נחלת הר חב"ד, אה"ק
בתהלים 'יהל אור' לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע עה"פ (קל, ד) "כי עמך הסליחה למען תורא" הקשה: "לכאו' אינו מובן דנותן טעם לשיסלח כדי שיראו ממנו, והרי הסברא נותנת להיפך, שאם יתנהג הכל במדת הרחמים להרבות לסלוח לא יתייראו כל כך מלחטוא? דהגם שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מ"מ נהי שלא יאמר אחטא ואשוב, עכ"פ לא יהי' היראה גדולה כל כך על החטא"? וכו', עכ"ל ע"ש. - וכ"ה בספר המאמרים תש"ט ד"ה כי עמך הסליחה וכו', ע"ש.
והנראה בזה לבאר עפמ"ש אאזמו"ר הי"ד [בעל 'משנה שכיר'] בספר 'כור השואה' חלק א' [ירושלים, תשנ"ה] פ"ז (ע' 127 ואילך) לבאר: "במדרש תנחומא מובא ברש"י: "אתם נצבים" [דברים כט, ט] כיון ששמעו ישראל הני קללות נתכרכמו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו, אמר להם משה: הן הן המקיימים אתכם. ונראה לי לבאר דבריו, מפני מה התייראו ישראל, ומהי תשובת משה והנחמה שניחמם.
הנה הר"ן בדרשותיו (דרוש י') ביאר ההבדל בין אב המכה את בנו לאדון שמכה את עבדו.. ויש בזה שני חילוקים, כי אב המכה את בנו, שם לנגד עיניו שני דברים: א. שלא יכה אותו כפי חטאו הגדול (לשון הר"ן: "לא יכנו בשבט כדי רשעותו, ולעולם יהי' העונש פחות מהדבר אשר זדה עליו"), ב. בעת שירגיש אצלו איזה הטבה, יפסיק בהכאותיו ולא יכנו עוד, משא"כ גבי עבד שהוכה ע"י אדונו, האדון יכה אותו כפי החטא שחטא נגדו, וגם לא יפסיק להכותו עד שיקבל עונשו הראוי לו.
ההבדל בין שני המכים... האב המכה את בנו, אינו מכהו בדרך עונש מפני שרוצה להענישו עבור חטאו, רק הוא מלמד להועיל לו בחייו באיזה דרך ילך.. ע"כ אינו מכהו כפי עונשו הראוי לו אשר לא יוכל לסבול ושאת, רק כפי כוחו ולא לפי חטאו כדי שלא יוזק, וגם כשיראה בו אות לטובה, יפסיק לגמרי מלהכותו עוד, כי כבר הגיע האב לתכלית הנרצה.
אבל האדון המכה . . מכהו כפי החטא ואינו מביט על כוחו שתש מלסבול גודל ההכאות האלו, וגם לא מהני לו איזה אות שיגלה לו שמכאן ולהבא יטיב מעשהו, כי האדון רוצה דוקא בעונש המגיע לו . . ע"כ תו"ד רבנו הר"ן בדרשות, בתוספת ביאור משלי.
וזהו הפשט בדברי רש"י הנ"ל, כיון ששמעו ישראל את כל הקללות הנ"ל ונתכרכמו פניהם ואמרו, מי יכול לעמוד באלו, היינו שאין להם כח לסבול כ"כ עונשים מרובים. השיב להם משה, מה אתם סבורים שהשי"ת רוצה להכעיס אתכם ולייסרכם ביסורים . . כפי חטאיכם, לא כן הוא, כי הן הן המקיימים אתכם, היינו שהשי"ת רוצה ביסורים הללו להבטיח לכם קיום בעולם . . כאשר ייסר איש את בנו, כן ה"א מייסרכם . . שאינו מכה כפי החטא, וגם בעת שיראה אצלינו אותות הטבה שהיטבנו מעשינו, יפסיק לגמרי לייסרנו . . כנ"ל בביאור דברי רש"י הללו". עכ"ל אא"ז הי"ד.
והנה לפי"ז נראה לבאר בכוונת הפסוק בתהלים שם (קל, ג): "אם עונות תשמור י-ה ה' מי יעמוד", שאם הקב"ה רוצה להתייחס להעונות בעצם, וכמו האדון שמעניש את עבדו, והיינו שה"חפצא" של העונות קובעות כאן, אזי באמת "ה' מי יעמוד", שאי אפשר לעמוד בעונש כזה, אבל "כי עמך הסליחה" שאם הקב"ה מתייחס לעונות כמו אב שמעניש את בנו, והיינו לה"גברא" שעבר על העונות, אזי "למען תורא", כלומר: שאם העונש יהי' על עצם החטא, אז לא יפחדו ממנו יותר, כי כשחטא האדם כבר נואש מן הסליחה ויחשוב בעצמו שמאחר שלא תועיל תשובה מחמת כובד העונש שלא יוכל לסבול טוב לו שימלא לו חפצו, ונמצא שהבטחתם בסליחה הוא סיבה שתורא, כי ה"סליחה" קובע כאן ולא עצם העונות.
