ביום שני של חג הסוכות שעברה בדיטרוט נשבה רוח חזקה והפיל הסכך מכמה סוכות בשכונתינו ועלה השאלה של חזרת הסכך לגג הסוכה ועיין בשו"ת דברי שלום ע"ד סוכה שנפל הסכך ביו"ט ולא נשאר רק טפח מסוכך אם מותר להוסיף על הסכך ביו"ט. ועיין שם סי' י"ד שהוא כותב: "בעירובין ק"ב אמרינן דא"ל רב לר"ח זיל כרוך רובא ושייר בה טפח למחר פשטה מוסיף על אוהל עראי הוא ושרי יעי"ש ברש"י, וכן נפסק להלכה בשו"ע סי' שט"ו סעי' א', וכן כתב שם הרמ"א בסעי' א' דאסור לעשות מחיצה כו' אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת יעי"ש ומבואר דאף במחיצה הבאה להתיר כגון מחיצת הסוכה או מחיצה הנעשית להתיר טלטול מ"מ להוסיף על המחיצה בשבת מותר וא"כ ה"ה בנ"ד דאף שבא להתיר ע"י ישיבת הסוכה מ"מ כיון דנשאר טפח מהסכך מותר להוסיף ולסכך הסוכה וזה פשוט דאין לחלק בזה בין תוספות מחיצה לתוספות גג כדמוכח מהא דעירובין הנ"ל וכן כתבו התוס' בשבת קכ"ד ד"ה הכל מודים דגם בפקק שבארובה על הגג נמי פליגי ר"א ורבנן והלכה כרבנן דמוסיפין על אוהל עראי בשבת וכ"ש ביו"ט יעי"ש והובא להלכה במג"א שי"ג סק"א ועמג"א סי' שט"ו סק"ג יעי"ש וא"כ בנידן דידן דסוכה מחשב אוהל ארעי לדידן דקיי"ל כרבנן דסוכה דירת עראי בעינן ועתוס' סוכה ב' ד"ה כי עביד לה כו' דכתבו דבסכך לא מתכשרי על דעביד לה ארעי דווקא יעי"ש ובשו"ע סי' תרל"ג ובט"ז ובמ"א שם מכל הלין טעמי נראה פשוט להתיר להוסיף על הסכך אף ביו"ט ובשו"ת שו"מ מח"ד חלק ב' סי' כ"ה נשאל בזה ומתחילה כתב ג"כ להתיר מטעמים הנ"ל ואח"כ כתב וז"ל אך נראה דהמצוה מחשיב לה קביעות וכעין דאמרינן בעירובין נ"ח באהלי מדבר דכתיב בהו עפ"י ד' יחנו הו"ל כקביעי וקיימי וה"ה בסוכה כיון דבעינן הסכך למצות הסוכה הו"ל אוהל קבוע ואף דסוכה דירת עראי בעינן מ"מ לענין זה מיקרי קבוע מחמת המצוה, וכל כה"ג לענין סוכה מיקרי עראי, ולענין איסור שבת ויו"ט הו"ל קבוע דהמצוה מחשיבו לקבוע יעי"ש, שוב ראיתי בפמ"ג או"ח סי' שט"ו באשל סק"א שכתב וז"ל מי שנפל סוכתו בליל יו"ט ראשון אי רשאי לומר לא"י להניח סכך על הסוכה, הנה אם מניח קנים ואין בכל אחד רוחב טפח אף שאין בין קנה לקנה רק פחות מג"ט, י"ל לבוד לקולא אמרינן, לחומרא לענין אוהל ביו"ט לא אמרינן, ומיהו בסכך שמניחים הרבה זה על זה וסמוך זה לזה וסוכה הוה אוהל קבוע לשמונה ותשעה ימים הוה איסור תורה כו' ואף אם הי' מקצת סכך מונח, דווקא תוספות אוהל עראי שרי, הא קבוע לא, ויש להסתפק אי זה מיקרי קבוע להתחייב עלי' מה"ת יעי"ש וכן כתב בסי' תרכ"ו באשל סק"ה לומר לא"י להניח סכך על הסוכה ביו"ט אי הוה איסור תורה או דרבנן כאוהל עראי צ"ע כעת, יעי"ש. כל זה בשו"ת דברי שלום.

הנה דעת השואל ומשיב שהמצוה מחשיב לה כקביעות. והמשנה ברורה סי' תרל"ז ס"ק א' כותב "ואפילו אם הרוח הפיל ממנה רק מקצת מן הסכך לבד אין להוסיף ביו"ט עצמו" ובשער הציון הוא מציין להתשובת שואל ומשיב.

