא כבר "התגלות לזולתו" ואמירה היא בלב, שזה לכאו' מורה על דרגה יותר עליונה?

וי"ל הביאור בזה ע"פ מה שנת' בלקו"ת שלח לט, ב (נסמן בהערה 17 במאמר דתשכ"ט, לענין אחר) עה"פ "ועתה יגדל נא וגו' כאשר דברת לאמר", ש"דבור הוא בקול רם והכרזה והוא מעלמא דאתגליא, ואמירה הוא בלב ובמחשבה ומבחי' גילוי שבדיבור מדרגות עליונים נעשה בחי' העלם במדרגות התחתונים כמשל דיבור הרב שנעשה מחשבה אצל התלמיד, ובחי' העלם זה הוא השרש של גילוי התהוות מדרגות התחתונים" ע"ש.

ועד"ז י"ל בענין עשרת הדברות והעשרה מאמרות, שלפי הפי' שבמאמר בתשכ"ט שהאמירה היא למטה מהדבור שזהו "כמשל דיבור הרב שנעשה מחשבה אצל התלמיד", משא"כ לפי הפי' שבלקו"ת חוקת הנ"ל שהאמירה היא למעלה מהדבור, ובאמת גם בזה י"ל איך ששני הפירושים עולים בקנה אחד ומשלימים זא"ז, ודו"ק.