ולפי"ז מיושב מה שהקשה ב'יהל אור' הנ"ל, כי זה בא בהמשך להפסוק שלפנ"ז: "אם עונות תשמור" וגו' אזי נואש מן הסליחה מפני שלא יוכל לסבול כובד העונש כמו גבי אדון ועבד, ואזי משיג ההיפך מ"תורא", - אבל "כי עמך הסליחה" שמטרת העונש הוא "הסליחה" כמו גבי אב ובן הנ"ל, אזי באמת "תורא", כי גם מדת הסליחה מקבל עונש - כמו שאמר משה - עד שעושה תשובה, וא"כ אין חשש שלא יתיירא מלחטאו, וא"ש מאד ולק"מ.
ועפי"ז יש להמתיק מה שנאמר "אם עונות תשמור י-ה", שהכוונה בזה שגם אם הטיבו מעשיהם ועשו תשובה, שגבי אב ובן הרי מפסיק לגמרי להכותו וכו', כי זה תכלית הנרצה וכו', - ואם בכל זאת "תשמור" את העון כמו גבי אדון ועבד הנ"ל - "ה' מי יעמוד" - "מי יוכל לעמוד באלו". ולכן נאמר "תשמור" ולא "לא תסלח", [שלכאו' עדיף לומר "לא תסלח" על משקל הפסוק שלאחריו "כי עמך הסליחה" וכו'] (משא"כ לפמ"ש בפי' המאירי והאבע"ז על תהלים שם הי' עדיף שיאמר "לא תסלח" ודו"ק), ודלא כמש"כ בפי' אבן יחייא שם. (ועל המאירי הנ"ל יקשה גם קושיית הצ"צ ב'יהל אור' הנ"ל, משא"כ לדברינו שניהם מקבלים עונשים, רק ההבדל הוא באופן וצורת העונש, כנ"ל). ועי' ב'יהל אור' שם אות ב שמביא גם מגמ' חגיגה וגיטין, ומשל אדה"ז ע"ז, ע"ש. ומשמע שכן מתורץ לפי האבע"ז.
ב'יהל אור' שם כתב רבנו הצמח צדק: "וזהו אם עונות תשמור י-ה, ר"ל מבחי' י"ה לבד שזהו אין השם שלם, לא נמשך הסליחה, אלא כי עמך היינו בשם שלם ששם הוא מדת רחמים גמורים", עכ"ל.
וי"ל דגם גבי אין השם שלם נמשך סליחה, אלא שהוא כמו אדון ועבד (שבעצם בעומד אין זה סליחה, אלא עונש עד גמירא) ו"עמך הסליחה" שהשם שלם, הכוונה לאב ובן הנ"ל.
וזהו שכתב רש"י שם "לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר (שמות כג) כי לא ישא לפשעכם". ועי' במצו"ד שכתב: ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים כמ"ש לא ישא לפשעכם" עכ"ל. - ונראה לומר לפי הנ"ל, כי השליח ימצה את הדין עד תום כמו גבי אדון ועבד, משא"כ "כי עמך הסליחה", הקב"ה בעצמו, (ע"ד, "כי עמך מקור חיים" וגו' כידוע בחסידות) הרי זה כמו אב ובן, כמ"ש בנים אתם לה"א, (עי' תניא פ"ב) לכן לא ימצה את הדין לגמרי עד תום.
ברם רש"י והמצו"ד אינם לומדים כך, וכמ"ש המצו"ד בהמשך: למען תורא "כי אם מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לב האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון והיה ממעט ביראת המקום" עכ"ל המצו"ד (וי"ל שזה גם כוונת רש"י בקיצור לשונו שם ע"ש), ועי' ב'יהל אור' שם אות ג' שמביא דברי רש"י לתירוץ על הקושיא הנ"ל וז"ל: "וא"כ זהו טעם כפשוטו דפי' כי עמך הסליחה שהיא מעוכבת מעט שאין רשות לשום שליח עלי' כי אם עד שיפעול רצון מהקב"ה בכבודו ובעצמו, וע"כ יומשך היראה, ודברי רש"י הם מבוארים בילקוט" עכ"ל. - וזה שונה מהמצו"ד הנ"ל.
Download PDF