אבל עיין בשו"ת יביע אומר חלק ח' או"ח סי' נ' שמביא דעות דמפקפקין בדעת השו"מ ונראה לדייק מדברי רבינו הזקן שגם רבינו אינו מקבל דעת השו"מ,דהנה בשו"ע או"ח סי' שט"ו סעיף א' כתוב "אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפילו הוא עראי ודוקא גג אבל מחיצות מותר ואין מחיצה אסור אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטולי אבל עיין דברי רבינו הזקן סעיף ג' וכל זה באוהל כו' ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה כמו שיתבאר בסי' תר"ל או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי' שס"ב או להתיר שאר איסור כגון שעושה מחיצה גבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מטתו באותו חדר או כדי לעשות שם צרכיו אסור לעשותה בתחלה בשבת לפי שבכל מקום שהמחיצה מתרת היא חולקת שם רשות בפני עצמה. ע"כ.

והנה אם היה דעת רבינו הזקן כדעת השואל ומשיב שכל מחיצה הקשורה למחיצה נקרא קבוע ולא נקרא עראי א"כ מדוע כותב רבינו "ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אא"כ עושה כדי להתיר סוכה" הא כל מחיצה הקשורה למצוה לא נקרא מחיצת עראי אלא מחיצה קבועה. וע"כ שדעת רבינו אינו כדעת השו"מ.

וגם בנוגע ספק הפרי מגדים שאפשר שסוכה נקרא אוהל קבוע מכיון שהיא עומדת ח' ימים, נראה מלשון רבינו סי' שט"ו סעיף י"ז שרבינו סובר שזה לא נקרא אוהל קבוע "במה דברים אמורים כשאין לה גג טפח ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח אבל אם יש לה גג טפח או בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח שזהו אהל קבוע אין החוטין מועילין כלוםשאפילו להוסיף על אהל קבע אסורואף אם טלית זו אין עשויה להתקיים כאן שדעתו לפורקה ...ולא הקילו להוסיף על אהל עראי אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך" מלשון רבינו נראה שכל שדעתו לפרק האוהל נקרא אוהל עראי וכיון שדעת כל אדם לפרק סוכתו לא נקרא אוהל קבע.

כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה.

עין בשו"ת יביע אומר חלק ח' או"ח סימן נ' שהוא כותב שיש לדון בזה משום תיקון כלי עכ"פ מדרבנן וע"כ לא התיר כי אם ע"י עכו"ם וז"ל "ומיהו עדיין יש לדון בהנחת הסכך על הסוכה, שאפשר שיש איסור תורה בזה, במה שמכשיר בכך את הסוכה, והוי מתקן, שהוא תולדת מכה בפטיש. והנה בסוכה (לב, ב) שנינו, לגבי הדס, שאם היו ענביו מרובות מעליו פסול, ואם מיעטן כשר, ואין ממעטין ביו"ט, ופירש רש"י (שם לג, א) בד"ה עבר וליקטן, דה"ט דאין ממעטין ביו"ט, משום שבות, שדומה למתקן כלי ומכשירו, עכ"ל. וכ"כ התוס' שבת (ק"ג סע"א). וכ"כ מהר"ם מרוטנבורג בתוס' יומא (לה, א). וכ"כ הרשב"א בחי' לכתובות (ו, א), ע"ש. ולדבריהם הא דפריך בסוכה(לג, ב) אהא דתניא משום רבי אלעזר בר' שמעון אמרו, ממעטין (ביו"ט), והא קא מתקן מנא ביו"ט, לאו דוקא אלא דהוי כמתקן מנא, ומדרבנן, וכן הוא לשון הרמב"ם (בפ"ח מהל' לולב ה"ה): "ואין ממעטין אותם ביו"ט לפי שהוא כמתקן". וכן הוא לשון מרן הש"ע (סי' תרמ"ו ס"ב), ע"ש. ואמנם המרדכי (רפ"ג דסוכה) כתב בשם ריב"א, דמתקן גמור הוא והוי איסורא דאורייתא כשממעט ביו"ט, ע"ש. וכ"כ הרא"ש (בפרק הבונה סי' א'). וכ"כ המאירי שבת (כ"ט, ב'). וכן מוכח מדברי הרא"ש מלוניל בתשובה שהובאה באהל מועד (הל' שבת דרך ד' נתיב ד'), ע"ש. מ"מ נראה שהעיקר כדברי הרמב"ם ומרן הש"ע, וכדברי רוב הראשונים. ולפ"ז י"ל שגם בהנחת הסכך על הסוכה שע"י כך הוא מכשיר את הסוכה אין בזה משום מתקן אלא מדרבנן.

אבל לכאורה יש מקום לומר שבמקום שתיקון גמור מותר אז תיקון שמכשיר דבר לדבר מצוה ג"כ מותרת. והנה תוספות אוהל עראי מותרת בשבת ויו"ט אפילו במקום שהוא עושה תיקון גדול וכמו הא דאיתא בעירובין ק"ב "זיל פרוק רובא ושייר בה טפח למחר פשטה" שעי"ז נעשה תיקון גדול עבור הבהמות ומ"מ התירו חז"ל תיקון כזה מכיון שהוא אינו אלא מוסיף בנין עראי. ויש לדון אם תיקון כזה אסור במקום שמכשיר הסוכה לשבת בה

כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה.